מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לכבוד שבת

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לִכְבוֹד שַׁבָּת / חיים נחמן ביאליק

אִמִּי יָצְאָה אֶל הַשּׁוּק

לִקְנוֹת צָרְכֵי שַּבָּת;

אִמִּי שָּבָה מִן הַשּׁוּק

וְאִתָּה צָרְכֵי שַׁבָּת.

– מָה?

– "סֹלֶת, בָּשָׂר, דָּגִים, פֵּרוֹת

לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!"

אִמִּי הִשִּׂיקָה הַתַּנּוּר

לְהָכִין צָרְכֵי שַׁבָּת;

אִמִּי טָרְחָה כָּל הַיּוֹם

וְהֵכִינָה צָרְכֵי שַּבָּת.

– אֵיךְ?

– "אָפְתָה, בִּשְּׁלָה, צָלְתָה, רָקְחָה,

לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!"

אִמִּי כִּנְּסָה יְלָדֵיהָ

לְטַהֲרָם לְשַׁבָּת;

אִמִּי פִּנְּתָה חֲדָרֶיהָ

לְהַכְנִיס אֶת הַשַּׁבָּת

– אֵיךְ?

– "רָחֲצָה, חָפְפָה, שָׁטְפָה, מֵרְקָה,

לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!"

אַבָּא הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת

לְקַבֵּל פְּנֵי הַשַּׁבָּת;

אַבָּא שָׁב מִבֵּית הַכְּנֶסֶת

וְכִבַּדְנוּ אֶת הַשַּׁבָּת.

– בַּמֶּה?

– "בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, בִּזְמִירוֹת וּבְשִׂמְחָה,

לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!"

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בין תקוה ויאוש

מאת יחיאל יוסף לבונטין (פרוזה)

…ואיש לא היה אתו, בשעה שהיתה נפשו מתלבטת בעינוייה, מפרכסת במכאוביה, בשעה שהיה – מלא יאוש – הולך ותועה בארץ…

איש לא היה, בזמן שמצוקותיו דכאוהו, הממוהו, רצצוהו…

א.

תקוותו היתה גדולה, בעזבו את עיר מושבו ברוסיה ובעברו את הגבול – אחרי הרפתקאות רבות, אחרי סבלם, הוא ואשתו, צרות וענויים, פחד והזדעזעות-עצבים. שניהם, חיים דימנטמן ואשתו שפרה, עברו בהצלחה את הדרך הארוכה ביבשה ובים ובאו אל הארץ, אשר שם דמו למצוא מפלט ומקלט. שניהם חדלי-אונים, רפי כוח, כמעט זקנים, אף כי הגיעו רק לשנות החמישים. פתאום זרקה שיבה בשערותיהם, פתאום הזדקנו. הדבר היה, כאשר עברו גדודי מחנה “המתקוממים” דרך עירם, רצחו את היהודים, ורכושם היה לבז. בנס ניצלו. רק את כליהם ניפצו ואת רכושם שדדו. המה ניצלו, אבל את קרוביהם ומיודעיהם הרגו ותלו על עמודי פנסי-העיר… והרוצחים התעללו במעונים…

והנה הגיעו לווארשה, – פניהם האירו. שמחים היו, שיצאו מ“גיהנום” שבארץ רוסיה, שמחו ביכולתם להתאכסן באכסניה יהודית, שלווים ושקטים, לאכול לחם לשובע, לחם טוב, וגם חתיכת-בשר ואפילו פרפראות לסעודה.

אמנם, לא היתה שמחתם שלימה… אילו היה אתם בנם יחידם! אבל העלם הזה, כבן עשרים וארבע, הלך אחרי “הבולשביקים” ואחרי תורתם, – ויהי ל“גדול-הדור”, לפקיד נודע במקום הפקידים מלפנים, שעברו ובטלו מן העולם.

דימנטמן היה מנחם את אשתו, כי עוד בוא יבוא בנם אליהם, כי לא לאורך ימים חסנם של “המהפכנים” הללו, וכי שמואל יראה ויבין את משוגתו; אבל שפרה לא יכלה להתנחם: קשה היתה עליה הפרידה מבנה, אף כי התרחק מהם בימים האחרונים וגם יצא אל מערכות המלחמה, כמנהל פקידות חשובה. התקווה היתה משעשעת אותה, כי יבוא שמואל אליה, לכל הפחות – לבקרה, לראותה, לשבת אתה ימים מעטים: הרי הוא כל כך אהב את אמו וכל כך עדנה אמו אותו… אמנם, חיים קצף על בנו, שהלך ב“דרך רשעים”, אבל לה, לאם, מה איכפת לה, אם בנה הוא “ציוניסט” או “סוציאליסט”? הן בנה הוא – ודי!…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.