מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כסא שלמה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כּסֵּא שְׁלֹמֹה / ח"נ ביאליק

א

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת-בֵּית הָאֱלֹהִים וְאֶת-בֵּיתוֹ וַיִּקְרָא לִבְחִירֵי הֶחָרָשִׁים, וַיַּעֲשׂוּ לוֹ כִּסֵּא גָדוֹל וְנִפְלָא, מְתֻכָּן כֻּלוֹ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה רַבָּה, מַעֲשֵׂה מַחֲשֶׁבֶת, הוּא הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַמֶּלֶךְ בְּאוּלָם הַמִּשְׁפָּט, בְּבֹאוֹ לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם.

וְהַכִּסֵּא כֻּלוֹ שֵׁן מְצֻפֶּה זָהָב מוּפָז מוּבָא מֵאוֹפִיר וּמְשֻׁבַּץ פְּנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת לְמִינֵיהֶן, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת,שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, לֹא נַעֲשָׂה כָּמֹהוּ לְכָל-מֶלֶך.

וְזֶה מַעֲשֵׂה הַכִּסֵּא וְתַבְנִיתוֹ:

שֵׁש מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, וְרֹאש עָגֹל לוֹ מֵאַחֲרָיו, מַעֲשֵׂה כֶבֶש זָהָב, מִשְׁעָן לְרֹאש הַמֶּלֶך; וְיָדוֹת לו מִזֶּה וּמִזֶּה, אֶל מְקוֹם הַשָּבֶת, וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת זָהָב עוֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת. וְשִׁשָּה שִׁשָּה אֲרָיוֹת זָהָב וְשִׁשָּה שִׁשָּה נִשְׁרֵי זָהָב לְשֵׁש מַעֲלוֹת הַכִּסֵּא מִזֶּהּ וּמִזֶּה, אַרְיֵה לְעֻמַּת נֶשֶׁר וְנֶשֶׁר לְעֻמַּת אַרְיֵה, יַד אֲרִי זָהָב מִיָּמִין לְעֻמַּת כְּנַף נֶשֶׁר זָהָב מִשְׂמֹאל, וּכְּנַף נֶשֶׁר זָהָב מִשְׂמֹאל לְעֻמַּת יַד אֲרִי מִיָּמִין.

וּמִכָּל-הַחַי רוֹבְצִים עַל הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה, הַטָּהוֹר לְעֻמַּת הַטָּמֵא והַטָּמֵא לְעֻמַּת הַטָּהוֹר. עַל הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה רוֹבֵץ אַרְיֵה זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ שׁוֹרזָהָב, עַל הַשּׁנִיָּה זְאֵב זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ טְלֵה זָהָב, עַל הַשְּלִישִׁית נְמַר זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ גְדִי זָהָב, עַל הָרְבִיעִית דֹּב זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ צְבִי זָהָב, עַל הַחֲמִישִׁית נֶשֶׁרזָהָב וּכְנֶגְדּוֹ יוֹנַת זָהָב, וְעַל הַשִׁישִׁית נֵץ זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ צִפּוֹר זָהָב. וְיוֹנַת זָהָב גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת עַל הַכֵּן בְּרֹאש הַכִּסֵּא וְנֵץ זָהָב נִלְכַּד בְּרַגְלֶיהָ.

וּמִמַּעַל לְרֹאשׁ הַכִּסֵּא מְנוֹרַת זָהָב נְטוּעָה וְשִׁבְעָה קָנִים יוֹצְאִים מִמֶּנָּה מֵעֵבֶר מִזֶּה וְעֲלֵיהֶם מְצֻיָּרִים שִׁבְעַת אֲבוֹת הָעוֹלָם: אָדָם, נֹחַ, שֵׁם, אַבְרָהָם יִצְחַק וְיַעֲקֹב וְאִיוֹב בֵּינֵיהֶם, וְשִׁבְעָה קָנִים מֵעֵבֶר מִזֶּה וְצוּרַת שִׁבְעַת חֲסִידֵי עוֹלָם עֲלֵיהֶם: לֵוִי, קְהַת, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶלְדָּד וּמֵידָד וְחוּר בֵּינֵיהֶם.

וְכַד זָהָב מְלֵאָה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ בְּרֹאשׁ הַמְּנוֹרָה, וְתַחְתֶּיהָ אַגַּן זָהָב גָּדוֹל מָלֵא שֶׁמֶן זָךְ גַּם הוּא, לְהַעֲלוֹת מִמֶּנּוּ אֶת-הַנֵּרוֹת. וּשְׁתֵּי שִׁבָּלֵי זָהָב יוֹצְאוֹת מִן הָאַגַּן, וּשְׁנֵי צַנְתְּרוֹת זָהָב בְּתוֹכָן, לְהָרִיק אֶת-הַשֶּׁמֶן, וְצוּרוֹת הַכֹּהֲנִים אַהֲרֹן וּבָנָיו וְעֵלִי וּבָנָיו עֲלֵיהֶם.

