כִּי-אֵצֵא בִרְחוֹבוֹת הוֹמִיּוֹת לָשׂוּחַ,

כִּי-אָבֹא בְהֵיכַל רָב-אָדָם לָשָׁבֶת,

כִּי-אֵשְׂטְ אֶל-בַּחוּרִים מְרַדְּפֵי כָל-רוּחַ –

אָז לִבִּי בִי חוֹקֵר וְנַפְשִׁי חוֹשָׁבֶת.

אָז אֹמַר אֶל-לִבִּי: הַיָּמִים יָעוּפוּ,

וְכֻלָּם פֹּה סָבִיב, זְקֵנֵינוּ, נְעָרֵינוּ,

הֵן כֻּלָּם יִגְוָעוּ, הֵן כֻּלָּם יָסוּפוּ –

וּמָחָר מִי יֵדַע, מִי מֵת מִקִּרְבֵּנוּ.

כִּי-אַבִּיט אֶל-אֵלָה גַלְמוּדָה, נִשְׁכָּחָה,

אָז אֶחְשׁוֹב: זֹה זְקֵנָה שֶׁשְּׁחוֹק לָהּ כָּל-קָרֶץ,

הִיא אַחֲרֵי אֲבוֹתַי הֵן יָמִים הֶאֱרִיכָה,

הִיא תַאֲרִיךְ גַּם-אַחֲרַי עוֹד יָמִים בָּאָרֶץ.

כִּי בְיֶלֶד-שַׁעֲשׁוּעִים אֶשְׁתַּעֲשַׁע, אָשִׂיחָה,

אָז אֶקְרָא לוֹ: שָׁלוֹם, הַבֵּן אַמִּיץ-כֹּחַ!

פֹּה תַחְתַּי לְךָ אֶת-הַמָּקוֹם אַנִּיחָה –

לִי בָאָה עֵת לִבְלוֹת, וּלְךָ עֵת לִפְרוֹחַ!

עַל-כָּל-יוֹם וָיוֹם וְעַל-כָּל-רֶגַע וָרֶגַע

מַחֲשָׁבוֹת מַה-מָּרוֹת בִּי נַפְשִׁי חוֹשָׁבֶת:

הוֹי אִמְרוּ, מִי יָבִיא מִכֶּם לִי הַפֶּגַע,

מִי יִהְיֶה מִכֶּם לִי יוֹם אַחֲרוֹן, יוֹם-מָוֶת?

אֵי מוֹתִי לִי יָבֹא, אֵי אֵיפֹה יִרְטֵנִי?

בַּדֶּרֶךְ? בַּקְּרָב? אוֹ בַמַּיִם מִתָּחַת?

אוֹ בִקְעָה הַקְּרוֹבָה הַהִיא תַאַסְפֵנִי

וְהָיְתָה לַעֲפָרִי הַקַּר לְבוֹר-שָׁחַת?

הֵן אָמְנָם הַפֶּגֶר אֵין מְאוּמָה יוֹדֵעַ,

אַף-אַחַת לוֹ אַיֵּה בוֹ רָקָב שָׁלוּחַ:

וּבְכָל-זֶה בִּגְבוּלִי בִּמְקוֹם תִּשְׂתָּרֵעַ

נַחֲלָתִי, שָׁם חָפֹץ חָפַצְתִּי לָנוּחַ.

שָׁם חַיִּים חֲדָשִׁים עַל-פֶּתַח הַקֶּבֶר

מִי-יִתֵּן וּבְהוֹדָם הֶחָדָשׁ יִפְרָחוּ,

וּבְשֶׁקֶט וָדֳמִי עַל-כָּל-פֵּאָה וָעֵבֶר

הַיְקוּם עִם-כָּל-הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ יִזְרָחוּ.