[וְהֵיכָן הָיִית אָז]… / יעקב לרנר

וְהֵיכָן הָיִית אָז, אוֹר-עֵינִי,

וְלָמָה הִסְתַּרְתְּ אֶת פָּנָיִךְ

עֵת צָמְאָה לָךְ נַפְשִׁי, וְלִבִּי

כֹּה פִרְכֵּס אֵלַיִךְ, אֵלַיִךְ?

אָז צָצוּ עוֹד פִּרְחֵי אֲבִיבִי,

עוֹד קָדְחָה בִי אִשִּׁי הַצְּמֵאָה;

וְשִׁכּוֹר וּמְשֻׁגָּע מִתַּאֲווֹת

בִּקַּשְׁתִּיךְ, נִימְפָתִי הַגֵּאָה.

לוּ נִמְצֹא נִמְצֵאת אָז לִמְבַקְּשֵׁךְ

שֶׁשָּׁטַח אֵלַיִךְ כַּפָּיִם –

מַה-סּוֹלְדָה אָז הָיְתָה הַנְּשִׁיקָה,

מַה-יָּקְדוּ הַלִּבּוֹת הַשְּׁנָיִם!

וְעַתָּה מַה-בָּצַע בְּדָפְקֵךְ

בִּתְחִנָּה וּדְמָעוֹת עַל לִבִּי,

אִם כָּבוּ לָנֶצַח הַשְּׁבִיבִים

וְקָמְלוּ כְבָר אִבֵּךְ וְאִבִּי?…

תרס"ט