מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מתוך וידוי

מאת: יהודה שטינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מתוך וידוי / יהודה שטיינברג

הוא היה עני מדוכא ומטופל בבנים ובנות, הבנים הם ברובם קטנים, שהוא חייב לשלם בשבילם שכר-לימוד, והבנות הן כמעט כולן בוגרות, והוא חייב להלבישן ונכשל על ידן באיסור “עיגון בנות.” הצד השווה שבכולם, שהם בשר-ודם, יש להם פיות וטוחנות בפה, וחייבים לאכול פת חרבה פעמיים ביום.

וכשאינו מוציא הצטרכות ביתו, הוא מקבל את הדבר פעמים על חשבון מירוק עוונות ופעמים על חשבון יסורים של אהבה, ועובד את קונו מעוני.

תיתי לו, שמעולם לא הפריעו אותו קטנויות אלו מלמלא את שיעוריו ב“חק,” במסכת שקיבל על עצמו בחברת ש"ס, ומעיון תפילה.

הוא אינו יודע כלל, ש“העולם” קוראים לו שלא בפניו “תכשיט,” “עבד השם יתברך ובעל מדרגה.”

וגם ה“עולם” אינו יודע, עד כמה הוא מצטער בעניו, ושחנותו הקטנה, שזוגתו עוסקת בה, אינה מפרנסת אותו.

אין ה“עולם” יכול לדעת זאת, מפני שיש לו קרוב מצד אמו, והלז, עשיר גדול ונדיב-לב מאין כמוהו.

ונדיב זה אמנם לא התעלם מקרובו-תלמיד-חכם וירא-שמים והיה שולח לו קצבה בסתר, עשרה זהובים לשבוע. אבל כשנפלה המחלוקת הגדולה בין האחים שליט“א בנידון מעות ארץ-ישראל ופרנסת אלמנת זצ”ל, עמד אותו עשיר בקלויז והתריס והטיח דברים בעזות מסוגלת לעשירים, ואמר דברים, שחייבים השומעים לקרוע עליהם.

אז קם ה“תכשיט,” והדיר בלבו הנאה מקרובו.

אשתו, רבקה, היא אשה כשרה, אשת תלמיד-חכם, יודעת היא את חומר ענין נדרים. רמז לה שאסור לה לקחת מן החוטא ומחטיא הלז מפני שמודר הנאה הוא. יודעת היא, שהיא מצווה לעשות רצון בעלה, ובפרט בעניין כזה!

רבקה, לא לבד שהיא אשה כשרה, אלא גם אשה יפת-תואר.

אבל זה אינו לעניינא.

באמת לאמיתה הוא נהנה ממה שהיא יפה, מפני שעל-פי הגמרא זהו אחד מן הדברים, שמרחיבין דעתו של אדם. אבל לפעמים שמגיע לו צער הרבה מן הדבר.

ביחוד היה מצטער על זה לפני עשר שנים, כשהיה אוכל מזונות על שולחן חותנו המזגני. רבים מן הבאים לשתות היו מדקדקים שלא לשתות אלא מידה.

לו לא איכפת הדבר כלל. והא ראיה, כשהיו סובאים משאינם ברית צובטים בלחייה לשם הוללות, היה מעלים אין. אבל כשעשו זאת מיהירי ישראל היה כואב ומצטער, ולפעמים שהטיח דברים כלפי מעלה וטען: “רבונו-של-עולם בראת אשה, בשביל יהודיך, והיא אמנם דבר טוב והגון, עזר כנגדו. אך למה זה חיללת אותה ביופי? כלום כשר לך, שיהיו רבים נכשלים בבריאתך?”

ואולם זה לא מעניינא. זהו בכלל מה שעבר. העיקר הוא, שהיא אשה הגונה, כשרה ויודעת, שחובתה לעשות רצון בעלה.

אבל אשה כשרה זו היתה גם באותה שעה אם לבנים-נחשים. הב-הב. אפילו יום אחד אינם יכולים לעמוד בנסיון של רעב.

ופעם אחת פגשה אותה אשת קרובו הנדיב, והתחילה מדברת על לבה ומפתה אותה.

