מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּגֹּרֶן (קטע)

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִקְצָת מִטַּעַם יְמוֹת-הַמָּשִׁיחַ

יֶלֶד עוֹדֶנִּי טָעָמְתִּי - - -


נָתְנָה אֶרֶץ יְבוּלָהּ, עָמְדָה חַמָּה בְחֻמָּהּ,

הָיוּ גְשָׁמִים בְּשַׁעְתָּם – הָיְתָה שָׁנָה אֲסוּמָה.

צָהֲלוּ פְנֵי הָאִכָּרִים בְּשׁוּבָם

בַּיְתָה מֵאַחַר הַשְּׁדֵמָה וְהַקָּמָה.

הָיוּ מִתְהַלְּכִים לָבֶטַח שַׁאֲנַנִּים,

נוֹהֲגִים אִכָּרוּת בָּרָמָה:

הִנֵּה הַזָּהָב בּוֹקֵעַ מֵאָרֶץ!


אַךְ מִשֶּׁפָּתַח שִׁירָתוֹ הַמַּגָּל,

אַךְ מִשֶּׁהִתְחִיל רִנָּתוֹ הַחֶרְמֵשׁ –

שִׁירַת הַקָּצִיר, מַנְגִּינַת הַגִּיל –

פָּרַץ הַזָּהָב הַצָּפוּן לְמָעְלָה.

יוֹם יוֹם הִתְקַבְּצוּ סִיעוֹת סִיטוֹנִים

בְּלַהַג אֵין-קֵץ וּמִתְוַכְּחִים וְעוֹנִים,

מְחַשְּׁבִים רְוָחִים לְקֵץ כָּל-הַקִּצִּים,

בַּעֲלֵי אַמְבָּרִים מְרִיבִים וְנִצִּים;

דָּאוֹת דֶּפֶּשׁוֹת מִקְּצוֹת כָּל-הָעוֹלָם,

יוֹם יוֹם נִפְתָּחוֹת “קוֹנְטוֹרוֹת” חֲדָשׁוֹת:

דְּרִיפוּס וְנַיְפֶלְדְּ וּדְרֵיפוּס לוּאִי,

כֹּהַן, טְרַבּוֹטִי וּדְרֵיפוּס הָאַחִים –

פָּרַץ הַזָּהָב לְמָעְלָה!


שֵׂרְכוּ אֶת דַּרְכָּם קְרוֹנוֹת-סֻלָּמִים,

טְעוּנֵי הַתְּבוּאָה, עֲרֵמוֹת עֲנָקִים,

פָּסְעוּ לְאִטָּם הַסּוּסִים בִּיגִיעָה,

שְׁרִיקַת אוֹפַנִּים הֵרִיעָה, הֵרִיעָה –

שִׁירַת עֲבוֹדָה וְתוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה –

מֵאָז הַבֹּקֶר עַד עָרַב הַיּוֹם.

הָיוּ הַדְּרָכִים נִפָּשׁוֹת לְעֵת-עֶרֶב,

נָחוֹת מִקֹּשִׁי וִיגִיעָה עֲצוּמָה,

עַנְנֵי-אָבָק מִתְאַבְּכִים עֲלֵיהֶן,

שִׁכְבַת-הַשַּׁחַק הָרַכָּה עַל-פְּנֵיהֶן.

אֵלֶּה תְלוּיִים עֲלֵיהֶן כַּנֵּד:

אָבָק פּוֹרֵחַ וְנִשֹּׁבֶת חֲטוּפָה

עָמְדָה יְגֵעָה בָּאֲוִיר בִּמְעוּפָהּ,

מַחֲנָק לְנֶפֶשׁ נוֹדֶדֶת בַּחֹם,

וְזוֹ לִמְלֹא אָרְכָּן פְּרוּשָׂה וְעָבָה.


עָמְדוּ כָּל-חֶלְקוֹת הַגְּרָנוֹת שׁוֹמֵמוֹת.

צָצוּ עֲלֵיהֶן בִּן-לַיְלָה עֲרֵמוֹת,

בִּצְבְּצוּ עָלוּ בַיּוֹם וּבַלַּיְלָה,

רוֹבְצוֹת רְחָבוֹת וּפְרוּשׂוֹת לְמַעְלָה,

עוֹטְרוֹת הַקַּרְקַע הַמּוּכָן לָדוּשׁ.

