מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ויהי היום

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שְׁלֹמה וְאַשְׁמְדַי / ח"נ ביאליק

א

וַיְהִי בֶאֱמֹר שְׁלֹמה לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהִים, וַיֶּאֱסֹף אֶת-זִקְנֵי הָעָם הַחֲכָמִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:

הִנֵּה הִסַּעְתִּי אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וִיקָרוֹת לְיַסֵּד הֵיכָל לֵאלֹהֵינוּ, וְעַתָּה הוֹרוּנִי, בַּמָּה אַקִצִיעַ אֶת-הָאֲבָנִים וְהָיוּ חֲלָקוֹת וּמְיֻשָּרוֹת, וְאלֹהִים צִוָּה בְּיַּד מֹשֶׁה: “לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל?”

וַיֹּאמְרוּ לו הַזְּקֵנִים: שָׁמַעְנוּ כִּי יֵשׁ יְצוּר פְּלָאִים בָּאָרֶץ, שָׁמִיר שְׁמוֹ, אֲשֶׁר בְּרָאוֹ אֱלֹהִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת עִם יֶתֶר פִּלְאֵי-יָדוֹ; וְהַשָּׁמִיר קָטֹן כִּשְׂעוֹרָה, וְאוּלָם כֹּחוֹ גָּדוֹל לְבַקֵּעַ צוּרִים וְלִגְזֹר אֲבָנִים בְּמַגַּע צִפָּרְנוֹ. וְעַתָּה צַו לְהָבִיא אֶת-הַשָּׁמִיר, וְהַעֲבַרְתָּ אוֹתוֹ על הָאֲבָנִים, וְנִבְקְעוּ תַּחְתָּיו כְּרָגַע, וְהָיוּ מְהֻקְצָעוֹת וַחֲלָקוֹת לְכָל-חֶפְצֶךָ. הֲלֹא כֵן עָשָׂה בְצַלְאֵל גַּם לְאַבְנֵי הַחֹשֶׁן.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶך: וְאַיֵּה מְקוֹם הַשָּׁמִיר?

וַיֹּאמְרוּ הַזְּקֵנִים: גַּם אֲנַחְנוּ לא יָדַעְנוּ; אוּלַי יֵדְעוּ הַשּׁדִים.

וַיַּבְהֶל הַמֶּלֶך אֵלָיו אֶת-הַשּׁדִים וַיִּשְׁאָלֵם: אַיֵּה הַשָּׁמִיר? וַיֹּאמְרוּ: גַּם אֲנַחְנוּ לא יָדַעְנוּ; אוּלַי יֵדַע אַשְׁמְדַי מַלְכֵּנוּ.

“וְאַיֵּה מְקוֹם אַשְׁמְדַי.”

וַיֹּאמְרוּ הַשּׁדִים: הִנֵּה הוּא שׁוֹכֵן בְּאֶחָד מֵהָרֵי הַחֹשֶׁךְ; וְשָׁם אִתּוֹ בָהָר בְּאֵר מַיִם, אֲשֶׁר חָפַר לוֹ בְיָדָיו, וַיְכַסֶּנָּה בְאֶבֶן גְדוֹלָה, וַיַּחְתְּמֶנָּה בְחוֹתָמוֹ. וְהָיָה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, כְּשׁוּבוֹ מִשּוּט בָּאָרֶץ וּבְרִדְתּוֹ מֵהִתְיַצֵּב בֵּין בְּנֵי הָאֱלֹהִים בַּשָּמַיִם, וּבָא לִשְׁתּוֹת מִן הַבְּאֵר, וּבָחַן רִאשׁוֹנָה אֶת-הַחוֹתָם אִם לֹא נָגְעָה בוֹ יָד, וֶהֱסִירוֹ וְשָׁבַר אֶת-צְמָאוֹ. אַחֲרֵי-כֵן יָשׁוּב וִיכַסֶּה אֶת-הבְּאֵר וַיַּחְתְּמֶנָּה וְהָלַך לוֹ לְדַרְכּוֹ וּלְפָעֳלוֹ. כֹּה מִשְׁפָּטוֹ כָּל-הַיָּמִים.

וַיִּקְרָא שְׁלֹמה לְשַׂר צְבָאוֹ הַנֶּאֱמָן בְּנָיָה בֶן-יְהוֹיָדָע וַיִּתֵּן בְּיָדוֹ אֲזִקֵּי בַרְזֶל, אֲשֶׁר הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ חָקוּק עֲלֵיהֶם וְטַבַּעַת הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר הַשּׁם הַמְפֹרָשׁ חָקוּק עָלֶיהָ, וְגִזֵּי צֶמֶר וְנֹאדוֹת יַיִן נָתַן בְּיָדוֹ, וַיּוֹרֵהוּ מַה- לַעֲשׂוֹת, וַיִּשְׁלָחֵהוּ לְהָבִיא אֶת-אַשְׁמְדַי.

ב

וַיֵּלֶךְ בְּנָיָה בֶן-יְהוֹיָדָע, וַיָּבֹא אֶל הָהָר, וַיִּמְצָא שָׁם אֶת-הַבְּאֵר הַחֲתוּמָה, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַשּׁדִים. וַיַּרְא כִּי אַשְׁמְדַי אֵינֶנּוּ עוֹד, וַיַּעַשׂ בְּחָכְמָה וַיִּכְרֶה בּוֹר מִתַּחַת לִבְאֵר אַשְׁמְדַי, וַיִּקֹב חוֹר בֵּינֵיהֶם, וַיִּשָּׁפְכוּ כָל- הַמַּיִם אֶל הַבּוֹר הַתַּחְתּוֹן, וְאֶת-הָחוֹר סָתַם בְּגִזַּת הַצָּמֶר. וַיּוֹסֶף וַיִּכְרֶה בוֹר אַחֵר, לְמָעְלָה מִבְּאֵר אַשְׁמְדַי, וְחוֹר נָקַב בֵּינֵיהֶם, וַיְמַלֵּא אֶת-הבְּאֵר יַיִן, אַחֲרֵי-כֵן סִתֵּם בֶּעָפָר אֶת-שְׁנֵי הַבּוֹרוֹת אֲשֶׁר חָפַר וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם עוֹד. וּכְבַצְעוֹ אֶת-מַעֲשֵׂהוּ וַיַּעַל עַל הָעֵץ הַקָּרוֹב וַיִּסָּתֵר בֵּין הָעֲנָפִים.

הוּא יוֹשֵׁב וְצוֹפֶה מֵעַל הָעֵץ – וְהִנֵּה אַשְׁמְדַי בָּא, עוֹלֶה בָהָר מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, וּמַרְאֵהוּ נו­ֹרָא מְאֹד; רַגְלָיו כְּרַגְלֵי הַתַּרְנְגוֹל וּזְקָנוֹ כִזְקַן הַתַּיִשׁ וְאֵשׁ תֹּאכַל מִנְּחִירָיו. וַיֶּחֱרַד בְּנָיָה וַיִּירָא מְאֹד, וְאוּלָם בָּטֹחַ בָּטַח בַּשּׁם הַמְפֹרָשׁ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיִּתְחַזֵּק וַיֵּשֶׁב בַלָּאט עַל הַשּׂכָה, וַיְצַפֶּה לְאַחֲרִית דָּבָר.

