מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֲסֵפַת-עָם

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: רוסית

יְהֵא-נָא הַמִּשְׁטָר הָגוּן שֶׁבְּהָגוּן.

אוּלָם אִם הוּא נָתוּן בְּיַד חַסְרֵי-מַצְפּוּן,

הֵם יִמְצְאוּ בְּלִי קשִׁי סֶדֶק –

לְהַעֲרִים עַל דִּין הַצֶּדֶק.


זְאֵב אֶחָד בִּקֵּשׁ, כִּי הָאַרְיֵה יָשִׂים

אוֹתוֹ לְשַׂר עַל הַכְּבָשִׂים.

סַרְסוּר-שׁוּעָל הִטָּה לְחֶסֶד

לֵב הַלְּבִיאָה הַמְיֻחֶסֶת;

אַךְ הָאֲרִי שָׁמַע מֵימְרָה,

כִּי בָּעוֹלָם לַזְּאֵב שֵׁם רָע.

לָכֵן, אַחֲרֵי שִׁקּוּל, גָּמַר מַלְכֵּנוּ אֹמֶר

(לְבַל יְרַנְּנוּ, כִּי אֵין בּוֹ ישֶׁר-לֵב)

לִקְרוֹא כִּנּוּס חַיּוֹת – וּבוֹ לַחְקוֹר הֵיטֵב,

מָה הֵן, מִטּוֹב עַד רַע, יוֹדְעוֹת עַל טִיב הַזְּאֵב.

אֶת דִּקְדּוּקֵי הַצַּו קִיְּמוּ בְּכָל הַחֹמֶר:

כִּנְּסוּ אֶת הַכִּנּוּס, עָרְכוּ מִשְׁאָל כַּדָּת,

חָקְרוּ וּבֵרְרוּ: אֵין אַף תְּלוּנָה אַחַת!

וּבְכֵן נִמְסַר לַזְּאֵב הָעֵדֶר לְמִשְׁמֶרֶת.

וּמָה אָמְרוּ כְּבָשִׂים? מַדּוּעַ לֹא מִחוּ?

הֲרֵי בָּאֲסֵפָה גַם אֵלֶּה נָכְחוּ?

לֹא! הוּא הַפֶּגַע: שָׁכְחוּ

לִקְרוֹא כְּבָשִׂים אֶל הָעֲצֶרֶת…

וְהֵן דַוְקָה יוֹתֵר מִכֹּל

אוֹתָם צָרִיךְ הָיָה לִשְׁאוֹל.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

גורל האות העברית

מאת משה בילינסון (עיון)

סעיף המנדט על ארץ ישראל, הקובע את זכויות השפה העברית, מדבר אמנם על “עברית” בלבד, ואין בו אף מלה אחת על הכתב העברי, ואילו בא מישהו אל מנסחי המנדט והיה אומר להם, שעליהם להכניס לתוך הנוסחה שלהם גם את זכות האות העברית, ודאי לא היו מטים אוזן לדרישה משונה כזו. אילו היו מוצאים – מה שאיננו בטוח כל עיקר – שהטענה הזאת ראויה לתשובה כל שהיא, היו בודאי עונים: אנו כותבים בסעיף 22 של המנדט הארצישראלי: האנגלית, הערבית והעברית תהיינה השפות הרשמיות של ארץ ישראל". כונתנו, איפוא, ברורה היא בתכלית הבירור כבר מן המשפט הראשון הזה של הסעיף הארוך, והיא: לקבוע, חוק ולא יעבור, את שויון שלוש השפות בארץ, לכל אחת משלוש השפות האלה כתב משלה. ובכל זאת אין אנו כותבים, “אנגלית על צורות אותיותיה”, אין אנו גורסים “ערבית על כתבה”, אלא “אנגלית”, “ערבית”. מדוע נבטיח את זכויות העברית יותר מזכויות שתי השפות האחרות? מדוע נכניס את הכתב העברי במקום שאין אנו מכניסים את הכתב האנגלי ולא את הכתב הערבי?

כך בודאי היו עונים מנסחי המנדט על התביעה המשונה – מתוך הנחה בטוחה שלא ימצא איש או מוסד שיעלה על דעתו להבדיל בין שפה ואותיותיה. והנה, הנחה בטוחה זו – אשליה היתה, נמצא מוסד כזה. הלא הוא בית הדין העליון בירושלים. אשר פסק: המנדט מחייב להכיר בשפה העברית, אבל אין הוא מחייב להכיר באות העברית.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.