הָיָה חֲצֵרֵנוּ סָמוּךְ לְגֹרֶן

אִכָּר, אִישׁ אָמִיד וּבָנִים לוֹ שְׁלֹשָׁה;

מְשׂוּכָה, מִקְלַעַת צַפְצָפוֹת חוֹצֶצֶת,

גְּבוֹהָה וּקְבוּעָה בֵּין חָצֵר וָגָן.

פִּרְצָה בַגָּדֵר וְקוֹרָה עוֹבֶרֶת

קְבוּעָה עַל יָתֵד מִכָּאן וּמִכָּאן,

שִׁמְּשָׁה מַעְבָּרָה לַשָּׁכֵן וְלָנוּ,

לִהְיוֹת קַפַּנְדְּרִיָה לָעוֹבֵר וְלַשָּׁב.


שָׁעוֹת עַל-שָׁעוֹת עָמַדְתִּי עַל-עָמְדִי

אֵצֶל הַפִּרְצָה בַּגָּדֵר הָרָמָה,

צוֹפֶה וּמַבִּיט בְּכָל הָעֲבוֹדָה,

יָפֶה מִסְתַּכֵּל בֶּעָמָל הָרָב:

אֵיךְ שֶׁהִתְחִילוּ לְכַבֵּד הַגֹּרֶן,

טִאטְאוּ אוֹתוֹ בְמַטְאֲטֵא שֶׁל זְרָדִים,

סִקְּלוּ מֵאֶבֶן, הֵישִׁירוּ, כָּבָשׁוּ;

כֵּיצַד עָג עוּגָה הָאִכָּר הַזָּקֵן

גְּדוֹלָה וּרְחָבָה – הַקַּרְקַע לָדוּשׁ;

כֵּיצַד נִכְנָסִים קְרוֹנוֹת-סֻלָּמִים

מְלֵאִים הַדָּגָן עוֹדֶנּוּ בְשִׁבֳּלָיו,

אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ פּוֹרְקִים הַקְּרוֹנוֹת,

תּוֹפְסִים הַמַּלְגֵּז זֶה אֶרֶךְ הַמּוֹט:

אֵיכָה מְתַקְּנִים עֲרֵמוֹת הַתְּבוּאָה

וְהוֹלְכוֹת וְרָמוֹת, מִשְׂתָּרְעוֹת בְּנַחַת,

רְחָבוֹת וּגְבוֹהוֹת, נָחוֹת בְּהַרְחָבָה,

מַמָּשׁ כְּאוֹתָן מְחֻתָּנוֹת צַד חָתָן

יוֹם בּוֹ תָּסֵבְנָה עַל חֲתֻנַּת הַבֵּן.

צוֹפֶה הָיִיתִי בַנָּשִׁים הָעוֹבְדוֹת,

אֵיךְ שֶׁהֵן בּוֹקְעוֹת הַגָּדִישׁ הַגָּדוֹל,

צוֹבְרוֹת הַדָּגָן וּמוֹשְׁכוֹת הַבָּר,

שׁוֹפְכוֹת הַקַּשׁ עַל הָעוּגָה הַגְּדוֹלָה

סָבִיב בָּעִגּוּל הַהוֹלֵךְ וְנֶעֱרָם,

בּוֹנוֹת לִכְאוֹרָה טַבַּעַת שֶׁל פָּז.

עָלוּ עָלֶיהָ שְׁנֵי צִמְדֵי הַסּוּסִים,

צֶמֶד וָצֶמֶד אֲסוּרִים לְמוֹרַג –

אֶבֶן-הַמִּדּוֹת עֲשׂוּיָה לָדוּשׁ.

דָּפְקוּ הַסּוּסִים וְהִתְחִילוּ מְסוֹבְבִים

סָבִיב בָּעִגּוּל, מַכִּישִׁים בַּקַּשׁ,

סוֹבְבִים, סוֹבְבִים, מַעֲלִים אָבָק.

צֶמֶד וָצֶמֶד גַּלְגִּלּוֹ מִתְגַּלְגֵּל,

מַכִּישׁ בַּתְּבוּאָה, מְתוֹפֵף כַּתֹּף.

טִפְּלוּ הַנָּשִׁים בְּעִגּוּל הַדִּישָׁה:

שׁוֹפְכוֹת הַקַּשׁ בְּעוֹדֶנּוּ מְסֻרְבָּל

דְּגַן-הַשָּׁמַיִם וְהַזֶּרַע הַטּוֹב.

