מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אָהַבְתִּי כִּי אֶרְאֶה

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אָהַבְתִּי כִּי אֶרְאֶה אֶת “כּוֹכַב-הַכְּנַעֲנִים,”1

כִּי אַחַז בְּהִלּוֹ בַסַּפִּיר הַנָּם.

כָּל קְסָמָיו עוֹד, עַמּוֹ וּבְלֵילוֹת אַשְׁמַנִּים

לוֹ-אוֹרוֹת, מִסְתּוֹרִין סוֹד חָבִיב וָחָם.


כֹּהֲנָיו נֶאֶסְפוּ, אַף שָׁבְתוּ הַמְּנַעְנְעִים

הֵרִיעוּ לִכְבוֹדוֹ בַמִּקְדָּשׁ-בְּרָב-עָם,

וּבְיַעֲרוֹת-תְּמָרִים מִבֵּין הַסַּנְסַנִּים

לֹא אֵלָיו יִתְעַלֵּל הָעוֹבֵר בַּיָּם.


הָהּ, מָתַי יַגִּיהַּ עַל דַּרְכִּי תֵימָנָה!

וְעֵינַי תֶחֱזֶינָה בַשְׂנִיר, בָּאֲמָנָה,

אֶשְׁאֲלָה לְדֶרֶךְ הַגִּלְגָּל וְדָן.


וְאֶדְרֹשׁ בֵּין עִיֵּי חֳרָבוֹת מַשְׁחִירִים

לַבָּמוֹת וּלְמִזְבְּחוֹת אֵלִים עֲרִירִים,

מֵאֵין כּוֹרְעִים לָמוֹ בֵּין יִלְדֵי-הַזְּמָן.


פֶּטֶרְבּוּרְג 1917


  1. כוכב הציר הצפוני.  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

אנו זוכרים את ימי העבר הקרוב, ימי הרבולוציה ברוסיה. אז התפלשו עשירינו בעפר לפני כל מי שהתנשא להיות אפוטרופוס לפועל ולעובד היהודי. דומה היה, כי לא רק הכנעה מיראה, אלא גם מעין הכרת-אמת נצנצה להם בלבם, וגם הם עצמם, נותני-העבודה, טענו לעובד היהודי ולזכיותיו.

והנה נהפך הגלגל, פקעה היראה ועשירינו, נותני-העבודה, החליטו, כפי הנראה, גם הם לחוק חוק ולא יעבור: “חוץ מיהודים”

בימים האחרונים עשו יהודים בעלי בתי-חרושת מעשים, שאי-אפשר לספר עליהם במנוחה, כי אין להם שם אחר אלא – אנטישמיות יהודית.

בביאליסטוק קראו פועלים יהודים של אחד מבתי-החרושת לאריגה שביתה מיוחדת במינה. וזה הדבר: יהודים בעלי בתי-חרושת לאריגה, מכיון שהיו מעמידים נוּלים מיכניים במקום נוּלי-יד, מיד היו פוטרים את האורגים היהודים ומביאים אורגים נוצרים במקומם. וטוענים היו נותני-העבודה: “אורגים יהודים אינם בקיאים בנולים מיכניים ואין לנו לאַבד את ממוננו וזמננו, כדי לחנכם בעבודה זו”. והנה נמצא בביאליסטוק “קולומבוס”, שהעמיד את הביצה על חודה: הכניס גם יהודים לבית-חרשתו, העובד בנולים מיכניים, אלא שתנאי התנה קודם למעשה: כל אחד מן האורגים היהודים יכניס לו תחלה משתים עד שלש מאות רובל. זאת אומרת: האורג היהודי יתן לו את כח שריריו וגם יספיק לו את ההון, הדרוש לעבודה. והאורגים היהודים נתנו את כל אשר להם בעבוט למען קנות לעצמם את הזכות לעבוד בשורה אחת עם האורגים הנוצרים. עכשיו התעשתו וקראו שביתה. הם טוענים: “במה נפלינו מן האורגים הנוצרים? הללו עובדים ואנחנו עובדים. למה, אפוא, ידרש ממנו, כי אנחנו נשלם בעד העבודה, אשר אנו עובדים?” ונותן-העבודה מהו אומר? – אין הוא אומר כלום. סגר את בית-חרשתו ויצא לחוץ-לארץ לנוח. הוא יודע את אשר לפניו: יהודים – ובדמיונו הוא מעמיד “שלשלת” על תיבה זו – אין להם תקנהאלא שוט; ירעבו, יצמאו, יינקו את אצבעותיהם – ושב ורפא להם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.