והיא עמדה על דעתה. אבל אשת הנדיב הזכירה לה בנים רעבים.

ולא עמדה בנסיון: הסכימה לקבל קצבתה, שלא בידיעתו.

כל ימיה היתה מצטערת על הדבר. הלא עוון פלילי הוא לסובב את הבעל בכחש.

אך ההכרה, ההכרה.

הוא היה מתאונן על היופי, והיא על ההכרה.

ובין כך חלתה ימים ושבועות, והגיעה שעתה.

עוונה היה כמשא כבד על לבה. רגעים אחדים קודם יציאת נשמה החליטה לגלות לפניו את הכול ולבקש ממנו מחילה.

“ראובן, עווני גדול. בגדתי בך. לא כאשה כש-רה. מחל לי. אני נפתי-תי.”

“מה את סחה?”

“לא בש-בי-לי – המה,” רמזה באצבע על הבנים, “המה לא…”

אבל לא הספיקה לגמור וידויה, ותצא נשמתה.

ראובן עמד נדהם, מביט על סביביו.

יהודה שטינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה שטינברג
רקע
יהודה שטינברג

יצירותיו הנקראות ביותר של יהודה שטינברג

  1. ל"ג בעומר (פרוזה)
  2. "ניצוץ קדוש" (פרוזה)
  3. רם ורמות (פרוזה)
  4. אב ובנו [ב] (פרוזה)

לכל יצירות יהודה שטינברג בסוגה פרוזה

לכל יצירות יהודה שטינברג

יצירה בהפתעה
רקע

צדקה וחשבון

מאת יוסף יושעה ריבלין (מאמרים ומסות)


“העתים משתנים, והזמנים מתחלפים –, לפנים בישראל, חבת הקדש אזרה בכל עוז מתני הנדיבים והעושים, וגדולי המעשים, ובאהבה ובחדוה, בגילה ובשמחה רבה הרימו את תרומותיהם ונדבות ידיהם בכל עת אל הקדש ולא יחשבו את האנשים ששוקלים הכסף על ידיהם, גם שם, גם פה בקדש, בידעם כי באמונה הם עושים, אכן משרבו המשטינים הצועקים כל היום, כי החלוקה אין סדרים לה, אין דין ואין חשבון, החלו הרוחות להתקרר והתרומות להתמעט ואשיות הישוב להתמוטט, ויהי כי ראינו והנה קררו שמי ארצנו, ועלטה היה, כל פנים קבצו פארור, ובת ציון תתיפח תחיל תזעק בחבליה. אמרנו, נוציא את התיבה לרחובה של העיר, לאמר: כלי צנוע היה לנו ונתבזה! והדפסנו את חשבונות ההכנסה והחלוקה, אף כי כבודם הסתר, כי למה יחורו חנם פני המקבלים אשר רבים מהם היו נודרים ונודבים ומשפיעים במדה גסה לכל דבר שבקדושה, ועתה כי נהפך עליהם הגלגל החוזר וירדו פלאים, ומוכרחים לקחת מלחם העוני לחם החלוקה, מדוע עוד יתבזו בפרהסיא? אכן נעשה, דבר חדש חדשו סופרים ואין לה להשיב! האם עתה יחדלו הקולות? ה' יודע. עכ”פ אנו עשינו את שלנו".


דברי נגידים אלה שמענו מפורש מפי הרבנים היקרים ממוני כולל רייסין באחרית “חשבון שנת תרמ”ה הכנסותיה והוצאותיה לכוללם", אשר הוציאו להמתנדבים בעם.


דברים האלה כדאי לשאת ולתת בהם כי הרבה אמת בהם ובכ"ז לא יצדקו.


אין לכחד כי מצות גמ"ח היא הקשה שבצמות כתקונה כל צרכה מפני שהיא תלויה במוח ובלב גם יחד.


הלב מצוה לרחם על העני ולחלצו מן המיצר, הלב מצוה לתת להעני די צרכו בסבר פנים יפות במדה שלא ירגיש שום בשת וחרפת המתנה בין מרובה בין מעוטה. הלב מצוה לעשות מצוה זו לשמה, לאמר לשם המצוה ולא על מנת לקבל הכרת טובה מאת המקבל.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.