חוֹזְרוֹת וְאוֹגְרוֹת הַתֶּבֶן הָרָצוּץ,

דַּל מִזֵּרְעוֹנָיו וּמָעוּךְ וְקַלִּיל,

צוֹבְרוֹת הַתֶּבֶן לְגָדִישׁ מִכָּאן,

גָּדִישׁ מוּל גָּדִישׁ: זֶה הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת

וְזֶה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ הוֹלֵךְ וָרָם.


פָּתַח אֶת לוֹעוֹ הַמְּזָוֶה הַנִּשָּׂא,

נוֹשֵׁף וְנוֹשֵׁם חֹם מַחֲנִיק וָהֶבֶל,

נִצְּבָה עַל-יָדוֹ מְכוֹנַת-הָרַחַת,

פּוֹלְטָה וּבוֹלְעָה, מַרְקִידָה וְזוֹרָה

בְּשָׁאוֹן וָרַעַשׁ וּמַעֲלָה אָבָק,

יוֹרְקָה, מַדִּיפָה נִשֹּׁבֶת וָמֹץ.

גְּבָרִים עֲסוּקִים עַל-יַד אוֹתָהּ רַחַת,

אֶחָד הַשּׁוֹפֵךְ לְתוֹכָהּ הַדָּגָן

וְאֶחָד הָאוֹגְרוֹ לְתִתּוֹ בַשָּׂק.

צוֹבְרוֹ בְיָעֶה מְצֻחְצָח לְמִשְׁעִי,

טוֹעֵן עַל-גַּבּוֹ הַשַּׂק וּמַכְנִיסוֹ

לְאוֹתוֹ הַמְּזָוֶה הַשּׁוֹאֵף בְּחֹם.

וְצִמְדֵי הַסּוּסִים בַּמּוֹרַג הַכָּבֵד

הוֹלְכִים וְסוֹבְבִים, הוֹלְכִים וְסוֹבְבִים,

סוֹבְבִים, מַקִּיפִים בְּעִגּוּל אֵין-סוֹף.


כָּכָה עָמַדְתִּי צוֹפֶה וּמַבִּיט

יוֹם יוֹם לְפִרְצַת הַגָּדֵר הָרָמָה.

הָלְכוּ הַסּוּסִים הָלֹךְ וְרָזֹה,

הָלְכוּ הִשְׁחִירוּ הָעוֹבְדִים בַּגֹּרֶן

הָלְכוּ וְשִׁנּוּ צוּרָתָם הַגְּדִישִׁים,

גָּדִישׁ מוּל גָּדִישׁ, זֶה נֶעֱרַם וְזֶה דָל.


פַּעַם וְאָנֹכִי מִסְתַּכֵּל בָּעֲבוֹדָה

וְהִנֵּה קְרָאַנִי הַזָּקֵן מַטְוֵי:

"בָּחוּר, מַה-תַּעֲמֹד בָּטֵל? גֶּשׁ-הֵנָּה

לְעֶזְרַת הַשָּׁכֵן, צְלַח וַעֲלֵה!

פֶדְקָה, תֵּן מָקוֹם!" וּפֶדְקָה, בֶּן-גִּילִי,

קָפַץ מִסּוּסוֹ בַצֶּמֶד הַשֵּׁנִי,

קָפַץ וְעָמַד – וָאֶתְפֹּס בַּסּוּס.

לִרְכֹּב עַל סוּס זֶה וּבְהַתֵּר? רָב-אָשְׁרִי

מִי-זֶה יְתַנֶּה בָרֶגַע הַלָּז!

רֶגַע כִּי חָלַף הִתְחַלְתִּי בְהַקָּפוֹת,

חָלַף מִשְׁנֵהוּ וְיִרְאַת-אֲבוֹתַי

סָרָה מִמֶּנִּי, הָיְתָה כְלֹא-הָיְתָה.


מָתַי רָכַבְתִּי עַל סוּסִים “כָּרָאוּי”?

בְּעַרְבֵי הַקַּיִץ עִם-אֶמֶשׁ בְּהֵחָבֵא.

וְסוּסֵי מִי הָיוּ? – שֶׁל זַלְמָן הַזַּגָּג,

יְהוּדִי כַּרְסָנִי מְזֹהָם וָגוּץ.

