מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הכיבוד

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: רוסית

– “שָׁכֵן יַקִּיר, אֱכֹל!”

– “יוֹתֵר אֵינִי יָכוֹל”.

– "אִי, חֲבִיבִי, עֲשֵׂה לִי נַחַת,

בְּבַקָּשָׁה, רַק עוֹד צַלַּחַת".

– “שָׁלשׁ אָכַלְתִּי כְּבָר”.

– "וּבְכֵן?

בְּלִי חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים, שָׁכֵן!

הֵן צִיר-דָּגִים כָּזֶה לֹא טָעֲמָה לָשׁוֹן עוֹד!

הוּא כֹּה דָשֵׁן – לֹא יְאֻמָּן!

מַמָּשׁ כְּעֵין-עִנְבָּר כִּסָּה אוֹתוֹ שֻׁמָּן.

מָה אֵין בּוֹ? הֵא מְעִי, הֵא נֶתַח אַבְרָמֹנֶת…

אֱכֹל, יְדִיד חָבִיב! כַּפֹּנֶת! טִפּ-טִפֹּנֶת!

עֲשֵׂה טוֹבָה לִי, מָה אִכְפַּת?

הוֹי, זוּגָתִי! בַּקְּשִׁי גַם אַתְּ!"

כָּךְ, בְּלִי חֶמְלָה, כִּבֵּד בְּפַת-הַצָּהֳרַיִם

מַכְנִיס-אוֹרְחִים שִׁמְעוֹן אֶת הַשָּׁכֵן אֶפְרַיִם.

הַהוּא – פַּלְגֵי זֵעָה נִגְּרוּ כְּבָר מִמִּצְחוֹ;

אַךְ כַּאֲשֶׁר שִׁמְעוֹן דָּבַק בּוֹ כְּסַפַּחַת,

הִסְכִּים לָקַחַת

עוֹד צַלַּחַת –

וֶהֱרִיקָהּ בִּשְׂרִיד-כֹּחוֹ.

– חֵן-חֵן לְךָ, שָׁכֵן! יְדִיד כָּזֶה אָהַבְתִּי!" –

בְּגִיל קָרָא שִׁמְעוֹן: "וְסָרְבָנִים תֵּעַבְתִּי!

לָכֵן, שָׁכֵן, קַח עוֹד מָנָה,

עוֹד צַלַּחֹנֶת קְטַנְטַנָּה.

אַל נָא תַּשְׁאִיר, יַקִּיר, שִׁירַיִם!"

כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ קָפַץ אֶפְרַיִם.

אָמְנָם, דָּגִים אָהַב מְאֹד,

אַךְ בְּצָרָה צְרוּרָה כָּזֹאת

חָטַף מַהֵר אַבְנֵט וָכוֹבַע –

וּכִמְטֹרָף נִמְלַט הָרְחוֹבָה.

וּמִנִּי-אָז לֹא שָׁב

שִׁמְעוֹן לִרְאוֹת פָּנָיו.

אַשְׁרֶיךָ, הַסּוֹפֵר, אַשְׁרֶיךָ

אִם נִתְבָּרַכְתָּ בְּכִשְׁרוֹן.

אַךְ אִם תַּפְרִיז וְלֹא תָּחֹן

אֶת אָזְנֵיהֶם שֶׁל מַכָּרֶיךָ,

דַּע: סִפּוּרֶיךָ וְשִׁירֶיךָ

יִמָּאֲסוּ כִּמְרַק שִׁמְעוֹן.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

יצחק מאיר בילדותו

מאת עזריאל נתן פרנק (פרוזה)

(מחיי היהודים בפולין).

ספור.

##ספר ראשון

###א.

– איני רוצה!… אוי, אוי, אוי!… איני רו-צה!

מיום אשר החל להבין מעט בלשון, היו הוריו תמיד מיָראים אותו על כל פסיעה, דבור ותנועה, אשר לא ישרו בעיניהם, כי אם לא ישמע בקולם ולא ייטיב את דרכו, ומסרוהו אל ה“חדר”, שבו צפויים לו עונשים נוראים מאת ה“רבי” הזועף תמיד והמכה את הילדים בלי כל חמלה;ועתה הנה נמשך בחזקה אל תוך המפלצת הזאת ועין בעין הוא רואה את ה“רבי” הנורא, מצחו הקמוט, לחייו הצומקות ועצמותיהן הבולטות, עיניו הקטנות והאמוצות, חוטמו הדק והעקום, זקנו הצהוב והחד בקצהו, מעילו שהוכסף מרב ימים, כפתו שעל ראשו, המעוכה, המזהמה והמכוסה נוצות דקות. ואותו השוט האיום בגדלו ובעביו וברצועותיו הרבות…

“רבי” שכמותו ושוט אשר כזה!… גם נגיעה קלה שלו תכאיב בודאי הרבה יתר מכל המכות של האב והאם!… הלא כן היו אומרים לו תמיד…

וגם ה“חדר” בעצמו, בפתחו הצר והנמוך, בחלונו היחיד והקטן, בספסלים הנמוכים והנשענים אל הכתלים המשוחים בשיד, בבגדים התלויים על היתדות התקועות בקיר, בתנורו הגדול, החוצה את ה“חדר” לשנים, בשלחן הגבוה, אשר הוא הָעמד עתה לידו על הדום קטן ובילדים הרבים ההומים והרועשים – מה מוזר ומה איום הוא!… כמותו לא ראה עוד מעולם…

– איני רו-צה!… אוי, אוי, אוי… אי-ני רו-צה!… – הוא מתיפח ופורש את כפיו.

– שתוק, בני, שתוק! נער יפה אתה, יפה מאד! – מדבר אליו ה“רבי” רבות, בהחליקו בידו האחת את לחי הילד הרטובה מדמע ובאחזו בשוט בידו השנית.

זה השוט המפליא תמיד לעשות, המשתיק כרגע בכל ימי השנה את הצועקים והבוכים, המשביח את שאון השובבים והמכניע גם את גאון הבנים היחידים להוריהם – הנהו עתה ככלי אין חפץ בו בידי ה“רבי”, סר כחו הנפלא מעליו… מפאת ההרגל הנהו אוחז אותו בידו, אך להשתמש בו – חלילה לו!… הנה הילדים צועקים, משתובבים בפניו, בתוך ה“חדר” בעצמם בוכים ומיללים, מכים איש את רעהו, שורטים איש בפני אחיו, נושכים בשִניהם, עושים מעשים, אשר לא יַעָשו – ועל המלמד לחרוק שניו, לנשוך את שפתיו ולמשול ברוחו לבל יניף שוט, כי על כן ראשית ה“זמן” הוא ואין להקניט…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.