מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אם אשב לי בדד

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אִם אֵשֵׁב לִי בָדָד / יהודה ליב גורדון

(משירי פושקין)


אִם אֵשֵׁב לִי בָדָד בִּמְעוֹן דּוּמִיָּה,

אוֹ תּוֹךְ עִלְזֵי לֵב רַגְלַי יוֹבִילוּנִי.

אוֹ אֵצֵא בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה הוֹמִיָּה, –

מַעְיָנַי גַּם שָׁם גַּם פֹּה בַּל יַרְפּוּנִי!


תָּמִיד יֶהְגֶּה לִבִּי: שָׁנִים יָעוּפוּ

וּבִמְעוּפָם חִישׁ גַּם חַיֵּי חֶלְדֵּנוּ

כַּצֵּל יַחֲלֹפוּ, יִתַּמוּ יָסוּפוּ,

וּכְבָר גַּם קָרֵב קֵץ אֶחָד מִמֶּנּוּ.


אִם עַל אַלּוֹן נִשָּׂא עֵינַי אָשִׂימָה –

הֶגֶה לִבִּי אָז: זֶה חָסוֹן רַב כֹּחַ

בִּלָּה קַדְמוֹנִים מִיָּמִים יָמִימָה

וִיבַלֶּה גַּם אוֹתִי דַכָּא וּשְׁחוֹחַ.


וּלְיֶלֶד עָלֵז אֹמַר אִם אֶרְאֵהוּ:

שֶׁמֶשׁ חַיֶּיךָ זֶה יָצָא לִזְרוֹחַ

תַּחַת שִׁמְשִׁי נֶחְפָּז שָׁם לִמְבוֹאֵהוּ,

וּמִרְקַב עֵץ חַיַּי בָּאתָ לִפְרוֹחַ.


יוֹם-יוֹם כִּי יַחֲלֹף, כָּל מוֹעֵד וָרֶגַע

לִבִּי יַבֵּט אַחֲרָיו אָחוּז בָּעֶצֶב:

אוּלַי כָּעֵת חַיָּה יָחִישׁ פֶּגַע

וּלְרַגְלָיו אָז יָבוֹא אֶל חַיַּי קֶצֶב.


אַךְ אֵיפֹה זֶה יֶאֱתָיֵנִי הַקָּרֶץ?

זוֹ נִפְלָאת מֶנִּי, דַּעַת בַּל אוּכָלָה;

אִם בִּמְצֹלוֹת מֵי יָם? אוֹ מֶרְחֲקֵי-אָרֶץ?

אוֹ מִמְּעוֹן שִׁבְתִּי לִקְבָרוֹת אוּבָלָה?


הַאַף אֵין חֵפֶץ אֶל בָּשָׂר לֹא-רוּחַ

בִּמְקוֹם שָׁם יִמַּל כִּתְאֵנָה נָבֵלָה,

וּבְכָל זֹאת אֶכְסֹף כִּי גֵוִי יָנוּחַ,

בִּמְקוֹם עַצְמוֹת יוֹדְעֵי תִּשְׁכֹּנָה סֶלָה.


וּצְלַח וּרְכַב אַתָּה, עֶלֶם עוּל-יָמִים,

עַל דַּלְתוֹת קִבְרִי, בּוֹ אִישַׁן הַמָּוֶת,

וּבְהִלּוֹ יִזְרַח לוֹ שֶׁמֶשׁ בָּרָמִים

נֹכַח מִשְׁכָּנִי זֶה, מִשְׁכַּן צַלְמָוֶת!

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך הפנקס

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)


בימים אלה היו לי איזו דין ודברים עם לאומי משלנו. זהו בחור כבן עשרים וחמש, בטוח ומיושב, מי שהיה לפנים סטודנט שלא מן המנין באחת האוניברסיטאות שבשויצריה ועכשיו הוא סופר באחד המכוֹנים הציוניים ומקבל שכרו. מתגורר הוא בבית פולני לא -עשיר, אב לבנים ולבנות, והאיש, דיירנו-לאוּמִיֵנוּ אינו מדיר עצמו הנאה, כמובן, מכל מה שׁבבית-בעל-מעונו, בן הלאום האחר, ואינו מזיר עצמו מכל. אתן, את בנות הפולני, הוא מדבר ב“שפה ברורה”, אם כי, אהה, לא בעברית.


מובן מאליו, שכל זה – אגב אורחא. העיקר הוא שהאיש אשר היו לי דין ודברים עמו הוא ציוני-לאומי. ציוני? איני יודע. כמדומני, שעל דבר נסיעה לפלשתינה, על-דבר הכשרת הישוב על-ידי עצמו, לא חשב ולא יחשוב לעולם כאמור, הוא משרת במוסד ציוני ומקבל שכרו, כאמור; הוא מרגיש עצמו בטוב במעונו ההוֹוי, ולמה יעזוב את החיים וילך לנוע על המתים? אולם האיש טוען דוקא, שהוא ציוני, ציוני-לאומי. יתר על כן, הוא לאומי, שהלאומיות העברית היא פריבילגיה רק לו, או יותר נכון: שמונפוליה לו על הלאומיות העברית, ומרגלא בפומיה: “אתכם אני יודע, אה, יודע היטב! מה אתם רוצים? פתחו חנויות ואל תתאמרו ללאומיים!”.


על מה דיברני? מה היה תוכן השיחה שלנו? נו, כלום צריך הדבר לאמרו? הלא מובן הוא מאליו. באמת ובתמימות. הלא אין לנו ענינים אחרים. חי-נפשי, איני מדבר עתה בליצנות או בסארקאזמוס, אלא בפשטות פשוטה. על מה היה לי לדבר עם הלאומי? על מה היה לי להתווכח עמו אם לא על השאלה: עברית או ז’ארגון?


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.