וְסוּסָיו? הוֹי סוּסִים עֲלוּבִים בַּבְּהֵמָה,

דְּווּיִם וּסְחוּפִים – דְּמוּת סוּסֵי יִשְׂרָאֵל,

דַּלֵּי-הָרַעְמָה וּצְפוּדֵי-הָעוֹר.

הָיָה מִתְעַצֵּל לְנַהֲגָם לַשֹּׁקֶת,

מְסָרָם בְּיָדֵנוּ – מְסָרֵב לִכְאוֹרָה –

מַזְהִיר עַל פְּסִיעָה גְדוֹלָה וּמְהִירָה,

מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּבָר לְמַפְרֵעַ.

רֶסֶן לֹא הָיָה וּמֶתֶג לֹא נִתַּן,

חֶבֶל מְדֻלְדָּל עַל צַוַּאר הַסּוּס.

אַךְ בְּאָשְׁרֵנוּ (אֲנִי וַחֲבֵרַי)

קָלְטָה אָזְנֵנוּ אַךְ שֶׁמֶץ מֶנְהוּ.

שֶׁפִי וּבְנַחַת עָשִׂינוּ דַרְכֵּנוּ

לְעֵינֵי הַזַּגָּג בַּשְּׁכוּנָה שֶׁנִּכְחוֹ

עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְקֶרֶן הָרְחוֹב,

עַד שֶׁנֶּעְלַמְנוּ וְלֹא שָׁלְטוּ עוֹד בָּנוּ

עֵינֵי הַזַּגָּג וְעֵינֵי הָאָב.

וְסוּסֵי הַזַּגָּג הַדְּווּיִם וְהַסְּחוּפִים

הָיוּ סָרְבָנִים וְעִקְּשִׁים וְנָהֲגוּ

מִנְהָג לֹא-יָפֶה: בְּעִיטָה וַעֲמִידָה

עַל הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרַנִּיּוֹת

(אָמְנָם גַּם-אָנוּ דְפַקְנוּם בְּרַגְלֵינוּ).

פִּתְאֹם – וְאַתָּה מִתְפַּלֵּשׁ בַּחוֹל,

שׁוֹכֵב לִשְׂחוֹק לְרֵעֶיךָ קִדְּמוּךָ.

וְאִלּוּ רָאוּנוּ אֲזַי אֲבוֹתֵינוּ,

הָיוּ מַתְחִילִים הַפִּזְמוֹן הַנּוֹשָׁן:

"יַלְדֵי הָעִבְרִים הַיּוֹרְדִים לַשֹּׁקֶת!

חֶרְפָּה, בִּזָּיוֹן, לֹא הָיָה כָמֹהוּ!

וְאוֹתָהּ סַכָּנַת-הַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלָה!

בָּחוּר כַּמְדֻבָּר, הוֹי אִישׁ כַּהֲלָכָה - -

אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי וְאוֹי לִי מִיִּצְרִי! - -

אוּלָם הַפַּעַם הֵן יַעֲמֹד לִימִינִי

אוֹתוֹ הַשָּׁכֵן הַזָּקֵן מַטְוֵי.

וְהִנְנִי הוֹלֵךְ וּמַקִּיף הַקָּפוֹת.

חַמָּה יוֹקֶדֶת מְטִילָה בִי חֻמָּהּ,

צֶמֶד קִדְּמַנִי מְעַפֵּר לְעֻמָּתִי,

נוֹשֵׁף וְנוֹשֵׁם אֲנִי אֶת הָאָבָק,

נְחִירַי מְלֵאִים וְעֵינַי גַּם-הֵן.

וְהִנְנִי הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב הַקָּפוֹת,

אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתָּיִם.

הִנֵּה הַמְּזָוֶה הַנּוֹשֵׁם בְּחֹם.

הוֹלֵךְ וְקָרֵב וְיוֹרֵק בִּי מֹץ,

עָלָיו עָבַרְנוּ… הַנָּשִׁים מְפַזְּרוֹת

דָּגָן חָדָשׁ עַל גַּבֵּי הַחוּג.

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמַקִּיף הַקָּפוֹת –

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף וְהוֹלֵךְ:

הִנֵּה הַמְּזָוֶה הַנּוֹשֵׁם בְּלָהַט.


