אָדָם אָדָם וְכִשְׁרוֹנוֹ.
אַךְ יֵשׁ וּמִקִּנְאָה בְּהַצְלָחַת שְׁכֵנוֹ
נִדְחָק פְּלוֹנִי לְמִין מִקְצוֹעַ
בּוֹ לֹא יוּכַל פְּסִיעָה לִפְסוֹעַ.
אָכֵן, אִם בִּרְצוֹנְךָ לִמְנוֹעַ כִּשָּׁלוֹן,
הֱוֵה עוֹסֵק בְּדֶרֶךְ־קֶבַע
רַק בְּדָבָר, שֶׁמִּן הַטֶּבַע
בּוֹ נִתְבָּרַכְתָּ בְּכִשְׁרוֹן.
זַרְזִיר אֶחָד לָמַד, כְּשֶׁהָיָה עוֹד נַעַר
בְּקוֹל חוֹחִית לָשִׁיר בַּיַּעַר –
מַמָּשׁ כְּמוֹ יָצָא
חוֹחִית מִן הַבֵּיצָה.
אֶת כָּל הַצִּפֳּרִים הַזַּרְזִירוֹן בִּדֵּחַ,
וּקְהַל שׁוֹמְעָיו אוֹתוֹ שִׁבֵּחַ.
יְצוּר אַחֵר תַּחְתָּיו וַדַּאי הָיָה שָׂמֵחַ
בִּמְנָת חֶלְקוֹ: אַךְ הַזַּרְזִיר
שָׁמַע לַאֲסוֹנוֹ שְׁבָחִים לְקוֹל זָמִיר –
וּבִלְבָבוֹ קִנְאָה עַזָּה קִנֵּנָה.
מִיָּד חָשַׁב: "חַכֵּה, זָמִיר, חַכֵּה־נָא
עוֹד גַּם כָּמוֹךָ אֲרַנֵּנָה".
וְהוּא אָמְנָם הִתְחִיל לָשִׁיר –
אוּלָם הָיָה זֶה קוֹל־זָמִיר,
שֶׁלֹּא נִשְׁמַע בַּיְקוּם עַד הֵנָּה.
הָעוֹף פָּעָה,
הָעוֹף גָּעָה,
סָפֵק כִּגְדִי סָפֵק כְּשֶׂה רַךְ,
אַחַר יָצָא מִפִּיו מִין צֶרַח,
וְאַחַר־כָּךְ, לְשִׁיא־בִּלְבּוּל,
יִלֵּל פִּתְאֹם כַּחֲתַלְתּוּל.
קִצּוּר־דָּבָר, כָּל־כָּךְ הִצְלִיחַ
שֶׁאֶת שׁוֹמְעָיו כֻּלָּם הִבְרִיחַ.
הוֹי, חֲבִיבִי זַרְזִיר, מָה רֶוַח כָּאן תַּרְוִיחַ?
טוֹב שֶׁתָּשִׁיר, הַזַּרְזִירוֹן,
בְּקוֹל חוֹחִית בְּרֹב כִּשְׁרוֹן
מִשֶּׁתִּהְיֶה זָמִיר בִּישׁ־רֹן.