וְאַשְׁמְדַי בָּא עַד הַבְּאֵר, וַיַּרְא כִּי שָׁלֵם הַחוֹתָם מִכָּל-עֵבֶר, וַיְסִירֵהוּ וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן וַיִּשַּׂח לִשְׁתּוֹת – וְהִנֵּה יַיִן אָדֹם בַּבְּאֵר תַּחַת הַמַּיִם. וַיִּרְגַּז אַשְׁמְדַי וַיֹּאמַר:

לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכֶר,

וְכֹל-שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם

וַיִּתְאַפַּק וְלֹא שָׁתָה. וַיִּשֶׁב עַל הָאֶבֶן, וְהוּא סַר וְזָעֵף, וַיַּחֲרֹק שֵׁן, וַיִּנְהֹם, וַיִּתְקַצֵף וְלֹא יָדַע מְנוּחָה, וַיְהִי בִּגְבֹר עָלָיו הַצָּמָא, וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק, וַיֵּשְׁתְּ אֶת-הַיַּיִן עַד תֻּמוֹ, וַיִּשְׁכָּר, וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיֵּרָדֵם. וַיִּרְעַש הָהָר מִקוֹל נַחֲרוֹ וְהָעֵץ אֲשֶׁר יָשַׁב בְּנָיָה עָלָיו הִתְנוֹדֵד כַּקָּנֶה. אָז יָרַד בְּנָיָה מֵעַל הָעֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶת-הָאֲזִקִּים עַל אַשְׁמְדַי וַיַּאַסְרֵהוּ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ אַשְׁמְדַי וַיִּנָּעֵר – וְהִנֵּה הָאֲזִקִּים עַל יָדָיו; וַיִּתְגָּעֵשׁ, וַיְנַס לְנַתֵּק אֶת-הָאֲזִקִּים מֵעָלָיו. וַיִּגְעַר בּוֹ בְּנָיָה וַיִּקְרָא: שֵׁם יְיָ עָלֶיךָ! – וַיִּכָּנַע אַשְׁמְדַי וַיִּשְׁקֹט, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי בְּנָיָה וְהָאֲזִקִּים עָלָיו.

ג

וַיְהִי הֵם הוֹלְכִים בַּדֶּרֶך וַיַּעַבְרוּ עַל תָּמָר – וַיִּתְגָּרֶד-בּוֹ אַשְׁמְדַי וַיַּפִּילֵהוּ. וַיָּבֹאוּ עַד בַּיִת גָּדוֹל וּמְפֹאָר – וַיֶּהְדְּפֵהוּ בְּרַגְלוֹ וַיַּהַפְכֵהוּ. וַיַּעֲבֹר אַשְׁמְדַי עַל אֹהֶל קָטֹן אֲשֶׁר לְאַלְמָנָה עֲנִיָּה, וַיִּשְׁלַח רַגְלוֹ לְהָדְפוֹ גַּם הוּא, וַתֵּצֵא הָאַלְמָנָה וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַתֵּבְךְ, וַיֵּט מֵעַל הָאֹהֶל וְלֹא נָגַע בּוֹ. וַיְהִי כִּנְטוֹתוֹ וַתֵּקַע לוֹ עֶצֶם מֵרַגְלוֹ; וַיִּצְלַע וַיֹּאמַר: אָכֵן נֶאֶמְנוּ דִּבְרֵי הַמָּשָׁל:

לָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר-גָּרֶם.

וַיֵּלֶךְ עוֹד וַיַּרְא וְהִנֵּה עִוֵּר שׁוֹגֶה בַּדֶּרֶך – וַיַּטֵּהוּ הַדָּרֶך. וַיַּרְא עוֹד שִׁכּוֹר תּוֹעֶה – וַיַּטֵּהוּ גַם אוֹתוֹ הַדָּרֶךְ. וַיַּרְא שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה – וַיֵּבְךְ. וַיִּשְׁמַע אִיש מְדַבֵּר אֶל תּוֹפֵר נְעָלִים לֵאמֹר: עֲשֵׂה לִי נְעָלִים חֲזָקוֹת, וְהָיוּ לִי לְשֶׁבַע שָׁנִים – וַיִּצְחַק. וַיַּרְא קוֹסֵם עוֹמֵד בַּקָהָל וּמְנַחֵשׁ – וַיִּצְחַק.

וּבְנָיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע רוֹאֶה אֶת-דַּרְכֵי אַשְׁמְדַי, וַיִּפָּלְאוּ מִמֶּנּוּ, אַךְ הָיָה כְּמַחֲרִישׁ, וַיִּשְׁמֹר אֶת-הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ.

ד

וַיַּעֲלוּ יְרוּשָׁלַיְמָה וַיּוּבָא אַשְׁמְדַי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּקַּח אַשְׁמְדַי קָנֶה וַיָּמָד אַרְבַּע אַמּוֹת, וַיַּשְׁלֵך לְרַגְלֵי הַמֶּלֶך.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶך: מֶה עָשִׂיתָ? וַיַּעַן אַשְׁמְדַי: חֶבֶל אֶרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת – זֶה חֵלֶק כָּל-אָדָם בְּאַחֲרִיתוֹ, וְאַתָּה, הַמְעַט מִמְּךָ כִּי כָבַשְׁתָּ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ וַתִּכְבְּשֵׁנִי גַּם אֲנִי.

וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמה: אֵינֶנִּי שּוֹאֵל מִמְּךָ בִּלְתִי-אִם אֶת-הַשָּׁמִיר. הָגִּידָה לִי אַיֵּה מְּקוֹמוֹ וְשִׁלַּחְתִּיךָ לַחָפְשִׁי.

וַיֹּאמֶר אַשְׁמְדַי: לֹא בְיָדִי הַשָּׁמִיר, כִּי בִּידֵי רַהַב שַׂר הַיָּם, וְהוּא הִפְקִידוֹ בְּיַד הַדּוּכִיפַת, כִּי נֶאֱמֶנֶת רוּחַ הִיא וְשׁוֹמֶרֶת שְׁבוּעִה.

וַיִּשְׁאַל שְׁלֹמה: וּמַה-תַּעֲשֶׂה הַדּוּכִיפַת בַּשָּׁמִיר?

וַיַּעַן אַשְׁמְדַי: הָפֹך תַּהֲפֹך בּוֹ אֶת-צְחִיחַ הַסֶּלַע אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר לְגַן-אֱלֹהִים. וְכָכָה תַעֲשֶׂה זֹאת: הָבֵא תָּבִיא אֶת-הַשָּׁמִיר אֶל רֹאשׁ סֶלַע וְהִנִּיחַתּוּ שָׁם, וְנִבְקַע הַסֶּלַע תַּחְתָּיו, וְהֵבִיאָה בְּפִיהָ מִזֶּרַע כָּל-עֵץ, וְהֵטִילָה אֶל הַבְּקִיעִים, וְהִכָּה הַזֶּרַע שָׁרָשִׁים, וְעָשָׂה עֵץ לְמִינוֹ, וְהִפְרָה מְעַט מְעַט אֶת-צְחִיחַ הַסֶּלַע, וּבְרֹב הַיָּמִים תֵּהָפֵךְ אֶרֶץ צִיָּה לִיפֵה-נוֹף. עַל כֵּן יִקָּרֵא לַדּוּכִיפַת גַּם נַגַּר-טוּר, לֵאמֹר: חָרָשׁ-הַצּוּרִים.

וַיִּבְחַר שְׁלֹמה אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל וְיוֹדְעֵי צַיִד וַיִּשְׁלָחֵם הַמִּדְבָּרָה לְהָבִיא אֶת-הַשָּׁמִיר. וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּמְצְאוּ עַל שֶׁן-סֶלַע קַן-דּוּכִיפַת ואֶפְרוֹחִים בְּתוֹךְ הַקֵּן, וְהָאֵם אֵינֶנָּה. וַיִּוָּעֲצוּ הַצַּיָּדִים, וַיָּשִׂימוּ אֶבֶן זְכוּכִית עַל פִּי הַקֵּן, וַיְכַסּוּהוּ. וַיְהִי כְּשוּב הָאֵם, וַתֵּרֶא אֶת-אֶפְרוֹחֶיהָ בְעַד הַזְּכוּכִית וְלָבֹא אֶל הַקֵּן לֹא יָכֹלָה. וַתְּנַקֵּר הַדּוּכִיפַת בְּפִיהָ בַזְכוּכִית מִחוּץ וְגוֹזָלֶיהָ נִקְּרוּ לְעֻמָּתָהּ מִבַּיִת, וְאֵין פּוֹתֵחַ: סָגְרָה עֲלֵיהֶם הַזְּכוּכִית. וַתֵּרוֹם הַדּוּכִיפַת וַתָּעָף וַתֵּעָלֵם וְאַחֲרֵי-כֵן שָׁבָה וּבְפִיהָ הַשָּׁמִיר, וַתְּשִׂימֵהוּ עַל הַזְּכוּכִית לְבַקְעָהּ. וַיָּקָם אַחַד הַצַּיָּדִים מִן הַמַאֲרָב וַיְקַלַּע בָּהּ צְרוֹר אָבֶן – וַיִּפֹּל הַשָּׁמִיר מִפִּיהָ וַיָּבֹאוּ וַיִּקַּחוּהוּ וַיֵּלֵכוּ.

