בְּהִלָחֲמוֹ עִם נִקָּנוֹר. (חשמונאים א' ז')

(משירי קאֶמפף)

שׁוּרוּ, שׁוּרוּ, הַגִּבּוֹר שָׁם בַּשַּׁעַר,

חֵיל גּוֹיִם עָרִיצִים בָּקַע וַיַחַץ!

הַמַּכְבִּי הוּא! נַפְשׁוֹ לַמָּוֶת יָעַר,

לַצִּיל אֶת אַרְצוֹ מֵעַבְדוּת וָלַחַץ.

לִבְלִי עוֹד יוֹסִיפוּ יָעֵזּּוּ

וּקְדוֹשׁ מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב יַרְגִּיזוּ

כָּל עֹשֵׂי רִשְׁעָה זֵדִים וּבְנֵי שָׁחַץ.

גִּילִי, בַּת צִיּוֹן, הָנִיסִי כָּל אֵבֶל

וּנְאוֹת הַשָּׁלוֹם יָרֹנוּ יִשְׂמָחוּ,

יֵעוֹר רוּחַ קָדְשֵׁךְ יָעִיר הַנֵּבֶל

וּבְשִׁירֵי דָוִד שָׁרַיִךְ יִפְצָחוּ;

הֵן הָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹ­פוּ

מִשַּׁדְמוֹת קֹדֶש הוֹד יַעֲטֹפוּ

וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה בַּהֲדָרָן צָמָחוּ.

אַךְ אוֹיָה לִי אוֹי, מָה עֵינַי חָזָיוּ!

הַגִּבּוֹר יִכְרַע לִפְנֵי חָזָק מֶנּוּ –

הָהּ! דִּגְלוֹ הוּרַד בֵּין צָרִים יֶהֱמָיוּ

בִּמְבוּסַת הֶרֶג רָב לֹא עוֹד אֶרְאַנּוּ

וּפְרָאִים גּוֹיִם בַּחֲמַת זָעַם

יִשְׁתּוּ דַם גִּבּוֹרִים הַפָּעַם

וּגְאוֹן יַעֲקֹב נָפַל, נָפַל וְאֵינֶנּוּ!

הֶאָח, הֶאָח, עַתָּה עֵינִי רָאַתּוּ!

זֶה הוּא הָאֲרִיאֵל, זֶה גִבּוֹר הֶחָיִל,

מֵרוֹמְמֻתוֹ נָפְצוּ צָרָיו וָחַתּוּ

וּבְרֹאשׁ חֵילו יַעֲבוֹר נֶאְזָר בֶּחָיִל:

פִּרְשׂוּ נֵס! הָרִימוּ דִגְלֵנוּ!

“חֶרֶב לַאדֹנָי וּלְאַרְצֵנוּ!”

וִירִיצַם לַקְּרָב בִּמְעוּף מָוֶת וָלָיִל.

הַס! קוֹל עַנּוֹת עָם “הַלְלוּיָהּ!” יָרִיעוּ,

צִבְאוֹת אֵל הַצְּבָאוֹת הֵרִימוּ מֵצַח

וִימִינָם תָּעֹז – הַגּוֹיִם יַכְרִיעוּ

וַעֲצַבֵּיהֶם אִתָּם בִּמְהוּמַת רֶצַח;

פֶה לָפֶה בִּרְנָנָה יַבִּיעַ:

אֵל אֱמֶת עֲדָתוֹ הוֹשִׁיעַ,

וִיהוּדָה הֵסִיר חֶרְפַּת עַמּוֹ נֶצַח.