לוגו
חַנָּה (לְאַחַר שְׁלשִׁים שָׁנָה)
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

(לְאַחַר שְׁלשִׁים שָׁנָה)


שַׁבְתִּי וּרְאִיתִיךְ, יָפָתִי בַּנֹּעַר –

וּמִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם אַרְצָה נָפָלְתִּי!

הֲפָנַיִךְ אֵלֶּה? אִם זֶה הַתֹּאַר

לוֹ כָּלְתָה נַפְשִׁי, אֵלָיו הִתְפַּלָּלְתִּי?


עוֹטָה אוֹר כַּשַּׂלְמָה וּמְלַאֲתִי חֵן חֵן,

צֶאֱצָאֵי הָאָבִיב עֹטְרִים אֵלָיִךְ –

כֵּן בַּחֲלוֹמִי חֲזִיתִיךְ; – עַתָּה לֹא-כֵן!

הָהּ מָה אֶרְאֶה בָּךְ? הַאֵלֶה פָּנָיִךְ?


פָּנִים כַּנִּיר, כַּתְּלָמִים הַלְּחָיַיִם,

עַיִן פִּשְׁתָּה כֵהָה, שָׂפָה נוֹבֶלֶת;

בָּרֹאש קָרְחָה, בַּפֶּה נִקְיוֹן שִׁנַּיִּם,

הָעֹרְקִים צִיָּה, הַיָּרֵךְ נוֹפֶלֶת.


הוֹי חָרְבוֹת הֵיכָל, הֲרִיסוּת מִזְבֵּחַ

מְכִתַּת כּוֹכַב אוֹר מֻשְׁלָךְ מִמְּסִלָּתוֹ,

קֶשֶׁת בְּלִי-צְבָעִים, בְּלִקּוּיוֹ יָרֵחַ,

שָׁמַיִם – אֵין בָּם אֲדֹנָי וּשְׁכִינָתוֹ!!


הֵיכָלֵךְ צִיּוֹן הָעַתִּיק חָזִיתִי,

עַל עִיֵּי מַפַּלְתּוֹ נַפְשִׁי שָׁפָכְתִּי,

וּבְחֶרְדַּת קֹדֶשׁ אֲבָנָיו רָצִיתִי,

וַעֲפַר חָרְבוֹתָיו נָשַׁקְתִּי, לָחַכְתִּי;


אֵיכָה כִּנְצִיב קֶרַח עַתָּה הִנֵּנִי

לְמַרְאֵה הֶחֳרָבוֹת אֵלֶּה הָעַתִּיקוֹת?

מַדּוּעַ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ לֹא תַּחְדְּרֵנִי,

מַדּוּעַ בִּשְׂפָתַי קָפְאוּ הַנְּשִׁיקוֹת?


וַאֲנִי אָמַרְתִּי: זִקְנָה לֹא תִּירָאִי,

שִׁנֵּי הָעֵת בָּךְ, חַנָּה, לֹא תִּשְׁלַטְנָה;

בִּיפִי רוּחֵךְ לָעַד יָפָה תֵּרָאִי

וּבְמוֹט גֵּוֵךְ יִקְרוֹתַיִךְ לֹא תִמְעַטְנָה.


אוּלָם חֹק חַק לָנוּ אֲבִי הַבְּרִיאָה,

הַשֹּׁכֵן גַּם הוּא בֵּית-נֹגַהּ וָזֹהַר,

כִּי טוֹב גֵּו בָּרִיא לַנֶּפֶשׁ הַבְּרִיאָה

וּמַעֲלוֹת רוּחַ – עִם עֶדְנָה וָנֹעַר.


ר“ח ניסן, תרמ”ב