תַּחַת שִׂיחַ הַיְרַקְרַק,

זוּג יְלָדִים שָׁם;

יֵש יַלְדָּה יְפֵהפִיָה,

לָהּ עוֹרֵג לִבָּם.

סָח זֶה סֵבֶל אַהֲבָתוֹ,

מַה לִבּוֹ בּוֹ יַךְ;

אָז גַּם זֶה בְּאִמְרָתוֹ:

– אַף אֲנִי הֵן כָּךְ.

– יוֹם וָיוֹם אֲנִי רָעֵב,

מִתְהַלֵּךְ עִם סוֹד;

אֵצֶל חַלּוֹנָהּ אוֹהֵב

שָׁם תָּמִיד עָמוֹד.

– וַאֲנִי כֹּה נָע וָנָד

מִתְהַלֵּך כָּל לֵיל.

אָז גַּם זֶה יִלְחַש אַט אַט:

– אַף אֲנִי כָּל אֵל…

קוֹר וָגֶשֶם, סַעַר עַז,

לֹא יִרְאוּ הַשּׁנָיִם;

הוֹי, אִמָּם נִתְרַגְּזָה אָז

וְ…לָקוּ כִּפְלָיִם.

אָז גַּם אַבָּא, אוֹי, אוֹי, אוֹי!

– הוֹי, שִכְבוּ! – הֵאִיץ בָּם.

רְצוּעָה לוֹ, כְּפוּלָה לוֹ,

ויָפֶה “הִרְבִּיץ” בָּם…

מנגינת ש. רוזובסקי¹