וְהַדּוּכִיפַת רָאֲתָה כִּי לֹא עָמְדָה בִּשְׁבוּעָתָהּ וַתֵּלֵךְ וַתֵּחָנַק.

ה

וְאַשְׁמְדַי עוֹדֶנּוּ עָצוּר בְּבֵית הַמֶּלֶך.

וַיִּזְכֹּר בְּנָיָה אֶת-מַעֲשֵׂי אַשְׁמְדַי וּמַעֲלָלָיו הַזָּרִים בַּדֶּרֶךְ וַיִּשְׁאָלֵהוּ עֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר:

“מַדוּעַ הִטִּיתָ אֶת-הָעִוֵר אֶל הַדָּרֶך?”

וַיַּעֲנֵהוּ אַשְׁמְדַי:

“כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר הִשְׁמִיעוּ עָלָיו בַּשָּמַיִם לֵאמֹר: הָעִוֵר הַהוּא צַדִּיק תָּמִים, וַאֲשֶר יִגְמְלֵהוּ חֶסֶד מְּעַט וְזָכָה לְחַיֵּי עוֹלָם.”

וַיִּשְׁאָלֵהוּ בְּנָיָה עוֹד:

" וְאֶת-הַשִּׁכּוֹר התּוֹעֶה לָמָה הִטִּיתָ אֶל הַדָּרֶך?"

" כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁרהוּא רָשָׁע לָמוּת, וָאֹמַר: אֵיטִיבָה לוֹ מְעַט, וְאָכַל אֶת-עוֹלָמו בְּחַיָּיו."

“וְלָמָּה בָכִיתָ לְמַרְאֶה הַחֻפָּה?”

“יָדַעְתִּי כִּי מוֹת יָמוּת הֶחָתָן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם לְחֻפָּתוֹ, וְהַכַּלָּה הַרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה תֵּשֵׁב אַלְמָנָה וְשׁוֹמֵמָה בְּבֵית אָבִיהָ יָמִים רַבִּים.”

“וּבְדַבֵּר הָאִישׁ אֶת-דְּבָרָיו אֶל תּוֹפֵר הַנְּעָלִים – לָמָּה שָׂחַקְתָּ?”

“כִּי הָאִישׁ הַהוּא לֹא יִחְיֶה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת, וְהוּא יִשְׁאַל לוֹ נַעֲלַיִם לְשֶׁבַע שָׁנִים.”

“וְלָמָּה שָׂחַקְתָּ בְּנַחֵשׁ הַקּוֹסֵם אֶת נְחָשָׁיו?”

“יָשֹׁב יָשַׁב הַקּוֹסֵם על מַטְמוֹן זָהָב אֲשֶׁר בָּאֲדָמָה וַיַּחַז רְחוֹקוֹת. יְנַחֵשׁ נָא וְיֵדַע אֵת אֲשֶׁר מִתַּחְתָּיו.”

ו

וּשְׁלֹמה הֶחֱזִיק בְּאַשְׁמְדַי עַד כְּלוֹת בֵּית אֱלֹהִים לְהִבָּנוֹת. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּבַּיִת, וַיֹּאמֶר שְׁלֹמה אֶל מֶלֶך הַשֵׁדִים:

“הוֹדִיעֵנִי נָא, בַּמֶּה כֹּחֲכֶם גָּדוֹל מִבְּנֵי הָאָדָם?”

וַיֹּאמֶר אַשְׁמְדַי:

“אִם תְּפַתַּח מֵעָלַי אֶת-הָאֲזִקִּים וְנָתַתָּ לִי אֶת-טַבַּעְתְּךָ – וְהִגַּדְתִּי לָךְ.”

וַיַּעַשׂ לוֹ הַמֶּלֶך אֶת-שְׁאֵלָתוֹ. וַיְהִי אַךְ בָּאָה טַבַּעַת הַקֹּדֶשׁ בְּיָדוֹ וַיִּבְלָעֶנָּה – וַיָּקָם עַל שְׁלֹמה וַיְרִימֵהוּ, וַיָּשֶׂם כְּנָפוֹ הָאַחַת בָּאָרֶץ וּכְנָפוֹ הָאַחַת בָּרָקִיעַ, ויֵטֵּ בְּכֹחַ וַיָּטֶל אֶת-שְׁלֹמה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, הַרְחֵק מְאֹד מְאֹד מִירוּשָׁלַיִם, מַהֲלַך אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה.

אַחֲרֵי-כֵן עָלָה אַשְׁמְדַי אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִי, וַיִּלְבַּש מַלְכוּת, וַיַּהֲפֹךְ פָּנָיו כִּפְנֵי שְׁלֹמה, וַיֵּשֶׁב תַּחַת הַמֶּלֶךְ עַל הַכִּסֵּא וַיִּשְׁפֹּט אֶת-הָעָם, וְאִישׁ לֹֹא יָדַע.

וְאֶת-הַטַּבַּעַת, אֲשֶר שֵׁם הַקֹּדֶשׁ חָקוּק עָלֶיהָ, הֵקִיא אַשְׁמְדַי וַיַּשְׁלִיכֶהָ הַיָּמָּה, כִּי אָמַר: אַל נָא תָּשׁוּב עוֹד אֶל יַד אִישׁ וְנִגְלָה סוֹדִי.

ז

וּשְׁלֹמה קָם מִמַּפַּלְתּוֹ בַשּׂדֶה בְּאֶרֶץ נֵכָר, וַיְהִי כַהֲלוּם יַיִן, כִּי לֹא יָדַע אֵיפֹה הוּא וְאָנָה יֵלֵךְ וּמַה-יַעֲשֶׂה. וַיִּצְמָא מְאֹד, וַיְּבַקֵּשׁ בַּשָׂדֶה וַיִּמְצָא בְרֵכָה, וַיְהִי בְּכָרְעוֹ לִשְׁתּוֹת, וַיַּרְא צַלְמוֹ בַּמַּיִם, וְהִנֵּה אוֹר פָּנָיו אֵין אִתּוֹ, סָר הוֹד מַלְכוּת מֵעֲלֵיהֶם וְגַם קוֹמָתוֹ נִגְרָעָה. וַיִּתְבּוֹנֵן עוֹד, וְהִנֵּה גַם הֶחָרִיץ אֲשֶר בְּרֹאשׁוֹ נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ, וְהוּא חָרִיץ הָעֵדוּת, אוֹת מוֹשַׁב הָעֲטָרָה, אֲשֶר בְּרֹאשׁ כָּל-נוֹשֵׂא נֵזֶר לְבֵית דָּוִד מִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה.

אָז יָדַע שְׁלֹמה אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְפֹּק כַּפָּיו וַיִּקְרָא:

“אֲהָהּ, כִּי הֵסִיר אֱלֹהִים אֶת-חַסְדּוֹ מֵעִמִּי וַיְּגָרְשֵׁנִי מִנַּחֲלָתוֹ?”