וּשְׁנֵי מו­ֹשְבֵי זָהָב מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַכִּסֵּא, לְכֹהֵן הָרֹאשׁ וּלְמִשְׁנֵהוּ, וְשִׁבְעִים מוֹשָׁבִים סוֹבְבִים עַל הַכִּסֵּא כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, אֲשֶר יֵשְׁבוּ עֲלֵיהֶם לַמִּשְׁפָּט שִׁבְעִים זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמֵאֲחוֹרֵי הַכִּסֵּא מוֹשָׁב לְסוֹפֵר הַמֶּלֶך אֲשֶר יִכְתֹּב אֶת-דְּבַר כָּל-מִשְׁפָּט וּמִשְׁפָּט בַּסֵּפֶר לְזִכָּרוֹן.

וְגַפְנֵי זָהָב וְתִמְרֵי זָהָב עוֹטְרִים אֶל הַכִּסֵּא וּמְצִלִּים עַל הַמֶּלֶך. וְתֻכִּיֵּי שֵׁן בְּרָאשֵׁיהֶם, פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם לְעֻמַּת נִשְׁרֵי זָהָב. וְקַלְעֵי שֵׁשׁ לָבָן, כְּמִפְרְשֵׂי עָבִים דַּקִּים, פְּרוּשִׂים עַל הָעֵצִים, וּמְנַעַנְעֵי בְּדֹלַח וּזְכוּכִית יְקָרָה תְלוּיִים בָּהֶם, וּבְהִנּוֹעַ הַקְּלָעִים יָזוּעוּ הַמְנַעַנְעִים וְצָלְלוּ חֶרֶשׁ, וּנְגֹהוֹת הַקֶּשֶׁת לָהֶם, וּצְלִילָם דַּק וְעָרֵב, כְּהֶמְיַת כִּנּוֹר דָּוִד בִּנְשֹׁב-בּוֹ רוּחַ שָחַר. וּשְׁתֵּי יְדוֹת הַכִּסֵּא עֲשׂוּיוֹת כִּשְׁתֵּי בְנוֹת-יָם רְבוּצוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה לִשְׁתֵּי אָזְנֵי הַמֶּלֶך, וְלֹא יָזוּעַ רֹאשׁוֹ בְשִׁבְתּוֹ; וּשְׁנֵי הָאֲרָיוֹת אֲשֶר אֵצֶל הַיָּדוֹת ְנבוּבִים הֵם וּמְלֵאִים כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים, וּבְשֶׁבֶת הַמֶּלֶך עַל הַכִּסֵּא ונָזְלוּ בָשְׂמֵיהֶם וְהֵפִיצוּ רֵיחַ נִיחוֹח מִִסָּבִיב, לְשׁוֹבֵב כָּל-נָפֶש.

וְכָכָה יַעֲלֶה הַמֶּלֶך עַל הַכִּסֵּא: בִּדְרֹךְ רַגְלוֹ עַל הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה, וְסָבַב גַּלְגַּל כָּמוּס בְּקֶרֶב הַכִּסֵּא פְּנִימָה, וְשָׁלַח הָאֲרִי אֶת-כַּפּוֹ מִיָּמִין וְהַשּׁוֹר מִשְׂמֹאל, וְהֶעֱלוּ אֶת-הַמֶּלֶך אֶל הַמַּעֲלָה הַשּׁנִיָּה וּנְתָנוּהוּ בִּידֵי הַנָּמַר וְהַגֶּדִי, וְכֵן לְשֵֹש הַמַּעֲלוֹת, עַד שֶבֶת הַמֶּלֶךְ בִּמְקוֹמוֹ עַל הַכִּסֵּא בֵּין שְׁתֵּי בְנוֹת-הַיָּם בַּתָּוֶךְ. וְיָרַד הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל וְשָׂם אֶת-כֶּתֶר הַמַּלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ. וְתַנִּין כֶּסֶף, הַקָּבוּעַ בַּכִּסֵּא, יִזַּח מִמְקוֹמוֹ וּבָא וְהִתְגַּלְגֵּל סְבִיב הַמֶּלֶך, והָאֲרָיוֹת וְהַנְּשָׁרִים יַּעֲלוּ יַחַד וְסָבְבוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, וּמָלֵא הָאוּלָם הוֹד וּמוֹרָא, וְנֶעֱצְרָה כָל-נְשָׁמָה. וְיוֹנַת הַזָּהָב תֵּרֵד מֵעַל הַכֵּן וְהוֹצִיאָה מֵחֵיק הָאָרוֹן מְגִלַּת סֵפֶר, כְּתוּבִים בָּהּ חֻקֵּי אֱלֹהִים וּמִשְׁפָּטָיו, וְנָתְנָה בְיַד הַמֶּלֶך. אָז יִגְשׁוּ שְׁנֵי הַכֹּהֲנִים ושִׁבְעִים הַזְּקֵנִים וּבֵרְכוּ אֶת-הַמֶּלֶך לְשָׁלֹום וְיָשְׁבוּ אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, וְאַחַר יִגַּשׁ הָעָם למִשְׁפָּט.