חַמָּה יוֹקֶדֶת מְטִילָה בִי חֻמָּהּ,

צֶמֶד קִדְּמַנִי מְעַפֵּר לְעֻמָּתִי,

וְצִמְדִּי מַזִּיעַ וְדוֹהֵר וָרָץ

רִיצָה בִמְנוּחָה וּדְהָרָה קַלִּילָה.

הִנְנִי מוֹסִיף וּמַקִּיף הַקָּפוֹת,

אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתָּיִם.

בָּאָה זֵעָתִי בִקְטַנִּים קִלּוּחִים,

בָּאָה, מַרְטִיבָה לְחָיַי, צַוָּארִי,

עָבְרָה גַבּוֹתַי לְסַמֵּא אֶת עֵינַי,

הִנְנִי מְמַצְמֵץ בְּעֵינַי כִּי-מָר.

אֵין אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּדַרְכִּי, בְּרָכְבִי,

סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ אֲנִי בְהַקָּפוֹת - - -


סוּסַי עֲלוּבַי גַם-הֵמָּה מַזִּיעִים,

דָּבְקוּ מִכְנָסַי אֶל בְּשָׂרִי הֶחָם,

רָטְבָה כֻתָּנְתִּי, נֶאֶחְזָה בִבְשָׂרִי,

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמַקִּיף הַקָּפוֹת,

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף וּמַקִּיף - - -

מַעְגַּל-הַדָּגָן מִשְׂתָּרַע, הַחַמָּה

הִיא אוֹכַלְתֵּנִי וְזֵעָה כִסָּתְנִי,

עֵינַי וּנְחִירַי מְלֵאִים הַמֹּץ,

אֵין אֲנִי רוֹאֶה בִלְתִּי הַמַּעְגָּל

וּמוֹרַג-הָאֶבֶן הַמַּכִּישׁ כַּתֹּף.

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף וּמַקִּיף - - -

צָהֹב הַמַּעְגָּל וּצְהֻבִּים הַגְּדִישִׁים,

צְהֻבָּה הַחַמָּה בָאָבָק הָרָב –

הַכֹּל לִי נִרְאֶה מִבַּעַד לָעֲרָפֶל…


וּכְשֶׁתְּבָעַנִי הַזָּקֵן לָרֶדֶת

וְעָמְדוּ הַסּוּסִים, וַאֲנִי הִתְגַּלְגַּלְתִּי

מַמָּשׁ מִסּוּסַי וְנִתְקַלְתִּי בַקַּרְקַע –

לָרוּץ אָמַרְתִּי, וְאֵין אֲנִי יָכֹל

לַעֲקֹר אֶת רַגְלַי, שֶׁנַּעֲשׂוּ כָעֵץ.


וְאוֹתוֹ הָעֶרֶב, עֵת יָשְׁבוּ שְׁכֵנֵינוּ

עַל הָאִצְטַבָּה עַל-יַד זֶה בֵּיתֵנוּ

וְהָיוּ מְשׂוֹחֲחִים בְּעִנְיָנֵי דְיוֹמָא,

וְיָשְׁבוּ הַשְּׁכֵנוֹת גַּם-הֵנָּה עִם אִמִּי.

עָיֵף, יָגֵעַ מִשַּׂחֲקִי, מִדּוּשִׁי,

מוּטָל הָיִיתִי עַל-יַד הָאִצְטַבָּה

וְרֹאשִׁי עַל בִּרְכֵּי הוֹרָתִי הַיְקָרָה.

הָלְכוּ וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וּבָאוּ

לִדְרֹשׁ בְּתַבְשִׁילִים וּבְחָכְמַת הַטָּף:

מַעֲשֵׂי-נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בָּאָרֶץ.

נִכְנְסָה אִמִּי בִדְבָרִים: "וְשֶׁלִּי

הָיָה הַיּוֹם בֵּין הַדָּשִׁים בַּגֹּרֶן,

שָׁחוֹר כְּכוּשִׁי שָׁב מִן הָעֲבוֹדָה,

וְאַךְ בְּדֵי-עָמָל רְחַצְתִּיו לְמִשְׁעִי".

לָנוּ הַכֶּסֶף וּרְוָחִים וְ“קוֹנְטוֹרוֹת”,

וְהֵמָּה עֲמֵלִים וּפְנֵיהֶם מַשְׁחִירִים,

אֶפֶס הַלֶּחֶם נִשְׁבֹּר מֵהֶם".