וַיִּפֹּל עַל הָאָרֶץ, וַיִּתְפַּלֵשׁ בֶּעָפָר וַיִּזְעַק אֶל אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל כָּל-הַיּוֹם הַהוּא. וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיָּשֶׂם אֶבֶן מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיִּשְׁכַּב בִּיגוֹן נַפְשׁוֹ וַיִּישָׁן. וַיַּחֲלֹם חֲלוֹם וְהִנֵּה הוּא עוֹבֵר בֵּין הַרְרֵי כֶסֶף וְהַרְרֵי זָהָב, וַאֲרֻבּוֹת אֲרֻבּוֹת בֶּהָרִים, וַיִּשְׁמַע וְהִנֵּה קוֹלוֹת רְצוּצִים בּוֹקְעִים אֵלָיו מִבֶּטֶן הֶהָרִים, וַיָּסַר אֶל הָאֲרֻבּוֹת לִרְאוֹת, וַיְזַנְּקוּ עָלָיו פִּתְאֹם מַעְיְנוֹת דָּם מִן הָאֲרֻבּוֹת, וַיִּהְיוּ כִלְשׁוֹנוֹת אֲדֻמּוֹת שְׁלוּחוֹת כְּנֶגְדוֹ לְלַחֲכוֹ. וַיֶּחֱרַד שְׁלֹמה וְהִנֵּה חֲלוֹם.

וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם עוֹד, וְהִנֵּה מַרְכְּבוֹת סוּסִים, אֵין מִסְפָּר וְאֵין חֵקֶר לָהֶן, יוֹצְאוֹת מִבֵּין הָרֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהוּא וְשָׂרָיו בְּתוֹך הַמֶּרְכָּבוֹת. וְהַסּוּסִים – תִּפְאֶרֶת עֲרָב וְחֶמְדַּת מִצְרַיִם, חַדִּים וְקַלִּים, דַּקֵּי-רֶגֶל וּקְשֻׁתֵּי-צַוַּאר וִיפֵי-רַעְמָה כֻלָּם, רוּחָם נַחַל אֵשׁ וּמְרוּצָתָם סַעֲרַת הַמִּדְבָּר. וַיָּטוּשׁוּ הַסּוּסִים וַיְגַמְּאוּ אֶרֶץ וַיִּשְׂאוּ אֶת-הַמֶּרְכָּבוֹת בִּסְעָרָה, וַיִּהְיוּ כִבְרָקִים מְעוֹפְפִים. עוֹד הֵמָּה שׁוֹטְפִים בִּמְרוּצָתָם – וְהִנֵּה נִפְתָּחָה פִּתְאֹם שְׁאוֹל עֲמֻקָּה לִפְנֵיהֶם, וַיְנַתְּרוּ הַסּוּסִים וַיֵּרוֹמוּ מֵעַל הָאָרֶץ – וְהַמֶּרְכָּבוֹת וְכֹל-יוֹשְׁבֵיהֶן יָרְדוּ שְׁאוֹלָה. וַיִּיקַץ שְׁלֹמה.

וַיָּשָׁב וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלֹם בַּשְׁלִישׁית – וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב בְּאַפִּרְיוֹנוֹ בְּגַן הַמֶּלֶך וַהֲמוֹן נָשָׁיו וּפִלַגְשָׁיו מְחוֹלְלוֹת סְבִיבוֹ. וְהַנָּשִׁים עֵרֶב-רַב בְּנוֹת עַם וָעָם, שׁוֹנוֹת תֹּאַר וְשׁוֹנוֹת מַרְאֶה: חִיתִּיּוֹת, צִידוֹנִיּוֹת, מוֹאֲבִיּוֹת, אֲדוֹמִיּוֹת, כּוּשִׁיּוֹת, כֻּלָּן בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְרוֹתֵיהֶן, כְּלִילוֹת יוֹפִי וּמְשׂוֹשׂ עָיִן. וַיְהִי הַמָּחוֹל הוֹלֵךְ וְחָזֵק עַד אֲשֶׁר חָזַק מְאֹד, וַיִּסֹּב עַל הַמֶּלֶך כְּגַלְגַּל סוּפָה, וְהַמֶּלֶךְ כַּצִיר לַגַּלְגַּל, וַעֲצֵי הַגַּן וַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם וּמִזְרְקוֹת הַמַּיִם וְהַבְּרֵכוֹת וְהַסֻּכּוֹת – כֻּלָּם נִסְחֲפוּ בְּגַלְגַּל הַמָּחוֹל וַיִּהְיוּ הָלֹךְ וְסָבֹב כְּאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפַן מִסָּבִיב לַמֶּלֶך. עוֹד הַמָּחוֹל בְּעֶצֶם תָּקְפּוֹ – וְהִנֵּה תָעָה פִתְאֹם לְבַב הַמֶּלֶך וְרֹאשׁוֹ סְחַרְחַר, וַיִּצְנַח מֵעַל הַאַפִּרְיוֹן. נָקַע הַצִּיר מִמְּכוֹנוֹ, הַגַּלְגַּל הִתְפָּרֵק, וּשְׁבָרָיו נִתְּזוּ לְמֵרָחוֹק, וְכָל-הַמָּחוֹל הָיָה כְלֹא הָיָה.

וַיִּיקַץ שְׁלֹמה בַחֲרָדָה וְלֹא יָסַף לִישׁוֹן עוֹד. וַיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַחֲלוֹם הַמְשֻׁלָּשׁ, וַיַּחְפֹּשׂ דְּרָכָיו מִיּוֹם שִׁבְתּוֹ עַל כִסֵּא אָבִיו וְעַד הַיּוֹם וַיֹּאמַר:

“עַתָּה יָדַעְתִּי עַל מֶה עָשָׂה לִי כָּכָה יְיָ, כִּי פָקַד עָלַי אֶת-שְׁלֹשׁ חַטֹּאתַי, אֲשֶר הִרְבֵּיתִי לִי כֶסֶף וְזָהָב וָאַרְבֶּה לִי סוּסִים, וְנָשִׁים הִרְבֵּיתִי לִי. אָכֵן צַדִּיק אֱלֹהִים, כִּי פִיהוּ מָרִיתִי.”

וַיְהִי בַּבֹּקֶר וַיָּקָם, וַיִּכְרֹת לוֹ מַקֵּל אַלּוֹן, וַיֹּאמַר:

אֲנִי שְׁלֹמה מֶלֶך הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם.

וְעַתָּה הִנֵּה הַמַּקֵּל אֲשֶר בְּיָדִי –

זֶה חֶלְקִי מִכָּל-עֲמָלִי!

מַה-יִתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ?

וַיִּדֹּד שְׁלֹמה מֵעִיר לְעִיר, וַיְסוֹבֵב עַל הַפְּתָחִים לְבַקֵּשׁ לָחֶם, שִׂמְלָתוֹ וּנְעָלָיו בָּלוּ מֵעָלָיו וְרַגְלָיו בָּצְקוּ וּמַרְאֵהוּ כְעָנִי וְאֶבְיוֹן. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִשְׁעֶה אֵלָיו וּשְׁאֵלוֹ לִשְׁמוֹ וְלִמְקוֹמוֹ וְעָנָה לֵאמֹר:

" אֲנִי שְׁלֹמה מֶלֶך הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם."

וַיְהִי כמְשֻׁגָּע בְעֵינֵי כָּל: אַנְשֵׁי הָרַחֲמִים נָדוּ לוֹ, וּנְעָרִים רֵיקִים הִתְקַלְּסוּ בוֹ, וַיִּרְדְּפוּהוּ בְמַקְלוֹת וּבַאֲבָנִים. וַיֵּרַע לִשְׁלֹמה רָעָה גְדוֹלָה, וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת.

