שַׁלְשֶׁלֶת הַדָּמִים / ח"נ ביאליק

¹

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא הַשַּלְדָּג וַיִּצְעַק אל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לֵאמֹר:

אֲהָה, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! הֲלֹא אַתָּה הוּא אֲשֶר בִּשּׂרְתָּ שָׁלוֹם וֶאֶמֶת בְּיָמֶיךָ לְכָל־שׁוֹכְנֵי הָאָרֶץ. הֲאִם לֹא צִוִּיתָ אֶת־הַשּׁלוֹם גַּם בֵּין הַחַיָּה וּבֵין הַחַיָּה?"

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶך:

“וּמִי הֲפֵרוֹ?”

וַיַּעַן הַשַּלְדָּג וַיֹּאמַר:

“יָרֹד יָרַדְתִּי הַמַּיְמָה לָצוּד צַיִד, וָאַפְקִיד אֶת־גוּרַי בְיַד הַחֻלְדָּה, וַתָּקָם עֲלֵיהֶם וַתַּשְׁמִידֵם. וְעַתָּה דְמֵי יְלָדַי הַנְּקִיִּים צוֹעֲקִים אֵלַי: מָוֶת לָרוֹצַחַת!”

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא אֶת־הַחֻלְדָּה לְפָנָיו וַיַּחְקְרֶנָּה:

“הַאִם רָצַחְתְּ אֶת־יַלְדֵי הַשַּלְדָּג?”

וַתֹּאמֶר הַחֻלְדָּה:

“אָנֹכִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם חַי הַמֶּלֶך אִם בְּזָדוֹן וְאִם בִּצְדִיָּה. כִּי שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶת־הַנֵּקָר בְּהַרְעֵם מַקּוֹרוֹ כְקוֹל הַתֹּף, כְּמַזְעִיק לַמִּלְחָמָה, וַיְהִי בְּחָפְזִי אֶל הַמַּעֲרָכָה, וָאֶרְמֹס בּלִי צְדִיָּה אֶת־הַיְּלָדִים.”

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַנֵּקָר וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

" הַאַתָּה הֶחֱרַדְתָּ אֶת־הָעָם לַקְּרָב בְּרַעַם תֹּף?"

וַיַּעַן הַנֵּקָר:

“אָנֹכִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם מֵרְאוֹתִי אֶת הָעַקְרָב מַשְׁחִיז פִּגְיוֹנוֹ עִשִׂיתִי זֹאת.”

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לָעַקְרָב וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

“לָמָה הִשְׁחַזְתָּ אֶת פּגְיוֹנֶךָ?”

וַיַּעַן הָעַקְרָב:

“כִּי רָאִיתִי אֶת־הַשַּׁלְחָפָה מוֹרֶקֶת שִׁרְיוֹנָהּ.”

וְהַשַּׁלְחָפָה הַנִּשְׁאֶלֶת הִצְטַדְּקָה וַתֹּאמַר:

" כִּי רָאִיתִי אֶת־הַסַּרְטָן לוֹטֵשׁ חֲנִיתוֹ"

וְהַסַּרְטָן הֵשִׁיב:

" כִּי רָאִיתִי אֶת־הַסִּרְטָתָן מְנוֹפֵף כּידוֹנוֹ."

וְהַמֶּלֶךְ צִוָּה לְהָבִיא אֶת־הַסִּרְטָתָן וִיּוֹכִיחֵהוּ:

“לָמָה הֲנִיפוֹתָ אֶת־כִּידוֹנֶךָ?”

וַיַּעַן הַסִּרְטָתָן וַיֹּאמַר:

“כִּי רָאִיתִי אֶת־הַשַּלְדָּג יוֹרֵד הַמַּיְמָה לַטְרֹף אֶת- יְלָדַי?”

אָז יִשְׁעֶה הַמֶּלֶךְ אֶל הַשַּלְדָּג וַיֹּאמַר:

“נְקִיָּה הַחֻלְדָּה מֵעָוֹן. דַּם יְלָדֶיךָ בְּרֹאשֶׁךָ. זוֹרֵע מָוֶת יִקְצְרֶנּוּ.”