מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מות אחיתופל

מאת: מאיר הלוי לטריס

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

אחיתופל ויואש בנו

אישון לילה. הולכים שניהם יחדיו דומם בין סבכי היער.


יואש

עַד מָה אָבִי! עַד מָה תוֹלִיכֵנִי?

בְּשָׂרִי סָמַר מִפָּחַד סוֹדְךָ הֲבִינֵנִי. –

כְּמוֹ בִתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב קוֹל וּדְמָמָה

יְעוֹרֵר לְבָעִתֵנוּ יְשֵׁנֵי אֲדָמָה;

כֵּן בָּאתָ אַט לַחֲדַר מִשְׁכָּבִי

קָרָאתָ לִי – וְעוֹד יֶחְרַד לְבָבִי.

מָה הָקְדַּרְתָּ נֶאֱלַם דּוּמִיָּה

כְּאִישׁ יָכִין צַעֲדוֹ אֶרֶץ תַּחְתִּיָּה?

מַדּוּעַ זֶה יָמִים פָּנֶיךָ יִקְדָּרוּ

תַּחַת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד צָהֲלוּ נָהָרוּ?

אַל תִּמְשְׁכֵנִי הָלְאָה – לֹא אוֹסִיף לֶכֶת.


אחיתופל

זֶה הַמָּקוֹם!


יואש

מָה נּוֹרָא הוּא! כִּדְמוּת שַׁחַת

עֵת לְבַלַּע כָּל הַיְקוּם רָגְזָה מִתַּחַת.


אחיתופל

מוּל עָצְבִּי וְרָגְזִי חֲשֵׁכָה זוּ אוֹרָה

רְאֵה לְלִבִּי וְתִבָּהֵל, הוּא מְקוֹם נוֹרָא!

זְכוֹר שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה מְקוֹם יִשְׁבַּת הֶבֶל

שָׁם הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתִּגְרַת חֶבֶל

שָׁם הָרֶצַח לְאֵיד נִדְכְּאִים שָׂמֵחַ

רוּחַ זִלְעָפוֹת מוֹקְדֵי עוֹלָם נוֹפֵחַ

בְּנַחֲלֵי גָפְרִית אֻמְלָלִים יִתְגַּלְגָּלוּ

עַד יִכֶל שְׁאֵרָם לָאֵפֶר יִתְמַשּׁלוּ

דַכְּאֵי רוּחַ כִּי יְשַׁוְּעוּ שָׂתָם הַצְּעָקָה

לָעַד כֻּלּוֹ יְיֵלִיל וִישׁוּעָה רָחָקָה

דִּמְעָה מֵאֵין פּוּגַת יוֹרִידוּ כַּמָּיִם

וְכָכָה בְאֵין מוֹחֶה יִבְכּוּ כִּימֵי שָׁמַיִם

שָׁם עֵת נַהמַת לִבִּי זַעקַת שֶׁבֶר עוֹרֵרָה

שָׁם תָּכִין לִבְּךָ וְאָנֹכִי אֲדַבֵּרָה.


יואש

הָהּ! מַה-זֶה אֶשְׁמָע! אָזְנַי תִּצַּלְנָה!


אחיתופל

רַךְ וְצָעִיר! עֲטִינֶיךָ חָלָב מָלֵאוּ

פּנֵי לְהָבִים פָּניךָ מִשּׂמְחָה שָׂבֵעוּ

לִבְּךָ יִרְחַשׁ עוֹז יְהַלֵּךְ חוּג שָׁמַיִם

מֵהַבִּיט עָמָל וְשׁוֹד תָּסֵב עֵינָיִם.

בְּנֵי הַנְעוּרִים הָאֱמוּנִים עֲלֵי נַחַת

וְשִׂמְחַת עוֹלָם כָּל לִבָּם לוֹקַחַת

מִבְּשׂוֹרַת בַּלָּהָה אָחוֹר יִסּוֹגוּ

נִבְהָלוּ יֶחֱרָדוּ כַּדּוֹנָג נָמוֹגוּ.

גַּם מִמְּךָ עֶלֶם! אֶפְחַד אֵחַתָּה

מֶה הוֹמֶה לִי לִבִּי גַּדֵל לָךְ עַתָּה!

