מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מִפִּנְקָס יוֹמָנִי

מאת: ראובן ברינין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לונדון, 12 יולי, 1920.

שעות אחדות רצופות שוחחתי היום עם מאכס נורדוי בענינים שונים. אגב שיחתו בשאלות העם העברי העומדות על הפרק, נגע בהפרובלימה של המות. חפצתי לשמוע את השקפתו על אדות השארת הנפש, והסיבותי את שיחתי לנושא זה. כפי הנראה חשב הסבא הגדול בשנותיו האחרונות הרבה על המות והאלמות, ובחפץ לבבו נענה על הערותי בנוגע לחידה נצחית זו. זרם שיחתנו התפרץ. והנני רושם בפנקסי את תמצית השקפתו על המות, ואני מתאמץ למסור דבריו כהויתם, אף אם בקיצור נמרץ.

פקח ופכח הוא נורדוי יותר מדי במה שנוגע לשאלת המות.

“כופר אני באַלמות, בכל אופן במושג האַלמות המקובל. מת האדם – ואיננו. במות הגוף ימות גם הרוח – וחדל ה”אני" לעולם. סופו של כל אדם – יהיה גדלו מה שיהיה – אפס ותוהו. כל החקירות והפלפולים הפילוסופיים על אדות חיי הרוח, חיי הנפש, – אם בצורה זו או בצורה אחרת, – גם אחרי מות הגוף ואחרי התפרדו ליסודותיו, אינם אלא הבל ואונאת עצמנו. כיון שמת הגוף, פרחה גם נשמתו, פרחה הכרתו לנצח-נצחים, חדלה אישיותו והויתו לעד".

ונורדוי חושב, כי האפס המוחלט הבא עם המות הוא אך לטובתנו. אילו היה רוחנו בן אלמות, היינו סובלים מזה יסורים גדולים. נניח לרגע – קרא נורדוי – כי רוחנו חי לעד וה“אני” שלנו (כלומר: זכרונותינו, רגשותינו, געגועינו והכרתנו) אינו פוסק עם מות הגוף, אז הלא כעבור מאה או מאתים שנה אחרי מותנו, הולכים ונאספים וכלים כל אותם האנשים, כל אותם חזיונות החיים ועניניהם, אשר רוחנו היה דבוק וקשור בהם, וכל החיים, בני-האדם ומעשיהם ועלילותיהם, כבר יהיו זרים ומוזרים לנו וגם רחוקים מאתנו, עד כי סוף-סוף ה“אני” שלנו ישונה בהכרח והיה לאחר לגמרי, ולא ישאר לחלוטין מאותו ה“אני” היקר לנו מכל, כל עוד אשר אנו חיים, ושכל-כך קשה לנו הפרידה מעליו.

עוד זאת: אם גם אחרי מותנו לא יחדל ה“אני” שלנו להמשיך את קיומו באיזה אופן, באיזו ספירה רחוקה הנעלמה מאתנו כיום, ורוחנו אשר יוסיף להתקיים, אם גם בקיום הבלתי-מובן לנו כיום, והוא ירגיש וידע ויכיר הכל, אז הלא יסבול ויעונה לבלי קץ, בראותו כי הנפשות החיות התלויות בו והוא בהן נצרכות אליו, בעוד שהוא, הרוח, אין לאל ידו להושיען ולחלצן מן המיצר. הבנים נתונים בצרה והרוח החי של אביהם המת יודע ומרגיש זאת, אך קצרה יכלתו לבוא לעזרתם, כי חדלה ממנו כל פעולה. חיי רוח כאלה בלי כל פעולה, בלי כל התגלות במעשים מוחשיים, – חיי רוח כאלה טוב מהם המות. ואם נאמר, כי ה“אני” המסוים שלנו אמנם חדל עם מות הגוף, אבל הרוח שב למקורו, לאלהי הרוחות, והתבולל בהרוח הכללי של העולם, בהבינה העליונה של האוניברזום, – הלא גם אז חדלנו מהיות, אחרי שאישיותנו הפרטית, שרק היא יקרה לנו ורק בנצחיותה היא אנו חפצים, כבר נכחדה כליל. סוף מסקנתו של נורדוי: אין לפחוד מפני המות. כל מי שראה פעם ושתים, ומה גם אם פעמים רבות (כמוני הרופא), את גסיסתו ויציאת נשמתו של האדם, כבר חדל מפחוד מפני הפטירה מעולם הזה. בשעה האחרונה אין הגוסס מרגיש בצערו ובמכאובי בשרו, ורוחו הולך ונרדם והוא ישן שנת הנצח, אחרי אשר עיף הוא מטרדות החיים והעולם. בן הדעת העליונה אינו ירא את המות כשהוא לעצמו, כי אם קשה עליו הפרידה מהנפשות האהובות עליו, או מעל העבודה שלא נמלאה חוקה, שעדיין לא נגמרה. הוא יודע, כי המות בלי עתו יגרום צער והפסד לכל הנפשות התלויות בו והנצרכות לעזרתו וכי תעודת חייו, הלוך ילך מעולמנו בלי רגשי צער וגם בלב מלא מנוחה. עבר יום העבודה וכבר אין צורך בו – ויישן שנת המות. בניו ואוהביו יבכו מעט ומהרה יתנחמו, וישובו לחיות על-פי דרכם הם – עד אשר יגיע גם סופם.


