מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָאַרְנֶבֶת וְהַצָּב

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ (קהלת ז' י"א)


גַּם יַד חָרוּצִים לֹא תוֹעִילֶךָ

אִם לֹא בִּזְמַנָּם תַּעַשׂ מִפְעָלֶיךָ!


הִתְעָרֶב-נָא עִמִּי – אָמַר צָב לָאַרְנֶבֶת –

מִי מִשְּׁנֵינוּ, אִם יַחַד נָרוּצָה הַפָּעַם,

יַקְדִּים יִגַּשׁ אֶל הַמַּטָּרָה הַנִּצָּבֶת

"בִּי תִּתְעָרֵב? – עָנַתְהוּ קַלַּת הָרַגְלַיִם –

לֶךְ-נָא הַמַּכְתֵּשׁ, בֵּין הָרִיפוֹת, חֲסַר טָעַם!

אוּלַי שָׁם בַּעֱלִי אוֹתְךָ כִּי יִכְתּשׁוּ יִכֹּתּוּ

אִוֶּלֶת הַקְּשׁוּרָה בָּךְ מִמְּךָ יִפְשֹׁטוּ".

מַה-לָּךְ וָלִי – עָנָה הַצָּב רָם הָעֵינַיִם –

אִם חָכָם כָּמוֹךָ אוֹ חֲסַר טַעַם הִנֵּנִי,

אִם רַק אֶתְעָרֵב בָּךְ, אַף עֵרָבוֹן אָשִׂימָה?!

“טוֹב! – עָנְתָה בִּצְחוֹק – שִׂימָה נָא עִמָּךְ עָרְבֵנִי!”

שָׂמוּ עֲרֻבָּתָם, תָּקֱעוּ כַּפָּיִם –

"רֻץ אַתָּה רִאשׁוֹנָה וּפְעָמֶיךָ הָרִימָה

וַאֲנִי אָרוּץ אַחֲרֶיךָ" – אָמְרָה הָאַרְנֶבֶת.

הֵן עוֹד עֵת רַבָּה לִי – כֵּן בִּלְבָבָה חשָׁבֶת –

עֵת לֶאֱכוֹל, עֶת לִשְׁתּוֹת, עֵת לִישׁוֹן, עֵת לָנוּחַ,

עֵת לִנְטוֹת אָזְנַיִם לִשְׁמוֹר דֶּרֶך הָרוּחַ;

יָרוּץ לוֹ הַצָּב – הֵן בִּצְעָדִים שֵׁשֶׁת

אֶעֱבֹר עַל פָּנָיו וַאֲמַהֵר לָגֶשֶׁת.

כָּכָה חָשְׁבָה שַׁאֲנַנָּה קַלַּת הָרַגְלַיִם,

בֵּין כֹּה שֵׂרֵךְ הַצָּב דַּרְכּוֹ, חָשׁ בַּעֲצַלְתַּיִם,

וכְבָר הִקְרִיב לָבוֹא, נִגַּשׁ הַמַּטָּרָתָה

וָעוֹד הָאַרְנֶבֶת

שַׁאֲנַנָּה שׁוֹכֶבֶת,

אוֹכֶלֶת, חוֹשֶׁבֶת,

ומַעֲלַת הַגֵּרָה;

עַד אֲשֶׁר רָאָתָה

כִּי יַתַּם הַצָּב דַּרְכּוֹ, כִּי יִקְרַב לָגֶשֶׁת,

אָז קָמָה חִישׁ וַתָּעֶף כַּחֵץ מִנִּי קֶשֶׁת –

אַךְ הָהּ! לַשָּׁוְא עַתָּה לָרוּץ מִהֵרָה

וּמְקוֹמָה לַנִּיחַ מֵרֹאשׁ אֵחֵרָה;

וַיְקֲדְּמָהּ הַצָּב, רִאשׁוֹנָה הִגִּיעַ:

וּמַה? הִתְפָּאֵר עָלֶיהָ שֶׁרֶץ

הָאָרֶץ,

וּבְּעוֹד יִשֹּׁם יִשְׁאַף מֵרֹב הַיְגִיעַ –

מָה הוֹעִילוּךְ עַתָּה, הָאַרְנֶבֶת, רַגְלָיִךְ?

ומֶה לוּ עוֹד נָשָׂאת בֵּיתֵךְ עַל כְּתֵפָיִךְ?!

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

ניצוצים קדושים

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

אילו הייתם רואים את ר' מוטיל “העובד” בחמישה עשר בשבט סמוך למנחה מאהיל בראשו ורובו על שולחן הקלויז, שפירות ארץ-ישראל פזורים עליו, מתוך הקפדה,שלא יחטפו מהם האברכים הנטפלים אליו בישיבה זו, הייתם יכולים לחשוב שהוא זולל וסובא, רחמנא-ליצלן. נוגע היה בתמרים ברפרוף, בזהירות, בדעה למפרע, ממש כמו שנוגע באיסור בר-מינן.

טועה היה השטן בשעה זו, וחשב שעלתה לו לפתות את עבד אלהים זה ולהכניס בלבו זיק של תאווה לעולם השפל.

אבל די היה לך לראות את החיוך ה“גלוי-וכבוש,” חיוב גאוותני, שתעה על הפנים הקפדניים של אותו האדם, וכבר הרגשת בו, שבטל הוא למפרע כל מין הנאה גשמית, שיכולה להגיע מפירות אלו לחושים הגסים.

מצטער הוא ר' מוטיל, שיש פלוגתא בין הפוסקים, אם יכול אדם מישראל לברך “שהחיינו” על פירות בראייה לבד.

“ניצוץ אחד, ניצוצו של ניצוץ אחד קדוש וזך טובע בבוץ של גשמיות, באכילה והנאת הגוף.”

ויודע ר' מוטיל, שזהו סודה של בריאת העולם: כביכול, שביה וגלות של רצון הבורא בתוך עולמו. והוא מתאנח על הדבר ונכנע.

קשה היה, לפי דעתו, ענין ההשתלשלות מן האין-סוף ברוך-הוא עד לאותו העולם העכור, אלמלא שנמצאה בינתיים ארץ-ישראל, שהיא סוף-סוף, מקודשת בעשר קדושות.

ולוקח הוא את הפירות בידו ומחלקם בכוונה ובדקדוק בין האברכים. מקפיד הוא גם על חלקו, שלא יהיה פחות ממה שנתן להם.

והוא נוטל את התמרה בידו ראשונה, מפני שהיא מנויה בפסוק האחרונה לשבעת המינים, ולפיכך היא חביבה עליו ביותר, ומברך עליה “שהחיינו,” ברכה ברגש, מתוך חדווה פנימית.

“צדיק כתמר יפרח,” הוא מהרהר בלבו, “דשנים ורעננים.”

ואין הוא מקפיד על מה שתמרה זו אינה כל-כך רעננה כפרי בן-יומו, וקמטים יש עליה כעל פני תלמיד-חכם נע ונד וכ“צדיק ורע לו.” כלום ראה מימיו תמרה בת-יומה, שידע להבדיל בינה ובין זו?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.