מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹן שׁוּבִי בְּכִשְׁרוֹן

מאת: שלום בן יוסף שבזי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹן1 שׁוּבִי בְּכִשְׁרוֹן

וְאָז יָרוֹן הֲמוֹן זֶרַע יְשָׁרִים,

אֲשֶׁר גָּלָה בְּיוֹם חֶטְאוֹ וְחָלָה,

וְרֹאשׁ תָּלָה חֳדָשִׁים לַבְּקָרִים.

לְכִי תָּמָה וְדִרְשִׁי דּוֹד בְּעָצְמָה,

בְּחֵן עַלְמָה יְנַהֵל הָעֲדָרִים.

שְׁאוֹן קָמִים בְּנֵי עָרְמָה וְדָמִים

יְהוֹא2 הוֹמִים בְּמָבוֹיֵי כְּפָרִים.

בְּנֵי רֶשַׁע אֲשֶׁר הִרְבּוּ בְּפֶשַׁע,

כְּמוֹ בִּרְשַׁע3 מְאֹד רָעִים וְצָרִים.

גְּרוֹנָם רָב בְּכָל טִינּוּף מְעוֹרָב,

פְּאַת מַעְרָב יְקַשֵּׁרוּ קְשָׁרִים.

יְכַשֵּׁפוּ כְּשָׁפִים נֶחֱלָפִים,

מְטוּנָּפִים כְּמוֹ חוֹמֶט4 וְעַקְרָב (יְעָרִים)5

יְצַו הָאֵל כְּרוֹב חַסְדּוֹ בְּגוֹאֵל

לְיִשְׂרָאֵל, הֲמוֹן חֶמְדַּת יְקָרִים.


  1. פירוש: יהודה.  ↩

  2. פירוש: אריה.  ↩

  3. מלך עמורה (בראשית י"ד ב').  ↩

  4. פירוש: שושנה מדברית [למעשה לטאה מדברית (ויקרא י"א ל')].  ↩

  5. תוספת (יתרה על המשקל) בשולי הכתוב לשם החרוז.  ↩

שלום בן יוסף שבזי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שלום בן יוסף שבזי
יצירה בהפתעה
רקע

דודי שכנא ודודתי יחנא

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

בדיחה


שם דודי – שכנא, ושם דודתי – יחנא.

ההיתה בזה יד “המקרה-העיוור” או יד ההשגחה הפרטית, שביקשה להמציא לי בזה זוג של מלים חורזות, להתחיל זמר לכבוד דודי ודודתי?

איני לוקח לעצמי הרשות לדבר בדברים, שהם למעלה או למַטה מן השׂכל הישר. יודע אני אך זאת, שלו מצאתי חן בעיני ההשגחה הפרטית, שלוּ דאגה היא בשבילי בנוגע למלים חורזות, לא הייתי כותב אף שורה אחת פרוזא מעולם, והייתי נגאל פעם אחת משעבוד ההגיון, מצורך הרעיון וכדומה מן הדברים שאין להם שיעוּר ואינם דבר שווה לכל נפש; השיר מצלצל ודי לי בזה.

אך נחזור לענייננו. שווים היו דודי ודודתי לא בשמותיהם בלבד, כי אם גם בקלסתר פניהם, בחוטמיהם, בעיניהם ובתנועותיהם.

על-פי הדין אינני מחויב לבאר לכם, מאין אני יודע כל זאת, ראשית, הלא דודי ודודתי הם ושנית – בנוהג שבעולם, שהמסַפּר יודע הכּוֹל, אף יותר ממה שהוא יודע באמת, הוא מספּר הכּוֹל (יתר הרבה מאד ממה שיש רשות לספּר)… אבל הרבה דודים ודודות היו לי ולא התבוננתי אליהם, ואינני חפץ להישען על המנהגים, שרובם, בעווֹנותינו הרבים, טפלים ומפותלים, ועל כן אפקיע את עצמי מזכות המספּרים ואגיד לכם דבר דבור על אופניו – דברים כהוָיתם.

דודי שכנא ודודתי יחנא עמדו על-יד חופּתי.

וכיוָן שבשעה שעמדתי תחת חופּתי לא מלאו לי עוד גם שש-עשׂרה שנה, את אבותי ואת כל המחותנים, ואת הדיין, החזן והמשוררים ידעתי מתמול שלשום, והכלה היתה מעולפת צעיף, והנערים, בני-גילי, הודות לתמרוני הצבא מחוץ לעיר, לא באו אל החופה, – על כן לא היה לי מה לעשׂות והתבוננתי על-פי מקרה בדודי ודודתי, שעמדו נכחי, ונוכחתי לדעת, שדומים הם זה לזו; ששניהם רועדים, נעים ונדים, כאילו הם מתביישים ומבקשים להם מקום להיסתר שם. למראה עינַי חפצתי לפרוץ בצחוק, כדרכי אז, אך אבי ז"ל ראה מה שבדעתי לעשׂות והניח אצבע על החוטם, לאות שיש דין בישׂראל גם להעומדים תחת חופתם… הסבּותי את עינַי מהזוּג, ואך אחרי כן בשבתי על “מרק הזהב”, עלתה על דעתי התחלת השיר:

דּוֹדִי שֵכְנָא

דּוֹדָתִי יַחְנָא…

אך יותר לא יצרתי, כי נחוץ היה לי לחשוב על דבר הדרשה שהיה לי לדרוש….

כי דודי ודודתי היו שווים גם בקומתם – נודע לי אל נכון למחרת היום.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.