וּכְבוֹא עֵדֵי שֶׁקֶר וְהִכִּיר הַמֶּלֶך אֶת-מְזִמָּתָם כְּרָגַע, וְסָבְבוּ הַגַּלְגַּלִים הַנַּעֲלָמִים בְּבֶטֶן הַכִּסֵּא וְהָאוֹפַנִים יַחֲרֹגוּ, וְנָהֲמוּ הָאֲרָיוֹת, וְהַשּׁוֹר יִגְעֶה, וְהַזְּאֵב יָשֹׁק, וְהַטָּלֶה יִפְעֶה, וְהַנָּמֵר יִשְׁאַג, וְהַגְּדִי יִבְכֶּה, וְהַדֹּב יֶהֱמֶה, וְהַצְּבִי יַעֲרֹג, וְהַנֵּץ יִצְרַח, וְהַצִּפּוֹר תְּצַפְצֵף, וְהַנְּשָׁרִים יְעוֹפְפוּ, וְהַתֻּכִּיִּים יִתְרוֹצֵצוּ, וְנָפַל עַל הָעֵדִים פַּחַד אֱלֹהִים וְאָמְרוּ בִלְבָבָם: “נָעִידָה רַק אֱמֶת, פֶּן תֶּחֱרַב תֵּבֵל בִּגְלָלֵנוּ.”

וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְשׁוֹפֵט אֶת-הָעָם בְּצֶדֶק וּבְמֵישָׁרִים, כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לְהַכִּיר בֵּין הָאֱמֶת וּבֵין הַשֶּקֶר וּלְהוֹצִיא כָל-מִשְׁפַּט לָאוֹר.

וּבְצֵאת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט מִפִּי הַמֶּלֶך וְרָבְצוּ לְפָנָיו הָאֲרָיוֹת וְהַחַיוֹת וְלִחֲכוּ אֶת-כַּפּוֹת רַגְלָיו לֵאמֹר: “יְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ!” וְהַנְּשָׁרִים יִפְרְשׂוּ עָלָיו כַּנְפֵיהֶם לֵאמֹר: “בָּרוּךְ, בָּרוּךְ!” וְכָל-הָעָם הַנִּצָּבִים שָׁם יַעֲנוּ פֶּה אֶחָד:

בָּרוּךְ אֱלֹהִים וּבָרוּךְ מְשִׁיחוֹ

וְתִכּוֹן מַלְכוּת בֵּית-דָּוִד עַד עוֹלָם!

ב

וּבִימֵי הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶך מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם, וַיִשּׂא אֶת-הַכִּסֵּא בַשּׁלָל, וַיְבִיאֵהוּ

מִצְרַיְמָה, וַיֹּאמֶר לַעֲלוֹת וְלָשֶבֶת עָלָיו, וַיִּשְׁלַח הָאֲרִי אֶת-כַּפּוֹ הַיְמָנִית וַיַּכֵּהוּ עַל יְרֵכוֹ, וַיְהִי פַרְעֹה צוֹלֵעַ עַד יוֹם מוֹתוֹ, עַל כֵּן קֹרָא לוֹ פַרְעֹה נְכֹה, לֵאמֹר: נְכֵה-רַגְלָיִם.

וּמַחֲרִיב אַרְצֵנוּ, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶך בָּבֶל עָלָה עַל מִצְרַיִם וִיַּשְׁחִיתָהּ, וַיִּמְצָא שָׁם אֶת-הַכִּסֵּא וַיּוֹרִידֵהוּ בָּבֶלָה, וַיֹּאמֶר לָשֶבֶת עָלָיו גַּם הוּא, וַיִּפְגַע בוֹ הָאֲרִי, וַיַּפִּילֵהוּ אַרְצָה.

