חיי אדם / ש' אנ-סקי (שלמה זיינביל רפפורט), תרגם שמואל ליב ציטרון
א. 🔗
בשעה שהגיעה שעתו של אדם להבּרא, נותן הקדוש ברוך הוא אות למלאך, ששמו “לילה” ואומר אליו לאמר:
ידע תדע, כי ברגע זה נברא אדם פלוני מטפה פלונית; לך והביא אותה לפני כסא-הכבוד שלי.
והמלאך ממלא מצות אל שדי והוא הולך ומביא את הטפה אל הדום כסא-הכבוד.
אז מוציא אל שדי את משפט היצור העומד להבּרא: אם זכר יהיה או נקבה, אם חלש או גבור, עשיר או עני, יפה או מכוער.
אבל אין הקדוש ברוך הוא חותך, אם טוב יהיה האדם אם רע, צדיק אם רשע.
ואלהים נותן אות למלאך הממונה על הנשמות, ואומר אליו לאמר:
– הבה עופה אל גן-העדן והביא מתוך האוצר הגדול נשמה פלונית ופלונית, שמראֶה כך וכך.
כי כל הנשמות, שכבר נבראו מששת ימי בראשית ושעומדות עדיין להברא, הנן מוכנות ומזומנות בשביל האדם.
והמלאך הממונה על הנשמות מביא מתוך האוצר הגדול את הנשמה הראויה ומציג אותה לפני הדום כסא-הכבוד
והקדוש ברוך הוא אומר אליה כהאי לישנא:
– הנשמה! הכנסי אל הטפה, חדרי אל כל שס"ה אבריה ושכנת בהם עד אשר יתמו ימי חיי האדם.
והנשמה כורעת ונופלת על ברכיה לפני אל שדי, והיא פותחת את שפתיה ואומרת מתוך רטט ותחנונים:
– רבון כל העולמים! דיני בעולם, שאני נמצאת בו מן היום אשר יצרתני, ואם כך יצאה גזרה מלפניך, אל שדי, אל נא תכניסני לתוך טפה שאינה מהוגנת, כי טהורה וקדושה אני.
ואל שדי עונה את הנשמה ואומר אליה לאמר:
– גם הטפה, שאני מכניס אותך לתוכה, עולם קדוש הוא ובלתי-מוגבל. ועולם זה נאה לך יותר מאותו שאת נמצאת בו, וביום הבראך נועדת רק בשביל טפה זו.
והנשמה מתמרמרת בבכי וקולה נשמע מסוף העולם ועד סופו. יחד אתה בוכות כל יתר הנשמות וגם המלאכים והשרפים.
אבל אין הקדוש ברוך הוא מקשיב לקול בכים ומכניס את הנשמה אל הטפה על כרחה.
והוא קורא למלאך, ששמו “לילה”, ומצוה עליו להשיב את הטפה אל מעי האם. באותו רגע נעשית הטפה ולד – ילד במעי-האם.
ב. 🔗
ואל שדי נותן לולד שבא לעולם שני מלאכים שומרים לראשו, האחד – פניו מאירות והשני – פניו עצובות.
ובבקר, בבקר לוקח מלאך-האור את הולד ונושא אותו אל גן-העדן ומראה לו את הצדיקים היושבים במקום נהרה גדולה ועטרותיהם בראשיהם וניהנים מזיו השכינה. ומלאך-האור שואל את הולד:
– הרואה אתה את אלה?
– אני רואה את אלה.
והמלאך חוזר ושואל:
– הידעת מי הם הללו?
והולד עונה:
– אין אני יודע מי הם הללו.
אז פותח המלאך את שפתיו ואומר:
– הללו שאתה רואה אותם עטופי פאר וזהר, נולדו אף הם כמוך במעי אמותיהם ונולדו בצער ועצב וחיו בעולם בין אנשים בני-תמותה. אבל הם שמרו את מצות אלהים, אשר ברא אותם, ועל כן זכו לעטרות-כבוד.
ובערב, בערב לוקח מלאך-היגון את הולד ונושא אותו אל הגיהנום ומראה לו את הרשעים, הנמוגים ביסורי-נצח משוקעים בתהום החרפה והקלון, ופניהם חשכות, במבטיהם אין שביב-תקוה מציץ וקולם – יליל כבוש.
ומלאך-היגון שואל את הולד:
– הרואה אתה את אלה?
והילד עונה:
– אני רואה את אלה.
והמלאך חוזר ושואל:
– הידעת מי הם הללו?
– אין אני יודע מי הם הללו.
והמלאך פותח את שפתיו ואומר:
– הללו שאתה רואה אותם טובעים בתוך תהום של צרות וחרפה, נבראו כמותך במעי אמותיהם ונולדו בצער ועצב וחיו בעולם בין אנשים בני-תמותה. אבל הם לא שמרו את מצות אלהים, אשר ברא אותם, ולפיכך נדונו לחשך-עולמים ולחרוק-שנים.