ח

וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹש שָׁנִים, בִּמְלֹאת שְׁנֵי נְדוּדָיו אֲשֶר אָמַר יְיָ, עֵקֶב שְׁלֹשׁ חַטֹּאתָיו, שָׁנָה לַחֵטְא, שָׁנָה לַחֵטְא, וַיִּקֶר מִקְרֵהוּ לָבֹא אֶל עִיר הַמְּלוּכָה בְּאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן. וַיֵּרֶד הַשּׁוּקָה וַיַּעֲמֹד שָׁם בֵּין הָרוֹכְלִים וְהַחֲנֻיּוֹת, כִּי אָמַר: אוּלַי יַקְרֶה אֱלֹהִים עֲבוֹדָה לְפָנָיו וְהִשְׂתַּכֵּר לֶחֶם יוֹמוֹ. עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד, וְהִנֵּה מֶלְצַר הַמֶּלֶך בָּא, יוֹרֵד הַשּׁוּקָה לִקְנוֹת צֵידָה, לַעֲשׂוֹת לְשֻׁלְחַן הַמֶּלֶך. וַיַּרְא אֶת-הָאִישׁ הֶעָנִי וַיִּשְׂכְּרֵהוּ לָשֵׂאת אַחֲרָיו אֶת-הַצֵידָה לְהָבִיא הַבַּיְתָה; וַיֵּלֶךְ עִמּוֹ שְׁלֹמה, וַיְהִי כַּהֲבִיאוֹ הַמַּשָׂא אֵל חֲדַר-הַמְבַשְּלוֹת, וַיֹּאמֶר הַמֶּלְצַר לָתֵת לוֹ אֶת-שְׂכָרוֹ, וּלְשַׁלְּחוֹ, וְלֹא אָבָה שְׁלֹמה לָקַחַת, וַיִּגַּשׁ וַיֹּאמַר:

“בִּי אֲדֹנִי גֵּר וְנָכְרִי אֲנִי בָעִיר הַזֹּאת, וְעַתָּה אִם טוֹב אֲנִי בְעֵינֶיךָ, אֵשְׁבָה נָא עִמְּךָ וְשֵׁרַתִּיךָ, וַאֲנִי לֹא אֲבַקֵשׁ דָּבָר בִּשְׂכָרִי, בִּלְתִי-אִם לֶחֶם חֻקִּי.”

וַיַּעַשׂ הַמֶּלְצַר שְׁאֵלָתוֹ, וַיִּסְפְּחֵהוּ אֵלָיו. וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמה לְפָנָיו בְּבֵית-הַמְבַשְּלוֹת וַיַּעַזְרֵהוּ בְּכָל-מְלַאכְתּוֹ. וַיִּתְבּוֹנֵן שְׁלֹמה לִמְלֶאכֶת הָאִישׁ, לְכֹל אֲשֶר יַעֲשֶׂה, וַיִּלְמַד לַעֲשׂוֹת כָּמֹהוּ, לְבַשֵׁל וְלִצְלוֹת וְלִרְקֹחַ וּלְהָכִין כָּל-מַטְעַמִּים, וְעוֹד הִשְׂכִּיל לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ, כִּי הָיָה אֱלֹהִים עִמּוֹ וַיִּשְׁלַח אֶת-הַבְּרָכָה בְמַעֲשֶׂה יָדָיו.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּשְׁאַל שְׁלֹמה מֵעִם הַמֶּלְצַר, לָתֵת לוֹ לְהָכִין אֶת-הַמַּאֲכָלִים לְבַדּוֹ. וַיִשָׂא הַמֶּלְצַר אֶת-פָּנָיו גַּם לַדָּבָר הַזֶּה, וַיִּתֶּן-לוֹ, וַיַּעֲמֹל שְׁלֹמה וַיַּעַשׂ אֶת-הַמַּטְעַמִּים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה כְּיַד אֱלֹהִים הַטּוֹבָה עָלָיו. וַיְהִי בֶּאֱכֹל הַמֶּלֶך מִן הַמַּטְעַמִּים, וַיֶּעֶרְבוּ לוֹ מְאֹד, וַיֹּאמֶר לַמֶּלְצַר:

“מִי עָשָׂה אֶת-הַמַּטְעַמִּים הַאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא הֵבֵאתָ לְפָנַי כְּמֹהֶם עַד עַתָּה?”

וַיֹּאמֶר הַמֶּלְצַר:

“לֹא אֲכַחֵד מֵאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יָדַי הֵכִינוּ הַפָּעַם אֶת-הַמַּאֲכָלִים, כִּי אִישׁ נָכְרִי מִמְּשָׁרְתַי הֱכִינָם.”

וַיַּפְקֵד הַמֶּלֶך בַּיוֹם הַהוּא אֶת-שְׁלֹמה לְמֶלְצַר תַּחַת בְּעָלָיו. וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיְשָרְתֵהוּ וַיַּגֵּשׁ יוֹם יוֹם אֶת-הַמַּאֲכָלִים אל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶך, וְאִישׁ לֹא יָדַע אֶת-אַרְצוֹ וְאֶת-מוֹלַדְתּוֹ.

וּלְמֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בַּת יְחִידָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה וְטוֹבַת שֵׂכֶל, וּשְׁמָהּ נַעֲמָה. וַתֵּרֶא בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת- הַמֶּלְצַר הֶחָדָשׁ כִּי אִישׁ חֲמֻדוֹת הוּא וְכֹל-הֲלִיכוֹתָיו נְעִימוֹת, וַיֵּט לִבָּהּ אַחֲרָיו, וַתֶּאֱהָבֵהוּ וַתַּגֵּד אֶת- לִבָּהּ לְאִמָּהּ.

וַתִּגְעַר בָּהּ אִמָּהּ וַתֹּאמַר:

“הֲמִבְּלִי אֵין בְּנֵי מְלָכִים בְּאַרְצוֹת שְׁכֵנֵינוּ נָשָׂאת עֵינַיִךְ אֶל הָעֶבֶד הַנָּכְרִי? הֲלֹא חֶרְפָּה הִיא!”

וְאוּלָם בַּת הַמֶּלֶךְ עָמְדָה בְאַהֲבָתָה וַתֹּאמַר:

“לֹא, כִּי אֶת-הַמֶּלְצַר אָהַבְתִּי וּבוֹ בָחָרְתִּי, וְאִם תִּמְנָעוּהוּ מִמֶּנִּי – טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.”

וַתְּסַפֶּר הַמַּלְכָּה לַמֶּלֶךְ. וַיִּחַר אַף הַמֶּלֶך בְּבִתּוֹ, וַיְדַבֵּר אִתָּהּ קָשׁוֹת וַיְחָרְפֶנָּה. וַיַּרְא כִּי לֹא יוּכַל לָּה, וַיֹּאמֶר לַהֲמִיתָהּ, וְאוּלָם נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל בִּתּוֹ היְחִידָה, וַיְגָרְשֶׁנָּה מֵעַל פָּנָיו אוֹתָהּ וְאֶת-אֲהוּבָהּ, וַיְשַׁלַּח אֶת-שְׁנֵיהֶם בְּיַד אֶחָד מִסָּרִיסָיו הַמִּדְבָּרָה, וַיַּנִּיחֵם שָׁם, כִּי אָמַר: אַל נָא אֶרְאֶה בְּאַהֲבָתָם וּבְמוֹתָם.

ט

וַיְהִי בְּהֵעָזֵב שְׁנֵי הַנֶּאֱהָבִים בַּמִּדְבָּר וַיֹּאמֶר שְׁלֹמה לְנַעֲמָה:

“לְכִי שׁוּבִי, בִּתִּי, לְבֵית אָבִיךְ, וְהָיִית לְבֶן-מֶלֶך כְּעֶרְכֵּךְ, כִּי לָמָּה תֹאבְדִי בִגְלָלִי בַּמִּדְבָּר וְאַתְּ עֲנֻגָּה וְרַכָּה וְלֹא יָדַעַתְּ מַחְסוֹר מֵעוֹדֵךְ. לְכִי שׁוּבִי, בִּתִּי, וַאֲנִי כַּאֲשֶׁראָבַדְתִּי אָבַדְתִּי.”

