לוגו
בִּיבְּלִיוֹגְרַפִיָּה (תחיית עם ישראל לרוטנברג)
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

תחיית עם ישראל מאת פנחס רוטנברג

די נאציאצאלע ווידערבעלעבונג פון דעם אידישען פאלק, מאת פינחס בן-עמי (פ. רוטענבערג). מתורגם מן הכתב-יד הרוסי על-ידי ב. ריבקין. ניו-יורק 1915.


אהבת-העם, כאהבת-האשה, היא כוח של אינסטינקט יוצר אצל אנשים בריאים בגופם ובנפשם. וכוח כזה מורגש במחברת הקטנה הזאת, בת 32 העמודים, שנכתבה לפני חמש שנים.

לא לשם גילויים בפרובלימה היהודית נכתבה המחברת הזאת. “בזה – חושב בעל-המחברת, ובצדק – יש אַבטוריטטים יותר גדולים ממנו”: הוא, כמסופר שם, הלא אדם שהיה נתון כל ימיו בעולמות אחרים; לשם מפעל נכתבה: לעורר את כל היהודים הרוצים בתחית-עמם להשתתף במלחמה בתור בעל-ברית מיוחד של ההסכמה.

הממשיות שבקומבינאציה זו – לא עכשיו הזמן לדון בה. יותר נכון: עכשיו כבר לאחר זמן. חמש השנים שעברו מזמן היכתב המחברת נתנו לנו גם איזה נסיון להכיר את מידת כשרוננו אנו להיות בעל-ברית וגם את סגולותיה של ההסכמה לקבל בעל-ברית. ואולם הרוח שבמחברת זו בכללה – הרוח שאין עוד לדבר על תחית-ישראל; שצריך לעשות כל מה שאפשר לתחיה זו – רוח-הפעולה שלה – צריך שעוד יחיה אתנו.

המחברת – דוֹקוּמנט היא: וידוּיו של אדם נבון ובעל-כוח, אשר נטר כל ימיו כרמי-זרים, והוא רוצה מעתה לנטור את כרמו. ולא רק לנטור; כי הכרם עזוב, וצריך לעזקהו ולסקלהו ולנטוע בו שורק. והאיש הוא בונה על פי אומנותו, ומלאכתו בכך.

לא.“תחית עם ישׂראל” יִקָרא, איפוא, למחברת זו, כי אם תחית פינחס בן-עמי.

אדם תמים ובלי רפלכסיות נשקף מן המחברת. ומי יודע? אולי נתכּנו לו עלילות.


[“האדמה”, כסלו תר"ף; החתימה: ח.ב.צלאל]