וַיָּקָם דָּרְיָוֶשׁ הַמָּדִי וַיַּחֲרֵב אֶת-בָּבֶל, וַיָּבֵא אֶת-הַכִּסֵּא מָדַי, וַיְהִי עוֹמֵד שָׁם יָמִים רַבִּים, וְאִישׁ לא יָשַׁב עָלָיו.

וּמִקֵּץ שָׁנִים בָּא אֲלֶכְּסַנְדֵּר הַמֻּקְדוֹנִי וַיּוֹלֶךְ אֶת-הַכִּסֵּא מִצְרַיְמָה. וַיְהִי בְּהַחֲרֵב אֲנִיפוֹנוֹס בֶּן אַנְטִיּוֹכוּס אֶת-מִצְרַיִם, וַיִּקַח אֶת-הַכִּסֵּא וַיְבִיאֵהוּ בָאֳנִיָּה אֶל אַרְצוֹ, וַתֵּקַע רֶגֶל אַחַת עַל שַׁרְשֶׁרֶת זְהָבָהּ מִן הַכִּסֵּא. וַיָּבֵא אֶת-כָּל-חָרָשֵׁי אַרְצוֹ וְאָמָּנֶיהָ לְרַפֵּא אֶת-הַכִּסֵּא, וְלֹא יָכֹלוּ, וְהִנֵּה הוּא שְׁמוּט רֶגֶל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

הזרע למינהו!

מאת חיים אריה זוטא (מאמרים ומסות)

(שיחה מדעית לבני הנעורים)

לְנַעֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל

הַבְּרִיאִים בְּגוּפָם וְהַטְהוֹרִים בְּנַפְשָׁם.

תּוֹרָה הִיא וְלִלְמוֹד אֲנִי צָרִיך

  1. הנה גרגיר חטה!

גרגיר חטה פשוט, גרגיר חטה צהב.

בחיצוניותו אין הגרגיר פשוט הזה מעורר כל רגש בקרבנו. אף אין אנחנו שמים לבנו אליו בהתגלגלו בעפר תחת רגלינו, – אבל מה גדול הכח הנסתר בקרבו. מה גדול ערכו הפנימי.

בקרב הגרגיר הקטן הזה צפון כח גדול – כח המוליד כדמותו כצלמו!

חצו את גרגיר החטה לשנים בארכו וראיתם באמצע אבק שנתיבש, אבק דקיק מאד, כמעט שלא נראה לעינים – הוא האבק המוליד של החטה!

שימו את גרגיר החטה באדמה, שפכו מים על האדמה הזאת וראיתם מה גדול כח הגרגיר הקטן!

בחיק האדמה יתחמם הגרגיר הקטן ויתעבה; האבק המוליד שבקרבו יבקע את העור החיצוני, יך שרשים למטה בבטן האדמה וגבעול דק יוציא למעלה, לאויר, לאור השמש. השמש תחמם את הגבעול ביום, הטל ירוהו מים בלילה, מעט מעט יהפך הגבעול לקנה, הקנה ילבש שבלת לראשו, – שבלת שבתוכה משפחה שלמה, המון חטים וכדמותו וכצלמו של גרגיר החטה.

המון חטים!… ולכל גרגיר וגרגיר כח גדול מאד. כח המוליד כדמותו וכצלמו!…

מה גדול הכח הנסתר בגרגיר החטה, בגרגיר הפשוט, בגרגיר הצהב!…


  1. אבל איך יתהוה האבק המולד ואיך יוליד? שימו לבבכם אל התפוח המלבלב בראשית ימי האביב! מה רבו פרחיו ומה נהדרו, ומה רבו הדבורים אשר נאספו עליהם! יונקות הנה את מיץ הפרחים, את דבשם מתוך כיסי הפרחים. ששם ימצא גם האבק הצהב, האבק המוליד – זרע התפוח.

ובפרח פנימה גם כוסות קטנטנות, ובקרבן קנים דקיקים – הם הזיר של הכוסות. חלקו את הזיר לשתים ומצאתם חמשה נקבים – שלפוחיות דקות וקטנות מאד שכמעט לא תראינה לעין אדם.

ומצצו הדבורים את הדבש מעל פרחי התפוח, ונגעו בכנפיהן גם באבק הצהב, והביאו אותו שלא במתכון אל הכוסות, וחדר האבק אל הקנים החלולים שבכוסות, ונמלאו הנקבים – השלפוחיות – אבק זרע התפוח, והתלכד האבק בנקב והצמיחו גרגר עגל כעין הביצה – הוא גרעין התפוח.

שימו גרעין שחור של תפוח בעפר תחוח, שפכו עליו מים להרוות את אדמת מטעו – וראיתם מה גדול כח הגרעין הזה!…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.