וַתֹּאמֶר נַעֲמָה:

“לֹא, כִּי אַחֲרֶיךָ אֵלֵך וְעִמְּךָ אֶתְעַנֶּה, כִּי אִם אֵין אַתָּה עִמִּי לָמָּה לִי חַיִּים.”

וַתִּשָׂא קוֹלָהּ וַתֵּבְךְ.

וַיַּרְא שְׁלֹמה מָה עַזָּה אַהֲבָתָה לוֹ, וַיֶּהֱמֶה לָהּ לְבָבוֹ, וַיּוֹלִיכֶנָּה עִמּוֹ בַּמִּדְבָּר, וַיִּתֵּן אֶת-נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ לְשָׁמְרָהּ מִכָּל-פֶּגַע רָע בַּדֶּרֶך. כַּאֲשֶׁר עָיְפָה מִשָּׁרָב – וַיָּסָךְ לָהּ בְּכַנְפוֹת שִׂמְלָתוֹ, וּבְמָצְאוֹ אַבְנֵי נֶגֶף – וַיִּשּׂאֶנָּה עַל כַּפָּיִם. וַיִּפְקְדֶנָּה לִרְגָעִים, וַיֶּחֱרַד עָלֶיהָ, וַיְהִי כְּנוֹשֵׂא סְגֻלָּה יְקָרָה בְחֵיקוֹ.

וּבְכָל-זֹאת לֹא הִגִּיד לָהּ מִי הוּא, כִּי אָמַר: לָמָּה אֶהְיֶה בְעֵינֶיהָ כִמְתַעְתֵּעַ?

וַיְהִי בְּהָצִיק לָהֶם הָרָעָב, וַיָּתָר שְׁלֹמה מְקוֹם סֵתֶר לְנַעֲמָה, וַיְבִיאֶנָּה שָׁמָּה וְהוּא יָצָא לְבַקֵּשׁ אֹכֶל. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיִּמְצָא בַחוֹל עִקְבוֹת אֲנָשִׁים, וַיֵּלֶךְ בָּהֶן, וַיָּבֹא עַד מָקוֹם אֶחָד עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא שָׁם דַּיָּגִים מוֹשִׁים מִכְמָרוֹת,וַיִּקֶן מֵהֶם דָּג, וַיָּרָץ וַיָּבֵא לְנַעֲמָה. וַיֵּצֵא לְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים וּלְהַבְעִיר אֵשׁ וְנַעֲמָה עָשְׂתָה אֶת-הַדָּג. וַיְהִי כְּשַׁסְּעָה אוֹתוֹ – וְהִנֵּה טַבַּעַת בְּבִטְנוֹ, וּכְתֹבֶת עַל הַטַּבַּעַת אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה מָה הִיא, וַתִּקְרָא לִשְׁלֹמה וַתֹּאמַר:

“רְאֵה, מַה-מָצָאתִי!”

וַיָּשֶׂם עֵינוֹ בַטַּבַּעַת וַיַּכִּירֶנָּה כְּרֶגַע וַיֹּאמַר:

“הֲלֹא זֹאת הַטַּבַּעַת אֲשֶׁר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ חָקוּק עָלֶיהָ.”

וַיְהִי אַךְ שָׁבָה הַטַּבַּעַת לְיָדוֹ – וְרוּחַ אֱלֹהִים שָׁבָה לְפַעֲמוֹ, וַיִּזְרַח חֲרִיץ הַנֵּזֶר בְּרֹאשׁוֹ וּפָנָיו אוֹרוּ, וַיִּגְבַּהּ בְּקוֹמָה פִתְאֹם וַיְהִי לוֹ הוֹד מַלְכוֹת, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי נַעֲמָה כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן.

עוד נַעֲמָה מִשְׁתָּאָה לַמַּרְאֶה וּשְׁלֹמה כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר:

“אוֹדְךָ אֱלֹהִים כִּי רִחַמְתָּנִי!”

וּבְכָרְעוֹ וַתֵּרֶא נַעֲמָה אֶת-רֹאש שְׁלֹמה, וְהִנֵּה חָרִיץ דַּק, כְּחוּט הַשּׁנִי לְמַרְאֶה, עוֹטֵר לוֹ סָבִיב, וְהֶחָרִיץ קָרַן וַיָּהֶל וַיְהִי כְּזֵר תִּפְאָרָה. וַתִּפָּעֶם רוּחָהּ וַתִּקְרָא:

“מַה-זֹאת?”

וַיָּקָם שְׁלֹמה וַיִּתְיַצֵּב מְלֹא קוֹמָתו וַיֹּאמַר:

“עֵדוּת אֱלֹהִים הִיא בִּבְנֵי דָוִד נוֹשְׂאֵי הַנֵּזֶר.”

אָז הִגִּיד לָהּ שְׁלֹמה מִי הוּא, וַיְסַפֵּר לָּה אֶת-כָּל-הַמֹּצְאוֹת אוֹתוֹ. אֶת-אֲשֶׁר הִתְעַנָּה שָׁלֹש שָׁנִים, וְגַם אֶת-דְּבַר הַטַּבַּעַת וְכֹחָה הִגִּיד לָהּ, וּכְכַלּוֹתוֹ לְסַפֵּר וַיֹּאמַר:

“וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֱלֹהִים אֶל יָדִי – אֵין זֹאת כִּי-אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אֱלֹהִים וְהֱשִׁיבַנִי לִכְבוֹדִי הָרִאשׁוֹן. אַל נָא נִתְמַהְמַהּ עוֹד פֹּה, נָקוּמָה וְנֵלְכָה יְרוּשָׁלַיְמָה, וְאלֹהִים יְהִי עִמִּי וְגֵרַשְׁתִּי אֶת-אוֹיְבִי אֶת-אַשְׁמְדַי. וְאַתְּ נַעֲמָה, כִּי הָלַכְתְּ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּרבְּעָנְיִי וּבְעַבְדוּתִי, חֵי אֱלֹהִים, וְסַלְעֵי הַמִּדְבָּר עֵדַי, כִּי לִימִינִי עַל הַכִּסֵּא תֵשְׁבִי וְרִאשׁוֹנָה לְמַלְכוֹת אֶרֶץ אֲשִׂימֵךְ. וּבְנֵךְ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלְדִי לִי – הוּא יִירַש כִּסְאִי וְאוֹתוֹ אַנְחִיל אֶת-הַמְּלוּכָה.”

וַיָּקוּמוּ שְׁנֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלַיְמָה.

וַיַּעֲזֹב שְׁלֹמה אֶת-נַעֲמָה בְּאֹהֶל רֹעֶה מִחוּץ לָעִיר וְהוּא עָלָה הַשָּׁעְרָה.

