מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יצחק למדן

מאת: ישראל כהן

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

נתפרסם ב“הפועל הצעיר” כ“ז בחשון תשט”ו (23.11.1954)

שוב עלה המוות בחלוננו ועקר אחד מיקירי האומה וממיטב משורריה.

הוא עורר את שחר החלוציות לאחר מלחמת העולם השניה. הוא היה מבשרה ושופרה. הוא ברא לה ניב טהור, מזוקק, ייסד אותה על אדני המכאוב והתקווה. דור שלם האזין לקינתו ולרינתו, שהשמיע מפינתו.

הוא מרד בהווייה הגלותית, שאין בה כבוד ולא בטחון חיים. הוא קרא לכל שרידי עם קדשו, לבוא למסדה ולהמשיך את השלשלת. בעוז-ביטוי חודר לבבות וכורה אזנים, שאג:

סִיַמְנוּ סִפְרֵי כָּל הַדְרָכִים – –

מֵעַתָּה סֵפֶר בְּרֵאשִׁית חָדָשׁ נִפְתַּח עַל הַחוֹמָה.

הוא פנה אל נפשו ואל נפש בני דורו ותבע חשבון נוקב. ואף עשאוֹ. במיטב חלבו ודמו עשאו. ולא היה זה חשבון חד-פעמי, אלא חשבון רצוף, ממושך, המתחדש מפקידה לפקידה. המספרים והאותיות בחשבון זה בערו באש-לבו והאירו למרחוק.

איש תעוּדה היה. משחר ימיו הכשיר את עצמו להיות ראוי לה. וּבמה הקים לו, במה שלו, במה צנועה אך מחוזקת ביתדות נפשו, ומעליה השמיע שנים רבות מה שראו עיניו ומה ששמעו אזניו ומה שהכאיב את נפשו. הוא לא החניף לאומה, לשום חלק מחלקיה. אלוהים עשה אותו ישר ואף חשבונותיו הרבים היו ישרים.

הוא היה איש החובה. שנא כל התפרקות, יהי מקורה אשר יהיה. הוא נמשך אל העומס, אל הנטל ואל הכובד. תמיד היה אסור “ברתמה המשולשת”. החרוז החוזר שלו היה:

שָׂא הָעֹל

יוֹם-יוֹם, יוֹם-יוֹם,

וָדֹם!

שיריו צלולים ובהירים, אך אינם קלים. סולד היה מפני קלות-הראש וקלות-הלב, קלות-העט וקלות-החריזה. הוא היה ממשפחת החוצבים. יש שחצב מסלעי-עמק ויש שחצב מסלעי-הר, אך תמיד עשה במו-ידיו ובכלי-מלאכתו. על כן טבוע על כל שורה חותמו שלו.

ואחת היתה לו באיזו דרך הביע את אשר עם נפשו, אם בשיר או בפרוזה. העיקר היה לומר את האמת הצורבת, שלא נתנה דמי לו. מפני זה יש בפרקי הפובליציסטיקה שלו קטעי שירה, שהם כענין בפני עצמו. ברשימות אלו, שכתבן כמתבונן בהוויתנו החברתית והמוסרית, היתה מתהלכת בת-קול של מוכיח קדום, אוהב עמו ונכאב משגגותיו ומזדונותיו.

למדן היה משורר, שאין חציצה בין שירתו ובין אישיותו, בין אמונתו וביטויו. היה עשוי מקשה אחת. “במעלה העקרבים” עלה כל ימי חייו. ויסורים אלה, שקיבלם באהבה, צרפו את נפשו ועשאוהו חטיבה שלמה. לעולם היה אדם. הפיוט וההתרגשות, המוסר והיופי, תואמים היו בו. יסוד אחד השגיח על חברו והשלים את חברו. הספירות נשקו זו את זו.

על כן הוקרנוהו כל כך בחייו, ועל כן מדאיב כל כך מותו הפתאומי.

ישראל כהן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישראל כהן
רקע
ישראל כהן

יצירותיו הנקראות ביותר של ישראל כהן

  1. פרקי אהרן מגד (מאמרים ומסות)
  2. קורות חיי (זכרונות ויומנים)
  3. יצחק אדוארד זלקינסון (מאמרים ומסות)
  4. ירושלים – שער לספרי עולם (מאמרים ומסות)
  5. דו-שיח של סופרים עברים וערבים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ישראל כהן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ישראל כהן

יצירה בהפתעה
רקע

חיקוי והתבוללות

מאת אחד העם (מאמרים ומסות)

אם, כדעת פלוסופים ידועים, הטוב המוסרי הוא טוב בעצם והרע רע בעצם, ואנו מבחינים בין שניהם לא על פי היקשי השׂכל, כי אם על פי ‘חוש מוסרי’ מיוחד הנטוע בלבנו, – אז רשאים אנו בודאי לחשוב את החקוי לפחיתוּת מוסרית, אחר כי החוש המוסרי שבלבנו אינו אומר ‘טוב’ למדה של קופים זו. אבל אם, כדעת אחרים, ההבחנה בין טוב לרע מיוסדת על שקוּל שׂכר כל דבר כנגד הפסדו ביחס להצלחתה והתפּתחותה של החברה האנושית, אז אפשר להטיל ספק בצדקת משפטו של החוש המוסרי בנדון זה. יכול להיות אמנם שיש הפרזה ונטיה לצד אחד בשיטתו של אותו חוקר צרפתי ( Trade ), היושב ודורש בשנים האחרונות, כי כל ההיסטוריא אינה אלא פרי החקוי, הפועל לפי ‘חוקים’ ידועים; אבל התבוננות כל שהיא דיה להביאנו לידי הודאה בעיקר הדבר, כי מדה מגוּנה זו היא באמת אחד מן הדברים שעליהם עומדת חברת האדם ושבלעדיהם לא היתה יכולה להבּרא ולא להתפּתח אחר שנבראה. הגע בעצמך! אלו היו בני אדם מטבעם בלתי נגררים במאומה זה אחר זה, אלא כל אחד חושב מחשבותיו ופועל פעולותיו רק ‘ממעמקי עולמו הפנימי’, מבלי להמָשך אחר שום כוח הנובע מנפש אחרת, – וכי בני אדם כאלו יכולים היו להגיע לקנינים חברתיים מוסכמים: לחוקים ומנהגים קבועים, למושׂגים דתיים ומוסריים משותפים לכּל, וכדומה מן הדברים, שבכללם הם אמנם תולדות טבעיות מסבּות כלליות, אבל בפרטיהם אי־אפשר להם בלי סבּות צדדיות, אינדיווידוּאליות? ומה שעולה על הכל: איך היתה הלשון נבראת ומתפתחת באיזו חברה, אם איש לא היה מחקה את רעהו, אלא כל אחד היה ממתין עד שמצב כוחותיו הנפשיים יביאהו לקרוא לכל דבר דוקא בשם פלוני, כמו שקורא לו חברו? – ואם אין לשון אין דעה, והאדם לא היה מתרומם לעולם על הבהמה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.