ועתה ידע תדע, כי גם אתה עומד להברא ולחיות באותו עולם, והרשות נתונה לך לבחור את הדרך תלך בי.
ג. 🔗
ובכל יום נושאים מלאך-האור והיגון את הולד הנולד ומראים לו את העולם מסופו ועד סופו.
והולד קולט אל תוכו את כל הקולות והצלילים, את כל הגוונים והאותות, והוא רואה ושומע את כל הששונות ואת כל האסונות שבעולם.
ובכל לילה דולקים המלאכים נר בראש הולד ומלמדים אותו את התורה כולה ומפענחים לו את כל התעלומות והסודות שמששת ימי בראשית, ומגלים לעיניו קצה פרגוד-הנצח.
וככלות תשעת החדשים בא אל הולד המלאך ששמו “לילה” ושואל אותו:
– התכירני?
והולד עונה:
– אני מכירך.
והולד שואל:
– בשביל מה באת אלי בשעה זו?
והמלאך עונה אותו לאמר:
– הגיעה שעת לידתך. צריך אתה להכּנס לעולמם של בני-האדם.
והולד אומר:
– שבע-רצון אני מן העולם, שאני נמצא בו, ואם כך רצונו של הקדוש ברוך הוא, אחת אנכי שואל ממך, כי לא תכניסני לעולם-הפשע של בני-תמותה ומחוסרי-דעת, יען כי נקי אני מעון ויודע הכל.
והמלאך עונה אותו ואומר:
– עולם זה, שאני מכניס אותך לתוכו, הוא עולם החיים והצדק, ובשעה שנבראת יעדך הקדוש ברוך הוא רק בשבילו.
הולד בוכה וקול בכיו הולך מסוף העולם ועד סופו, ואתו יחד בוכים כל הילדים אשר במעי אמותיהם וגם המלאכים והשרפים.
אבל אין אל-שדי מקשיב לכל בכים.
והמלאך ששמו “לילה”, מכבה את הנר שבראש הולד ונוטל ממנו את שני המלאכים, את זה של אור ואת זה של יגון. אז בא פורה מלאך-השכחה וסוטר לו על שפתיו, והולד שוכח בבת אחת את כל אשר ראה ושמע, וממחו נעלמת התורה שלמד ואת אשר ראה מאחורי קצה פרגוד הנצח המוּרם, ורק בעמקי מסתרי לבבו נשאר הד כל הדברים, אשר ראה ושמע.
ד. 🔗
והמלאך “לילה” מוציא אותו על כרחו ממעי-אמו.
ומאותה עת ואילך עובר האדם דרך שבעה עולמות.
בעולם הראשון הוא דומה למלך חדש, שהכל מברכים אותו, מקבלים את פניו בשמחה ומביאים לו תשורות.
בעולם השני הוא דומה לתיש רועה באגם, המרקד מתוך עליזות, מחוסר-דאגה, ואוכל עשב, שלא הוא היה הזורע אותו.
בעולם השלישי הוא דומה לסיח רך, שאינו יודע מעצור לרוחו והוא שכור החפש והתאוות.
בעולם הרביעי הוא דומה לסוס מהיר-המרוץ הנושא בעול העגלה מתוך חדוה ואינו מרגיש במשאה ובמשא הנוסעים היושבים בה.
בעולם החמשי הוא דומה לחמור טעון משא לעיפה ההולך בכבדות תחת שבט הנוהג בו.
בעולם הששי הוא דומה לכלב, המושך בלי דעת ובשת את כל מה שהוא יכל, והחורץ לשון לכל הקרב אליו.
בעולם השביעי הוא נמשל לקוף, שדמות-אדם לו ואף-על-פי-כן אינו דומה לאדם. שכלו יאבד והכל צוחקים עליו, ואין איש נשמע לו.
ה. 🔗
והנה מגעת שעת מיתתו של האדם.
ושוב בא אליו המלאך, ששמו “לילה”, ושואל אותו:
– התכירני?
והאדם עונה:
– אני מכירך.
והאדם שואל:
– בשביל-מה באת אלי בשעה זו?
והמלאך עונה לומר:
– באתי לקחת אותך מן העולם. הגיעה שעת מיתתך. ואין האדם רוצה להפרד מן העולם ואומר:
– אתה הוצאתני משני עולמות, שלא חפצתי לעזוב אותם. בשביל-מה שבת ובאת להוציאני מן העולם הזה?
והאדם בוכה ומצעק מרה, וקול צעקתו הולך ונשמע מסוף העולם ועד סופו, אבל אין נפש חיה שומעת את קולו, כי לשמעו היה נמס כל לב. רק השכוי שומע את הצעקה ועונה לה.
והמלאך, ששמו “לילה”, אומר אל האדם:
– דע לך: על כרחך נוצרת, על כרחך חיית ועל כרחך תמות ועליך לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא!
והמלאך נוטל מן האדם את נשמתו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.