י

וְאַשְׁמְדַי עוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב עַל כִסֵּא הַמְּלוּכָה אֲשֶׁר לָכַד וַיְהִי כַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמה לָעֵינָיִים. וְאוּלָם בַּסֵּתֶר עָשָׂה תוֹעֵבוֹת גְּדוֹלוֹת וְנֶאָצוֹת. וַיָּסַר מִלְפָנָיו אֶת-שָׂרֵי שְׁלֹמה וַעֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים, וַיַּפְקֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם. וַיִּבְאַשׁ רֵיחוֹ בְעֵינֵי אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וַיִּשְׂטְמוּהוֹ, וְהוּא גַּם הוּא רַחַק מֵהֶם, וַיֵּשֶׁב בָּדָד וְזָעֵף. וּבַת-שֶׁבַע אֵם הַמֶּלֶך וּנְשֵׁי הַמֶּלֶך יָדְעוּ אֶת-תּוֹעֲבוֹתָיו בְּלִבָּן וַתִּבְכֶּינָה בַמִּסְתָּרִים. וַתִּתְמַהְנָה אִשּׁה אֶל רְעוּתָהּ לֵאמֹר: “מַה-זֶּה הָיָה לַמֶּלֶךְ כִּי נֶהְפַּךְ וַיְהִי לְאַחֵר.” וְעַם יְרוּשָׁלַיִם שָׁמַע כִּי הָיְתָה רוּחַ רָעָה בְּבֵית הַמֶּלֶך וַיִּתְאַבֵּל, וַיְהִי כְּמוֹ קָדַר עָלָיו הַשּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעַל הַשַּׁעְרָה אִישׁ עָנִי וּקְרוּעַ בְּגָדִים וַיִּקְרָא בְקוֹל:

“אֲנִי שְׁלֹמה מֶלֶך הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם.”

וַיִּתְלַקְּטוּ סְבִיבוֹ נְעָרִים, וַיָּסֹבּוּ עָלָיו בְּמַקְלוֹת וּבַאֲבָנִים וַיָּרִיעוּ עָלָיו כִּמְשֻׁגָּע.

וַתֵּהֹם כָּל-הָעִיר, וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידו לַזְּקֵנִים. וַיֹּאמְרוּ הַזְּקֵנִים: הָבָה וְנִשְׁמְעָה מַה-בּפִיו, הֲלֹא דָבָר הוּא, יְבִיאוּהוּ הַשּׁוֹטְרִים וְיָשִׂימוּ עָלָיו מִשְׁמָר.

הַשּׁוֹטְרִים יָצְאוּ בִּדְבַר הַזְּקֵנִים – וְהַזְּקֵנִים קָרְאוּ לִבְנָיָהוּ וַיַּחְקְרוּהוּ לֵאמֹר:

“הֲקָרוּא אַתָּה לָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶך?”

וַיַּעַן בְנָיָהוּ:

“לא, זֶה שָׁלֹש שָׁנִים אֲשֶׁר לֹא נִקְרֵאתִי לָבֹא לְפָנָיו, ולא יָדַעְתִּי מֶה הָיָה לוֹ.”

וַיִשְׁאֲלוּ הַזְּקֵנִים גַּם אֶת-אֵם הַמֶּלֶך וְאֶת-נָשָׁיו לֵאמֹר:

“מַה-מִּשְׁפָּט הַמֶּלֶך וּדְרָכָיו בַּבָּיִת?”

וַתַּסְתֵּרְנָה הַנָּשִׁים פְּנֵיהֶן וַתִּבְכֶּינָה וְלֹא עָנוּ דָבָר כִּי בוֹשׁוּ לְהַגִּיד תּוֹעֲבוֹתָיו.

וַיִּקְרְאוּ הַזְּקֵנִים לְסָרִיסֵי הַמֶּלֶך וַיִּשְׁאָלוּם לֵאמֹר:

“בַעֲלוֹת אֲדוֹנֵיכֶם הַמֶּלֶך עַל מִשְׁכָּבוֹ, הַרְאִיתֶם אֶת-רַגְלָיו מָה הֵן?”

וַיַּעֲנוּ הַסָּרִיסִים:

לֹא רָאִינוּ. כִּי לֹא יַחֲלֹץ הַמֶּלֶך נְעָלָיו לְעֵינֵינוּ."

וַיְצַווּ הַזְּקֵנִים אֶת-עַבְדֵי הַמֶּלֶך וַיַּעֲשׂוּ בַסֵּתֶר, וַיְפַזְרוּ אֵפֶר מִסָּבִיב לְמִטַּת הַמֶּלֶך.

וְאַשְׁמְדַי לֹא נִזְהַר בַּלַּיְלָה, כִּי הָיָה חֹשֶׁךְ, וַיֵּרֶד יָחֵף, וַיַּצֵּג כַּפּוֹת רַגְלָיו עַל האֵפֶר. וַיְהִי בַּבֹּקֶר וַיִּמְצְאוּ הָעֲבָדִים וְהִנֵּה כְעִקְּבוֹת רַגְלֵי הַתַּרְנְגוֹל בְּתוֹךְ הָאֵפֶר, וַיָּרוּצוּ וַיַּגִּידוּ לַזְּקֵנִים.

אָז יָדְעוּ הַזְּקֵנִים כִּי לֹא דָבָר רֵיק בְּפִי הָאִישׁ הֶעָנִי וַיְבִיאוּהוּ לִפְנֵיהֶם וַיַּחְקְרוּהוּ. וַיְסַפֵּר לָהֶם שְׁלֹמה אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ אַשְׁמְדַי וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ בִימֵי נְדוּדָיו, וַיָּבֵא אוֹתוֹת נֶאֱמָנִים, וַיַּרְאֵם אֶת-טַבַּעַת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת-חֲרִיץ הַנֵּזֶר אֲשֶׁר בְרֹאשׁוֹ הֶרְאָם. וַיִּרְאוּ הַזְּקֵנִים בְעֵינֵיהֶם וַיַּאֲמִינוּ, וַיִּשְׁרְקוּ וַיָּנִיעוּ רֹאשׁ, וַיֹאמֵרוּ:

“אָכֵן נִפְלָאִים דַּרְכֵי אֱלֹהִים, וְאָדָם מַה-יָּבִין נְתִיבוֹתָיו.”

וּשְׁלֹמה מִהֵר וַיַּעַל אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ וטַבַּעַת הַקֹּדֶשׁ בְּיָדוֹ. וַיִּפָּתְחוּ לְפָנָיו כָּל-הַשְּעָרִים מֵאֲלֵיהֶם וְהַבְּרִיחִים נִתְּקוּ בְּאֶפֶס יָד. רָאוּהוּ שׁוֹעֲרִים – וַיִּסּוֹגוּ אָחוֹר, שׁוֹמְרֵי הַסַּף – וַיִּדְּמוּ כָאָבֶן. וַיַּהֲרֹס לָבֹא אֶל אוּלָם הַכִּסֵּא וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אַשְׁמְדַי.

וַיְהִי אַךְ רָאָה אַשְׁמְדַי אֶת-טַבַּעַת הַקֹּדֶשׁ בְּיָד שְׁלֹמה – וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה, וַיִּסְפֹּק כָּנָף אֶל כָּנָף וַיֵעָלַם.

יא

וּשְׁלֹמה שָׁב אֶל כִּסְאוֹ ואֶל כְּבוֹדוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וַתֵּרֶב הַשּׂמְחָה בִּירוּשָׁלַיִם, וּבְבֵית הַמֶּלֶךְ הָיְתָה אוֹרָהּ וּרְוָחָה.

וַיִּזְכֹּר שְׁלֹמה לנַעֲמָה אֶת-חֶסֶד אַהֲבָתָה וַיַּעֲשׂ לָהּ כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיִּקָחֶנָּה מֵאֹהֶל הָרוֹעֶה, וַיְּבִיאֶהָ הָעִירָה וַיְאָרְשֶׂנָה לוֹ כַּמִּשְׁפָּט. וּבְיוֹם הַחֲתֻנָּה עָשָׂה הַמֶּלֶך מִשְׁתֶּה גָדוֹל, וַיָּבֹאוּ כָּל-בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ הַמְּלָכִים מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק לִשְׂמֹחַ אִתּוֹ וּלְבָרְכוֹ, וּמֶלֶך בְּנֵי עַמּוֹן בְּתוֹכָם. וַתֵּצֶאנָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם לִקְרָאת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת וַתְּשׁוֹרַרְנָה לֵאמֹר:

מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר

מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ…

וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה עָלוּ וַיֵּשְׁבוּ בָאַפִּרְיוֹן וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיִּגְּשׁוּ הַמְּלָכִים הַקְּרוּאִים לְבָרְכִם, מֶלֶך מֶלֶך וּקְהַל שָׂרָיו עִמּוֹ, וַיִּגַּשׁ גַּם הַמֶּלֶךְ הָעַמּוֹנִי, וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ אֶת-הֶחָתָן וְהַכַּלָּה, וַיַּכִּירֵם וַיָּפָג לִבּוֹ, וַיֵּאָלֵם, כִּי לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֶה עֵינָיו. וַיַּרְא שְׁלֹמה אֶת-מְבוּכָתוֹ וַיִּשְׂחַק וַיֹּאמַר:

“לָמָּה תַעֲמֹד מֶלֶך בְּנֵי-עַמּוֹן, גְּשָׁה וּשְׁקָה אֶת-בִּתְּךָ הַסּוֹרֵרָה וְאֶת-חֲתָנְךָ הַמֶּלְצַר”

וַיִשָׂא מְשָׁלֹו וַיֹּאמַר:

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ –

לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב.

