אִישׁ וָאִישׁ וּמִקְסַם כְּזָבוֹ / שארל בודלר / א"נ גנסין

(מִשִּׁירַת בּוֹדְלֵר – פואימות בפרוזה)

תַּחַת כִּפַּת שָׁמַיִם גְּדוֹלָה וַאֲפוֹרָה, בִּשְׂדֵי מִישׁוֹר רְחַב יָדַיִם וּמְכֻסֶּה אָבָק, אֲשֶׁר רִשּׁוּמֵי דְרָכִים וּמְסִלּוֹת לֹא נִכְּרוּ בּוֹ וְזֵכֶר לֹא הָיָה שָׁם לִירַק הַשָּׂדֶה, כִּי גַם חֲרֻלִּים וְקִמְשׁוֹנִים לֹא נִרְאוּ שָׁם, פָּגֹשׁ פָּגַשְׁתִּי בִּבְנֵי-אִישׁ מִסְפָּר, אֲשֶׁר שַׁחוּ וְהִשְׁתּוֹחֲחוּ וְגַם הָלְכוּ לָהֶם קָדִימָה.

וּמִקֱסַם-כָּזָב הָיָה רָכוּב לְאִישׁ וְאִישׁ מֵהֶם עַל גַּבּוֹ וְהַמִּקְסָם הָיָה גָדוֹל לִמְאֹד וַיְהִי גַם כָּבֵד לִמְאוֹד, כִּכְבֹד שַׂק הַסַּבָּלִים, הַמָּלֵא לוֹ קֶמַח אוֹ גֶחָלִים, אוֹ כִּכְבֹד כְּלֵי זֵינוֹ הַקָּשִׁים שֶׁל אִישׁ-צָבָא רַגְלִי מֵחֵיל הָרוֹמָאִים.

אוּלָם הָיֹה לֹא הָיְתָה הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת כַּנֵּטֶל הַדּוֹמֵם אֲשֶׁר יִהְיֶה לָאִישׁ הַנּוֹשֵׂא אוֹתוֹ; כִּי הִנֵּה לָפוֹת לָפְתָה וְגַם לָחֲצָה אֶת הָאָדָם בִּשְׁרִירֶיהָ הַחֲזָקִים וְהַשְּׁלוּחִים כְּחִצִּים; חָרוֹד חָרְדָה בְּצִפָּרְנֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת אֶל חֲזֵה קָרְבָּנָהּ שֶׁלָּהּ וְרֹאשָׁהּ הַדִּמְיוֹנִי זֶה הִתְרוֹמֵם מֵאֲחוֹרֵי רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וַיְהִי כַּקּוֹבָעִים הָאֲיֻמִּים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר בָּמוֹ הִפִּילוּ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִימוֹת קֶדֶם אֶת חִתִּיתָם בְּלֵב מַחֲנֵה אוֹיְבֵיהֶם.

נִגַּשְׁתִּי אֶל אֶחָד מֵהֶם וּבָאתִי אִתּוֹ בִּדְבָרִים וָאֶשְׁאָלֵהוּ לְדַרְכָּם אֲשֶׁר הֵם הוֹלְכִים. הוּא הֱשִׁיבַנִי וַיֹּאמֶר לִי, כִּי גַם מִמֶּנּוּ וְגַם מֵהָאֲחֵרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ נִסְתְּרָה דַרְכָּם, אֲשֶׁר הֵם הוֹלְכִים בָּהּ. וְאוּלָם, כַּנִּרְאֶה, יֵשׁ תַּכְלִית לְדַרְכָּם זוֹ, בִּהְיוֹת אֲשֶׁר חָיֹה תִּחְיֶה בְּקִרְבָּם הַתְּשׁוּקָה הַכַּבִּירָה, הַדּוֹחֶפֶת אוֹתָם לָלֶכֶת קָדִימָה וְקָדִימָה.

וְנִפְלָא הַדָּבָר: אַף לֹא בִּפְנֵי הָאֶחָד מֵהֶם הִכַּרְתִּי סִמָּנֵי גֵרוּי, אֲשֶׁר תְּהֵא נַפְשׁוֹ גְרוּיָה וּמִתְקוֹמֶמֶת כְּלַפֵּי הַמִּפְלֶצֶת הָאַכְזְרִיָּה, הַלּוֹפֶתֶת אֶת צַוָּארוֹ מִגַּבּוֹ וְשׁוֹחַחַת אֶת קוֹמָתוֹ אֶל הָאֲדָמָה. אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב, כִּי חוֹשְׁבִים הֵם אוֹתָהּ לְחֵלֶק נַפְשָׁם הֵם. בְּצֵל הַפָּנִים הָאֵלֶּה, הַנִּלְאִים וְהָרְצִינִים. לֹא רָאִיתִי כָּל רֹשֶׁם שֶׁל יֵאוּשׁ; תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם הַכֵּהָה הָלְכוּ וְרָמְסוּ בְּרַגְלֵיהֶם אֶת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נֶחָמָה רָחֲקָה גַם מִמֶּנָּה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה גַם מֵאוֹתָם הַשָּׁמַיִם, וּפְנֵיהֶם הָיוּ מְלֵאִים רוּחַ הַכְנָעָה, כִּפְנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָדוֹנוּ לְתִקְוַת נֶצַח.

וְהַחֲבוּרָה חָלְפָה לָהּ וְהָלְכָה וְגַם אָבְדָה בַּמֶּרְחָק הַמְטֻשְׁטָשׁ, שֶׁהָיָה לְפָנַי שָׁם, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר פְּנֵי הָאֲדָמָה מְקַבְּלִים צוּרַת כַּדּוּר וְהֵם אוֹבְדִים וּמִתְחַמְּקִים מִמַּבַּט הָאָדָם הַסַּקְרָנִי.

וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי צוֹלֵל בְּרֹב מַחְשְׁבוֹתַי וָאֶאֱזֹר אוֹנִים לִמְצֹא פֵּשֶׁר לַחִידָה הַזֹּאת; וְאוּלָם בְּקָרוֹב בָּאָה וְגַם לָפְתָה אֶת נַפְשִׁי רוּחַ לֹא חֶמְדָּה לְכָל דָּבָר וַתְּהִי נַפְשִׁי מְדֻכָּאָה וּמְרֹצָצָה מִסִּבְלָהּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר דֻּכְּאוּ נַפְשׁוֹת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מִסֵּבֶל מִקְסְמֵי הַכָּזָב אֲשֶׁר לָהֶם.