לוּ יְמֵי כָלַח כָּמוֹנִי בְּרוּחֲךָ עָצָרוּ

לוּ רָעוֹת שָׂבַעְתִּי עַל רֹאשְׁךָ עָבָרוּ

לוּ רָעֲמוּ פָּנֶיךָ מִפִּיד יְבוֹאֶךָ

אָז שְׁמוֹעַ הַוָּתִי יִכּוֹן לִבֶּךָ.


יואש

נָא דַבֵּר! לֹא אוּכַל נְשׂוֹא!


אחיתופל

בְּנִי, עֵינְךָ לֹא עוֹד תִּרְאֶנִּי

שְׁקָה לִי בְּנִי בְּטֶרֶם אֵלֵךְ – וְאֵינֶנִּי.


יואש

אוֹי לִי! הֻכָּה לִבִּי עַד מָוֶת!


אחיתופל

לֹא קָם דְּבָרִי עֲצָתִי הוּפָרָה

אַבְשָׁלוֹם יִפּוֹל עֲצַת חוּשַׁי גָּבָרָה

כִּסֵּא דָוִד יִכּוֹן יַכְרִיתֵנִי מֵחַיִּים

אֲקַדְמֵהוּ – אֵרֵד שְׁאוֹל אוֹ אַעַל שָׁמַיִם!


  1. המחזה הזאת היא משיר וכוחי (aus einem dramatischen Gedichte) בשם יד אבשלום אשר עודנו עמי בכתובים.  ↩

מאיר הלוי לטריס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מאיר הלוי לטריס
יצירה בהפתעה
רקע

מִימֵי הַמַּעֲשֶׂה

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)

חבר נאמן היה למַכּס נוֹרדוֹי הסופר, חברו בספרות ומנהיגו בציוניות, והוא הד"ר תיאודור הרצל.

ד"ר הרצל בתור סופר היה בעל-יחש, לא איש צעקני, רק נוח ודעתן ומתון; רגיל היה בדבּרוֹ לראות את הדברים ממעל, כשקומתו זקופה ולבו נתון למה שלפניו.

היו ימים אצלו, שגם לשחוק אמר מהולל, ימים שבהם לעגוֹ החרוץ כתער השכירה עבר על המקרים והאנשים הפועלים; אבל בשחוק שלו לא היה רעל, לא היתה נקמת איש, שאינו יכול לעלות, הוא התיחס ביחס שירי לכל הדברים שבחברה, ביחס יחיד לדברים שברבים. – ואחר-כך באו ימים, וראינו אותו מדבּר בלשון אחרת; אחרת היה מדבּר ועושה, אם גם לא חדל להיות סופר ומשורר.

הרצל בתור מסַפר לא היה חוזה ולא היה לאֵל ידו לגלם את החזיונות שבחיים ובשירה במידה אשר ערכם והבינם בשירתם של אחרים, משאת-נפשו לברוא נפשות חיות וליצור אותן לא היתה נתונה לו; אבל בתמצית שבנפשו, יותר נכון – התוצאה שבנפשו, אחרי ראותו מחזות החיים, ידע למסור בקרירות שפתו ובחנה המיוחד.

בשירה, על בימת השירה, לא השיג מטרתו אשר הציב לו; אבל בחיים, על בימת החיים, ראה פרי. אנשיו שבכתב המה רק כצללים; אבל אלה אשר נועדו אתו בימים הראשונים לבקש דרך לתחיית עמם היו חיים לפנינו.

ברשמי אחת המועצות הציוניות, מעשי ידיו של הרצל בימים שניסו לקוץ בו, אנו מוצאים דבריו: “ההתנגדות לא הטילה עלי אימה כלל. כך היא מידתי, אינני פחדן, כאשר הייתי לציוני פשטתי את הרגל לעבר שלי, לעבר של שלושים שנה ומעלה.”

ואמנם פשיטת הרגל לעבר הוא דבר יסודי אצל איש שהיתה עליו הרוח לעבור מעולם אחד לעולם שני, לאיש שרוב ימיו היה סופר גרמני, והנה נהפך לבבו להיות למנהיג אנשים, אשר לא ידע עד כה אָרחם ורבעם; אבל הוא נשאר במקומו, אשר התבסס בו מראש.

העתון, שהיה הרצל אחד מעורכיו, אינו עתון ליהודים מפורש, כי אם נתון בראש וראשון לעניני עם אחר ולחוגים אחרים; והנה איש לאומי, איש שעמד בראש תנועה לאומית, אנוס היה לומר לנפשו: אין עוד חלקי באשר עשיתי עד היום.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.