מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[הַקַּיִץ גֹּוֵעַ]

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם

וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן

שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם

הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.


וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים

וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת

יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה

בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.


וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר

עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:

"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?

צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."

תרס"ה.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

על קבר רעיה

מאת בן אביגדור (פרוזה)

(אטיוד פסיכולוגי)

[א]

הוא מתהלך לאיטו בין הקברים.

ראשו מוטה לעיניו תועות הנה והנה, מבטיו וקמטי מצחו לרגעים מפיקים איזו מרירות וכאב נפש…

הוא איש כבר שלושים ושש שנה, פניו ארוכים וחיוורים, זקנו ושער ראשו צהובים ועיניו ממראה התכלת, גבה הקומה, מלובש בגדי קיץ אמוצים וקלים, על ראשו צילינדר ומקל תפארת בידו.

לרגעים יעמוד בלכתו, יישען על מקלו אשר בידו וילטוש את עיניו להתבונן בכתב שעל אחת “המצבות”, ויש אשר ינוד בראשו לאות חמלה ואנחה חרישית תתפרץ מחזהו:

“מי יודע אם לא יתגולל גם בקבר הזה איזה פרח נעים אשר נקטף ביד גסה וחזקה?”…

הוא מתהלך לו הלאה.

פרח נעים! – תוסיף מחשבתו למרר את נפשו – אמנם פרח נעים, מקומה היתה ראויה להיות בין פרחים והחבצלות ולא בין הקוצים – היא היתה צריכה לבוא בידי כורם, בידיים מסוגלות להיטפל בפרחים, הוא היה יודע לשמור עליה מכל משמר, לבל יכסה אבק החיים, לבל, תיבול לפני המועד.

פרח נעים! היוכל איש אחד מבלעדו לדעת את נעימות הפרח שהיה לו ואשר עודו באיבו נקטף בידו הגסה, והחזקה? לא! אך הוא לבדו יודע מה היה לו ומה חסר לו עתה… אך הוא לבדו.

הוא נשא עיניו למרחוק, עיניו הביטו לאיזה צד זמן רב – איזה זיכרון עלה על לבו:

“מה אוהבת את הפרחים, מאקס יקירי! – קראה אליו פעם אחת באחד מימי הקיץ בבוקר בשבתם על אחד הספסלים ב”גן הצמחים" ותור באצבעה ה דקה על מחלקת הצמחים אשר ממולם – מקנאה אני בפרחים היפים האלה, ויש אשר גם אנוכי חפצתי להיות לאחד הפרחים ההם, לשרש ולשגשג כאחת הערוגות או באחד הגנים ההם. להתעלס את הרוחות הנעימות ואת קווי השמש השובבים ובייחוד, לשתות בבוקר מטל שמים… טל שמים, נעים ונפלא הוא בלי ספק המשקה הזה! מה תחשוב אתה, מאקס? המשקה ערב ונפלא הוא הטל?"

ובדברה כה הניחה את ידה הרכה והחמה על שכמו ותלטוש למולו את עיניה השחורות, הגדולות והתמימות וצחוק קסם, צחוק ילד פיזז על שפתותיה הדקות ועל סנטרה החד ובייחוד בגומות הלחיים מלמטה, ומבטיה העמוקים חדרו אל תוך עיניו ומשם זרמו בזרמי עדן את לבו וכל עורקיו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.