פשטן הוא נורדוי יותר מדי. הוא השליך מעליו את סבל הירושה של הפילוסופים הקדמונים והאחרונים, שהרבו והעמיקו לחקור בסודות המות ושלאחר המות. המות הוא בעיני נורדוי ענין פשוט וברור, והוא מדבר בלשון ודאות: הרוח, הנשמה הן רק מלים מסמנות מצב ידוע של האטומים, של פרוצס כימי. התפרד הגוף – והיה הרוח לאפס ותוהו. אין ספקות, אין שאלות, אין חידות.

ואולם אין הדבר פשוט כל-כך כמו שסובר נורדוי. לכל הפחות בעיני אני אין המות פשוט ומובן כל-כך. מעוטף הוא המות עדיין סודות וחידות. בעזר המדע של היום אין לפתור את חידתו. ומי יודע אם בכלל יהיה בידי המדע לאחר עידן ועדנים למצוא מפתח לסוד ההויה והמות.

ובמוחי מנקרת שאלה אחרת: כמעט חוצפה היא מצדנו לחשוב את עצמנו לראויים להשארת הנפש, כי מה המה מעשינו הגדולים, מה המה נצחונותינו הכבירים כי נהיה ראוים בשבילם לחיי נצח? עוד זאת: וכי כדאי הוא ה“אני” הפעוט שלנו, עם כל ערכיו הפנימיים הדלים, כי נחפוץ להמשיך את קיומו לנצח-נצחים?

ראובן ברינין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ראובן ברינין
רקע
ראובן ברינין

יצירותיו הנקראות ביותר של ראובן ברינין

  1. מן היומן (זכרונות ויומנים)
  2. אברהם מאפו: חייו וספריו (מאמרים ומסות)
  3. הגאוניות והכשרון (מאמרים ומסות)
  4. הרבים והמועטים (מאמרים ומסות)
  5. התפתחות רגש היופי (עיון)

לכל יצירות ראובן ברינין בסוגה זכרונות ויומנים

לכל יצירות ראובן ברינין

יצירה בהפתעה
רקע

מעשה אלפס: תולדות וזכרונות

מאת בנציון בן ירמיהו עקיבא אלפס (זכרונות ויומנים)

תוכן הענינים

מבוא

פרק ראשון: מימי ילדותי עד נשואי, תריא–תרכח

פרק שני: מנשואי עד נסיעתי לירושלים, תרכח–תרלב

פרק שלישי: מנסיעתי לירושלים עד חזרתי לוילנה, תרלב–תרלד

פרק רביעי: חזרתי לווילנא עבודתי כמנהל ומגיה בבית דפוס מץ ועבודתי בענינים צבוריים וחבור ספרים, תרלד–תר"ן

פרק חמישי: עזיבתי את עבודתי בדפוס והתחלתי לנסוע לתערוכות בעסקי בית חרושת שלי, תרנא–תרעו

פרק ששי: ששת השנים שהוטלתי טלטלה בפולטאווא תחת שלטון קערענסקי והסוביטים, תרעו–תרפג

פרק שביעי: חזרתי לווילנא עד נסיעתי שנית לירושלים, תרפג–תרפה

פרק שמיני: שבתי בירושלים, בפתח תקוה, וחזרתי לירושלים, תרפה–תשא

עטרת תפארת שיבה

ידידנו ואוהבנו ה“סבא” החביב רבי בן-ציון אלפסשליט“א, הואיל בטובו להֵעָנות להצעתנו ובקשתנו וכתב על ספר את קורות ימיו וזכרונותיו שיופיע במלאת לו תשעים שנהלאוי”ט ביום ר“ח כסלו תש”א הבע"ל.

והנה הספר לפנינו, כתוב בטעם זקנים ובחכמת ישישים, מדבר בעדו, ומתוכו אנו למדים כמה גדולים ומצוינים, וכמה יפים ומענינים מעשי אלפס. לעינינו: שלשלת ארוכה כלה זהב טהור, ראשיתה בירושלם דליטא, מתגלגלת לירושלם דדהבא עיר קדשנו ומסתובבת חלילה לירושלם דליטא ועוברת דרך ארצות והרפתקאות רבות ומענינות. וחוזרת שוב לארצנו ולעיר קדשנו, בשלשלת זו טבעות רבות משובצות פנימים ואבני חן של מעשים כבירים ונכבדים, לטובת האומה והאנושיות.

ומכותלי הספר הזה משתקף בחזיוננו: איש “הישר” בקומתו הרוחנית הגבוהה עם טהר לבו ועדינות נפשו, ואהבתו הבוערת לתורתנו, ארצנו ועמנו האדם השלם והיהודי הטוב בן-ציון מצוין במדות תרומיות ומפליאות.

ואולם עלינו לציין, כי הקרובים ביותר והמכירים היטב את ה“סבא אלפס” יודעים ויעידו כי יתר ממה שנאמר כאן יש באיש המופלא ומופלג זה. והרבצ"א בענותנותו הגדולה כסה הרבה בדברים הנוגעים לאישיותו והעלים מאתנו את כל גודל ושיעור קומתו הרוחנית.

למקרא ספר זה נראה את הרבצ"א המזכה את הרבים מעודו, שמחייב זקנים וגם צעירים להתבונן במעשיו ובמדותיו, וממנו נלמוד את תורת החיים ושבילי היהדות, לדעת ולהבין במה להאריך ימים? ואיך… להאריך ימים?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.