אַבָּא שֶׁלִּי מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב

רָץ-רוּץ, מֵזִיעַ, עוֹבֵד וְסוֹבֵל,

אַבָּא שֶׁלִּי אֵין אִישׁ טוֹב מִמֶּנוּ

בִּמְלֹא כָל תֵּבֵל.

אַבָּא שֶׁלִּי לָבוּשׁ חֲלִיפָה מְרֻפֶּטֶת,

אַךְ לִי הוּא קוֹנֶה בֶּגֶד יוֹם-טוֹב,

וְסַפֵּר יְסַפֵּר לִי עַל עֲתִידוֹת-זֹהַר

בְּאַהֲבַת אֵין-סוֹף.

אַבָּא שֶׁלִּי שָׁבוּי בִּידֵי בַּעֲלֵי עשֶׁר

סוֹבֵל עֶלְבּוֹנוֹת וּפְגִיעוֹת בַּעֲנָוָה,

אַךְ לְעֵת-עֶרֶב יָביא לָנוּ הַבַּיְתָה

אֶת הוֹד-הַתִּקְוָה.

אַבָּא שֶׁלִּי אָדָם גָּדוֹל, בַּעַל-כֹּחַ,

בַּעֲדֵנוּ יַקְרִיב אֶת הַכֹּל – וְאוּלָם

הַשְׁפֵּל אֶת עַצְמוֹ בְעַד בֶּצַע-כֶּסֶף

לֹא יַשְׁפִּיל לְעוֹלָם.

אַבָּא שֶׁלִּי אִישׁ קוֹדֵר, מְזֵה-עֹנִי,

אַךְ לוֹ כֹה לִבְנוֹ חָרוֹד לֹא יֶחֱרַד,

וְהִפְסִיק אֶת תַּעְתּוּעֵי-הַקּוֹמֵדְיָּה הָאֵלֶּה

בְּבַת-יָד אַחַת.

אַבָּא שֶׁלִּי לוּ רַק רָצָה פַּעַם,

כִּי אָז לֹא הָיוּ עֲשִׁירִים בָּעוֹלָם,

וְכָל חֲבֵרַי הַקְּטַנִּים הָיוּ דוֹמִים אָז

כֻּלָּם לְכֻלָּם.

אַבָּא שֶׁלִּי לוּ יִפְצֶה פִּיו הוּא

וְאָחֲזָה רְעָדָה רַבִּים שְׁפֵלִים,

וְלֹא הָיוּ חַיִּים אָז חַיֵּי גַּן-עֵדֶן

רַבִּים בְּטֵלִים.

אַבָּא שֶׁלִּי עוֹבֵד עֲבוֹדַת-פֶּרֶךְ,

חָזָק וְכַבִּיר הוּא עַד לְהַפְלִיא,

אַבָּא שֶׁלִּי חָזָק גַּם מִן הַמֶּלֶךְ,

אַבָּא שֶׁלִּי.