רקע
יהודה ליב גורדון
נֹאד הֶחָלָב
mנחלת הכלל [?]
tשירה

נֹאד הֶחָלָב עַל שִׁכְמָהּ, עַל רֹאשָׁהּ מִטְפַּחַת

נַעֲלֵי אַגְמוֹן עַל רַגְלֶיהָ

וּכְתֹנֶת בַּד לָבָן עָלֶיהָ

הָלֹךְ הָלְכָה בַּת-חַוָּה אַחַת

בִּצְעָדִים קַלִּים וּבְנֶפֶשׁ שׂוֹמַחַת

לָבוֹא הָעִירָה אֶל יוֹם הַמֶּכֶר.

וּכְבָר בִּלְבָבָהּ

חָשֹׁב חָשָׁבָה

אֵת כָּל הַשֶּׂכֶר

אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה מֵחֲלָבָהּ.

בִּמְחִיר חֲלָבִי – אֶל נַפְשָׁהּ אָמָרָה –

אֶקְנֶה בַּשּׁוּק בֵּיצִים עֲשָׂרוֹת שְׁתַּיִם,

עָלֵימוֹ אַרְבִּיץ תַּרְנְגֹלֶת דָּגָרָה

וּתְמַלֵּט וּתְבַקֵּעַ אֶפְרֹחִים כִּפְלַיִם;

אָז מִסְפַּר יָמִים אֲגַדֵּל אוֹתָמוֹ

וּבְמֵיטַב כֶּסֶף אֶמְכֹּר כֻּלָּמוֹ,

אֶקְנֶה לִי בֶּן בָּקָר רַךְ וַאֲכַלְכְּלֵהוּ

וּבְיָדִי אַשְׁקֵהוּ גַּם אַלְעִיטֵהוּ,

עֲדֵי יִשְׁמַן יִתְכַּס חֵלֶב וָפֶדֶר

וּלְשַׂר טַבָּחִים בִּמְחִיר טוֹב אֶתְּנֵהוּ,

וּבְכַסְפּוֹ אֶקְנֶה לִי פָּרָה וָעֵגֶל,

שָׁם יִרְעוּ יַחַד עִם יֶתֶר הָעֵדֶר.

הֶאָח הֶאָח! מַה-מְאֹד לִבִּי יָגֶל

עֵת אֶרְאֶה עֶגְלָתִי כָּכָה מְקַפֶּצֶת…

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גַּם הִיא רָקָדָה,

וּבְרָקְדָהּ – אֲהָהּ תִּפְלֶצֶת מְנָאֶצֶת!

נָפַל הַנֹּאד, הֶחָלָב נִשְׁפַּך כַּמַּיִם,

אֵין מַפְרִיס פַּרְסָה, אֵין בַּעֲלֵי קַרְנַיִם,

אֵין גַּם בֵּיצִים, אֵין אֶפְרֹחִים כִּפְלַיִם,

פַּס חֲזוֹן לִבָּהּ, תּוֹחַלְתָּהּ אָבָדָה.


מִי לֹא יִבְנֶה לוֹ מִגְדָּלִים בַּשָּׁמָיִם?

מִי לֹא יַחֲלֹם בְּהָקֵץ, יִרְאֶה חֶזְיוֹנוֹת?

כָּאִישׁ כָּאִשָּׁה, כַּזָּקֵן כַּנָּעַר,

כֶּעָשִׁיר כַּדָּל, כֶּחָכָם כַּבָּעַר,

יַחְשֹׁבוּ מַחְשָׁבוֹת, יַעֲשׂוּ עֶשְׁתֹּנוֹת.

כִּי אֵשֵׁב בָּדָד מוּזָר לִשְׁאוֹן קָרֶת

וִירַחֵף רוּחִי עַל יַם הַדִּמְיוֹנוֹת,

אָז לִי הַכֶּסֶף, לִי הַזָּהָב,

לִי הַגְּדוּלָה הַגְּבוּרָה הַתִּפְאָרֶת,

אָז אֶרְעַץ אוֹיֵב אֶמְחַץ רָהַב,

וּבַחֲלוֹמִי אֶרְאֶה כְּצָפְנַת פַּעְנֵחַ

מִשְׁתַּחֲוִים לִי הַשֶּׁמֶשׁ עִם הַיָּרֵחַ,

וּמִקְרֶה קָטֹן יִגַּע בִּי וִיעִירֵנִי

וּכְמִקֶּדֶם קַדְמָתִי אֶבְיוֹן הִנֵּנִי.

המלצות קוראים
תגיות