"לָכֵן – עָנַתּוּ אָז אִמִּי – כְּשֶׁיָּבֹא

מְשִׁיחַ-צִדְקֵנוּ, הֵם יִהְיוּ הַפְּרִיצִים

וְאָנוּ נַעַבְדֵם, פָּנֵינוּ יַשְׁחִירוּ,

נִזְרַע וּנְשַׂדֵּד, נִקְצֹר וְנָדוּשׁ,

נַעַשׂ בַּפִּשְׁתִּים וּנְגַדֵּל הָעוֹף,

וְהֵמָּה אֵלֵינוּ יָבֹאוּ וְיִקְנוּ

דָּגָן בְּכֶסֶף וּמַיִם בִּמְחִיר".


נִצְנְצָה בְלִבִּי מַחֲשָׁבָה: הָאֻמְנָם

מִקְצָת מִטַּעַם יְמוֹת-הַמָּשִׁיחַ

טָעֹם טָעַמְתִּי בַגֹּרֶן הַיּוֹם?


אודיסה 1921

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

יומן ירושלים

מאת חיים ארלוזורוב (זכרונות ויומנים)

2 באוגוסט, 1932

על שיחה זו הוסכם בינינו עוד אתמול, כשבאתי לביקור אל הנציב העליון לאחר שחזר מלונדון, והוא הקדיש את הזמן שבין 11.30 לבין ארוחת-הצהרים לשיחה מקיפה על בעיות השעה.

פתחתי במסירת סיכום פגישותינו בלונדון. הקו הבולט ביותר בפגישתנו היה הרקע של סבל יהודי עולמי, חמרי ורוחני, שעליו נמסר בדינים וחשבונות של כל חברי הועד הפועל הציוני והועד המנהל של הסוכנות, שנתכנסו מכל תפוצות הגולה. שוב הופיעה השאלה היהודית בבעיה עולמית חריפה, כמקור של אי-שקט, רוגז ודכאון בחיי ההמונים היהודיים. במרכז אירופה עולה היום גל של אנטישמיות איומה, מאורגנת במפלגות המוניות המושכות מיליוני קולות. במזרח-אירופה נדחקים הפועל היהודי, בעל המלאכה והחנוני מעדמדותיהם הכלכליות בגלל המדיניות של מונופלים ממלכתיים וקידום תנועות הקואופרציה. בארצות הברית נגרמות אותן התוצאות מצד אחד על ידי התפתחות הטרסטים המסחריים והתעשייתיים הגדולים, חנויות כל-בה וכו' ומצד שני על ידי ראשית הדוחק במקצועות החופשיים, הגורר אחריו בהכרח אנשטישמיות רשמית ובלתי-רשמית באוניברסיטאות. בארצות המוסלמיות ארעו לא מזמן מהומות שונות שהופנו כנגד היהודים, וביחוד בעדן ובתוניס. זהו מעין חידוש ביחסים היהודיים-המוסלמיים. ה. מ. זוכר, אני מקווה, כי בימי הועידה הפאן-מוסלמית בירושלים, בחורף האחרון, כתבתי מכתב לממשלת ארץ-ישראל ובו ציינתי, כי בשל החלטות בלתי-רשמיות מסוימות המתקבלות בירושלים יש חשש להתקפות על עדות יהודיות חסרות-הגנה בארצות המזרח. כל המאורעות הללו לא ירתיעו את העם העברי, אבל קל להסביר את מידת האכזבה והמרירות השוררות בקרבו. מה פלא שוייצמן דיבר בשעה שנאם בועד המנהל של הסוכנות על משבר הנוער העברי, על מגדל בבל הנבנה עכשיו בברית המועצות ומשפיע השפעה עצומה על מוחותיהם של בני נוער עברי רבים – בהשוואה ל“ארון-הקודש” הצנוע שאנו מנסים הלקים בארץ-ישראל! רבבות יהודים צעירים חיכו והתכוננו שנים על שנים לסיכוי לבנות את חייהם בארץ-ישראל – עתה הם נתונים על סף היאוש באין כל סיכוי ברור להשגת מטרתם. האסיפות בלונדון עמדו בסימן הדינים וחשבונות הללו מכל חלקי העולם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.