מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שיר ערש

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שִׁיר עֶרֶשׂ / שאול טשרניחובסקי


יֶלֶד, יֶלֶד לִי נִתַּן!

חִבַּלְתִּיו אֶל קוֹל הַתּן,

יְלִדְתִּיו אֶל קוֹל פְּצָצָה,

בֵּן חָלוּץ וַחֲלוּצָה;

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!


נּוּם וּגְדָל וּסְפֹג הָאוֹן!

יוֹם גָּדוֹל כִּי עוֹד נָכוֹן,

יָד עוֹזֶרֶת נְחוּצָה,

נֶאֱמָנָה וְחָרוּצָה:

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!


נוּם! הַיּוֹם אֲנִי עִמְּךָ!

כִּי תִישַׁן – תִּישַׁן אִמְּךָ

עֲיֵפָה גַם רְצוּצָה.

נוּם, חָלוּץ בֶּן חֲלוּצָה,

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!


שֶׂה חוֹלֶה, פָּרוּץ הַלּוּל,

וּמִשְׁמֶרֶת עַל הַגְּבוּל,

וְדַלָּה עוֹד הַקְּבוּצָה, –

גְּדַל מַהֵר, בֶּן חֲלוּצָה.

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!


וְאִם אֶדְמַע לֹא תֵדַע מָה,

אַךְ אֶת שִׁירָתִי תִּשְׁמַע,

שִׁירָתָהּ שֶׁל חֲלוּצָה

(“כַּדּוּרִית בּוֹ נְעוּצָה”):

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!


גְּדַל בָּעֲרִיסָה, קָטָן,

אֶל יְלֵל שׁוּעָל וָתַן,

רַעֲמָהּ שֶׁל פְּצָצָה,

בֶּן חָלוּץ וַחֲלוּצָה;

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!


תל-אביב, 1936

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

יובל המעשה

מאת יאנוש קורצ'אק / דב סדן (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

1

מרחק, ילדי? יש כוכבים הרחוקים מכדור-הארץ מרחק של 150 מיליונים שנות-אור; ומה הלאה, לא נדע. זמן, ילדי? 1500 מיליונים של שנים ארוכות עברו מן העת שקפאה, תוך התכווצות וריבוי קמטים, טיפת הגאז הנוזל; ואחר-כך החיים (סוד), צמחים, ואחר-כך חיי דג וזחל, ולבסוף היונק, והצעיר בין החיים עלי אדמות – בן-האדם. כך.

רגש, ילדי החביב? רעב, פחד, כאב, אהבה, תמהון, שאלה. ועל-כן מחשבה בלתי-בטוחה, לא-בהירה ורעבון-הנפש: געגועים. ורק אחר-כך – הדיבור. רק אחר-כך: הדיבור, לא יותר מ-100.000 שנים (כך קבעו החוקרים): רך, נבוך, דל ברצונו למצוא ביטוי לָאין-סוף אשר במקום ובזמן, הרגשה ומחשבה.

האדם נועז בתכניות ונאיבי בהיאבקות, בלתי-מושלם באהבה ובאכזריות, – כה נאיבי באמבּיציות שלו, בעושר ובעוני, בזוהר ובצל, במפלות, בנצחון, בכוחו ובחולשתו. אבל…

אבל אחראי לגורל עצמו ולגורל יוצאי חלציו, לגורל העולם, לשיווי-המשקל של נפשו ושלוותה, אחראי לשלימות העילאית של כל המתרחש על פני האדמה ובתהומותיה, במים ובאוויר ומתחת לפני הים. הננו אך בראשית ההסתכלות, החל מחוקר הכוכבים, הצופה במשקפת אל מרחקי שמים, הבאקטריולוג הכפוף ליד זכוכית מגדלת, הטייס והאמודאי, עד לאח הרחוק, המזויין בקשת ומקושט בחרוזי-צדפים, המסתתר עדיין ביער-קדומים…

מתוך קוצר-רוח וללא הקפדה הננו מביטים, מקשיבים וקוראים ומרגישים, ילדי. רוצים אנו להקל על עצמנו את הנדידה בדרך-החיים. על פני המקום – יודעים אנו ולא יודעים. הננו זוכרים רק זמן מועט, מאמינים בקושי, והרצון רודם.

בצאתי לדרך לא אכניס לתרמילי אלא את ההכרחי, הקל, שאינו תופס מקום.

מי שהיה לפני חצי-יובל שנים בן חמש-עשרה הגיע היום לשנת הארבעים לחייו. קטע קצר של זמן, עבודה, חיפוש, נסיון, אכזבה ותקווה. שנה אחרי שנה, צעד אחרי צעד. זכוֹר, כי ביום היובל הבא יתיצב לפניך ויביט ישר לעיניך בנך, בתך. אילו שבילים חדשים למענם, אילו שערים, שדות חדשים וסדנאות, עניינים ואמיתות חדשות? – אבל…


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.