וַיּוֹסֶף בִּשְׂחוֹק:

“וְיֵש אֲשֶר יִתְיַצְּבוּ גַם מְלָכִים לְפָנָיו.”

וַיִּפֹּל מֶלֶך בְּנֵי-עַמּוֹן עַל צַוְּארֵי בִתוֹ וַיִּשּׁק לָהּ וְגַם הִיא בָכְתָה עַל צַוָּארוֹ.

אָז יָקוּם שְׁלֹמה וַיְסַפֵּר בְּאָזְנֵי כָל-הַקָּהָל וּבְאָזְנֵי הַזְּקֵנִים אֶת-כָּל-דְּבַר נַעֲמָה. אֶת-אֲשֶׁר הָלְכָה אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר וְאֶת-הַשְׁבוּעָה אֲשֶׁר נִּשְׂבַּע לָהּ, לֹא הֶעֱלִים דָּבָר.

וַיָּקוּמוּ הַזְּקֵנִים בַּיּוֹם הַהוּא וַיְבָרְכוּ אֶת-הַמַּלְכָּה לֵאמֹר:

"אֲחוֹתֵנוּ, בְּרוּכָה אַתְּ לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו. יִתֵּן אֱלֹהִים אֶת-בֵּיתֵךְ וְהָיָה כְּבֵית רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֲשֶׁר בָּנְתָה אֶת-בֵּית דָּוִד.

וְכָל-הָעָם מְרִיעִים בְּקוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר:

“יְחִי הַמֶּלֶך וּתְחִי הַמַּלְכָּה לְעוֹלָם!”

וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂמְחוּ וַיְהַלְלוּ אֶת-אֱלֹהִים כָּל-הַלַּיְלָה.

וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים וַתֵּלֶד הַמַּלְכָּה בֵן וַתִּרְאֵהוּ הַמְיַלֶּדֶת וְהִנֵּה חָרִיץ דַּק, כְּחוּט הַשּׁנִי לְמַרְאֶה, עוֹטֵר לְרֹאשׁוֹ סָבִיב. וַתְּרִימֵהוּ לְעֵינֵי יוֹלַדְתּוֹ וַתֹּאמַר:

“הִתְבַּשְׂרִי, גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, בֵּן נִתַּן לָךְ, יוֹרֵשׁ עֶצֶר וְנוֹשֵׂא הַנֵּזֶר.”

וַיִּשְׁמְעוּ הַזְּקֵנִים וְכָל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מֵיְיָ יָצָא הַדָּבָר!

וְשֵׁם הַיֶּלֶד רְחַבְעָם, הוּא רְחַבְעָם בֶּן-נַעֲמָה הָעַמּוֹנִית, אֲשֶׁר מָלַך תַּחַת שְׁלֹמה אָבִיו, וּבְיָמָיו נֶחְלְקָה מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁתָּיִם.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

שיר בימי המבול

מאת מאיר הלוי לטריס (שירה)

Romance

גָּוְעוּ שׁוֹכְנֵי חָלֶד

יַחַד שָׂב וָיָלֶד

בַּמַּבּוּל מַיִם טָבָעוּ

מִמַּעַל שָׂעֲרוּ שָׁמָיִם

מִתַּחַת גָּאוּ הַמָּיִם

מִתְּהוֹם רַבָּה נָבָעוּ.


הָרַעַם יִתְגּוֹלֵל בַּסָּאוֹן

הַסַּעַר יִתְהוֹלֵל בַּשָּׁאוֹן

וַיִּרְגְּזוּ מוֹסְדֵי הָרִים

הַתְּהוֹמוֹת רָגְזוּ וְעָלוּ

עַל פֶּרֶץ מַיִם הִתְגַּלְגָּלוּ

גְּוִיּוֹת חֳמָרִים חֳמָרִים.


הַרְרֵי אֵל נִבְלָעוּ

וְגִבְעוֹת עוֹלָם טָבָעוּ

אַךְ הַר אֲרָרָט יֵרָאֶה!

שִׂיאוֹ יַגִּיעַ שָׁמָיִם

לֹא שָׁטַף זֶרֶם הַמָּיִם

לֹא עוֹד שְׁמָמָה יִשָּׁאֶה.


גַּם עֶלֶם וְעַלְמָה נִשְׁאָרוּ

כְּעַפְעַפֵּי שַׁחַר נֶאְדָּרוּ

סַפִּיר גִּזְרָתָם יָחַד

לִבּוֹתָם בְּתּוֹם הָלָכוּ

בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה נִמְשָׁכוּ

הִיא עֶזרָתָה בַּפָּחַד!


יוֹאָשׁ וְרַעֲיָתוֹ אֲבִיגָיִל

בַּצַּר לָהֶם אָזְרוּ חָיִל

לַעֲלוֹת הֶרָה הֶעְפִּילוּ

אַחֲרֵיהֶם הַגַּלִּים נִדָּפוּ

בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת רָדָפוּ

וְהֵמָּה אֶת נַפְשָׁם הִצִּילוּ.


עַתָּה בַּיַּבֶּשֶׁת עָמָדוּ

עַתָּה לְבָבָם יֶחֱרָדוּ

וּכְאִלֵּם דוּמִיָּה נֶאֱלָמוּ

מִפַּחַד מֵחתַּת בֶּהָלָה

מִמְּצוּקוֹת אֵימָה וְחַלְחָלָה

בְּרִפְיוֹן כֹּחַ נִדְהָמוּ.


כְּרֶגַע נֵערֹוּ הַנִּרְדָּמִים

מֵרֹגֶז קוֹל הָרְעָמִים

וְעָמְדוּ כִּמְגַשְׁשֵׁי אֲפֵלָה

עַל צַוָּארָיו נָפְלָה הָעַלְמָה

מִמּוֹרֶךְ דֻּמִיָּה נַעֲלָמָה

וְנַפְשָׁהּ עֲיֵפָה עֲמֵלָה.


לְחָיֶיהָ, מִפְּנִינִים אָדָמוּ,

מִיָּגוֹן וּתְלָאָה רָעָמוּ

וּמִשֶּׁטֶף הַזֶּרֶם יִרְטָבוּ.

“הַצִּילָה אֵלִי! הַצִּילָה!”

שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת בְּחִילָה

וְעֵינֶיהָ דִּמְעָה יְזֹרָבוּ.


הִנֵּה כֵן שָׁפְכָה שִׂיחַ

וַתִּדּוֹם מִקּוֹצֶר רוּחַ

וּדְאָבָה תֶּהֱמֶה בְּחֻבָּהּ

בֵּין זְרוֹעוֹת דּוֹדָהּ נָחָה

כִּמְעַט נַפְשָׁהּ נָפָחָה –

וַיְדַבֵּר הָעֶלֶם עַל לִבָּהּ:


"מִנְעִי בִכְיֵיךְ רַעֲיָתִי!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.