מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תחכמוני - שער שביעי

מאת: יהודה אלחריזי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

תחכמוני – שַׁעַר שְׁבִיעִי /יהודה אלחריזי


מִשְּׁנֵי גִבּוֹרִים, הַנִּלְחָמִים כִּשְׁנֵי כְפִירִים


נְאֻם הֵימָן הָאֶזְרָחִי: נָסַעְתִּי מִצּוֹר הַמַּעֲטִירָה. לְשׁוּשָׁן הַבִּירָה. וְעִמִּי חֶבֶר הַקֵּינִי מְשַׂמֵּחַ הַלְּבָבוֹת בְּנֹעַם חִידוֹתָיו. וּמְשַׂמֵּחַ הַנְּפָשׁוֹת בְּמֵיטַב חֲמֻדוֹתָיו. וְהֵחֵל לְסַפֵּר לִי מֵאֲשֶר רָאוּ עֵינָיו. בְּאֹרֶךְ יָמָיו וְשָׁנָיו. וַיֹּאמֶר לִי : נָסַעְתִּי בִּימֵי נְעוַּרי מֵאֶרֶץ פָּרַס. לְאַרְצוֹת מֶשֶךְ וְתִירָס. עְם אַנְשֵׁי חַיִל גִּבּוֹרִים. וְשָׂרִים אַדִּירִים. אֲצִילִים וּבָרִים. לָהֶם חֵן עֳפָרִים. וְלִבּוֹת כְּפִירִים. וכַאֲשֶׁר עָבַרְנוּ עַל אָהֳלֵי קֵדָר. מָצָאנוּ פֶרֶץ הַדְּרָכִים נִגְדָּר. וְהַמִּדְבָּרוֹת מִן הַלִּסְטִים מָלְאוּ קוֹץ וְדַרְדָּר. וְלֹא פָגַעְנוּ מוֹצָא וּמַעֲבָר. וְסָגַר עָלֵינוּ הַמִּדְבָּר. כִּי אַנְשֵׁי הָאֲרָצוֹת הָהֵם. הָיְתָה מִלְחָמָה בֵּינֵיהֶם. עַד שָׁמְמוּ מִפַּחְדָּם הַמְּסִלּות. וְהָיוּ הַנְּתִיבוֹת הַבְּעוּלוֹת בְּתוּלוֹת. וְשָׁבוּ הַדְּרָכִים בְּלִי עוֹבֵר אֲבֵלוֹת. וְהוֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. וַיֹּאמְרוּ לָנוּ זִקְנֵי חֲבוּרָתֵנוּ. לֹא נָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹתֵינוּ. עַד תִּשְׁקֹט הַמִּלְחָמָה. וְתִכְבֶּה אֵש הַזַּעַם וְהַחֵמָה. וְאָז נִרְחַץ הֲלִיכֵינוּ בְחֵמָה. וְנוּכַל לִנְסֹעַ בְּיָד רָמָה. וְעָמַדְנוּ יָמִים בִּמְעוֹנֵיהֶם. לִרְאוֹת סוֹף הָאֵיבָה בֵּינֵיהֶם. וּלְמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה שָׁמַעְנוּ קוֹל בָּרָמָה. וְהַקִּרְיָה הוֹמָה. וְהַגְּדוּדִים יוֹצְאִים לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה. בְּיָד רָמָה. וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ. וְחָרְדוּ בְּנֵי מַחֲשָׁבֵנוּ. כִּי לֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ תִּהְיֶה סוֹף הַמִּלְחָמָה לִשְׁנֵיהֶם. וַאֲנַחְנוּ עֲצוּרִים בֵּינֵיהֶם. כְּאִלוּ הֵם אֲרָיוֹת וַאֲנַחְנוּ טְרֵפָה בֵּין שִׁנֵּיהֶם. וְכַאֲשֶׁר נוֹעֲדוּ כֻּלָּם בְּעֵמֶק הַבָּכָא. עָרְכוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה מַעֲרָכָה. וְכֻלָּם בַּעֲלֵי גְבוּרָה וְעָצְמָה. בְּצַוָּארָם יָלִין עֹז וְרַעְמָה. קְצָתָם מִבְּנֵי סַבְתָּא וְרַעְמָה. וּקְצָתָם מִבְּנֵי תּוֹגַרְמָה. וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם חֲדַד וְתֵימָא. יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה. וּמִשְׁמָע וְדוּמָה. וּבֵין כֻּלָּם שָׁכְנָה נַפְשֵׁנוּ דּוּמָה. וַיַעַרְכוּ מַעַרְכוֹתֵיהֶם. וְלָבְשׁוּ שִׁרְיוֹנוֹתֵיהֶם. וּמֵרְקוּ חֲנִיתוֹתֵיהֶם. וַיְמַהֲרוּ לִקְרַאת הַמָּוֶת בְּשִׂמְחָה וָרֹן. וְעָמְדוּ בְּמַעֲמַד הַזַּעַם וְהֶחָרוֹן. זֶה כְּאַלּוֹן חָסוֹן. וְזֶה יִפְגּשׁ הָאָסוֹן בְּשָׂשׂוֹן. וְזֶה יִתְנַדֵּב בְּנַפְשׁוֹ לָמוּת בְּרָצוֹן. וְזֶה יִמְצָא טַעַם הַחֶרֶב. מָתוֹק מִדְּבַשׁ וְעָרֵב.


וָאֶשָּׂא מְשָׁלִי וָאֹמַר :

גְּבָרִים יַחְשְׁבוּ מוֹתָם חֲיוֹתָם

וְלַמָּוֶת חֲנִיתֵיהֶם מְרוּקִים

וְהֵם מִתְחַבְּקִים עִם לוֹחֲמֵיהֶם

כְּחוֹשְׁקִים מִהֲרוּ לַחְבֹּק חֲשׁוּקִים.

וְכֻלָּם יִכְסְפוּ אֶל הַתּמוּתָה

כְּאִלוּ הֵם בְּכוּר מָוֶת יְצוּקִים.

וִּמַּפַחְדָּם הֲרָרִים יֶחֱרָדוּן

וְלוּ הָיוּ כְהַר תָּבוֹר חֲזָקִים

וְהָאָסוֹן לְחִכָּם הוּא כְנֹפֶת

וּפִצְעֵי הַחֲנִית לָהֶם מְתוּקִים.

וְהַמָּוֶת עֲלֵי רֹאשָׁם עֲטֶרֶת

וְהַחֶרֶב לְצַוָּארָם עֲנָקִים

וְיִמַּס לֵב אֲרִי מִגַּעֲרָתָם

עֲדֵי שָׁבוּ חֳגָבִים הָעֲנָקִים.

וְתַחְשׁב כִּי בְרָקְים הֵם יְרוּצוּן

בְּמִלְחַמְתָּם וְהָאָרֶץ שְׁחָקִים

בְּיָדָם יַעֲלוּ כוֹכְבֵי חֲנִיתוֹת

כְּאִלּוּ מִצְּבָא מָרוֹם עֲשׁוּקִים.

וְאֶרֶץ כַּמְּדוּרָה מֵחֲרָבוֹת

אֲבָל שָׁבָה בְדָמִים לַאֲפִיקִים.

וְהִרְעִיפוּ שְׁמֵי הַדָּם לְקוֹלָם

וְחַרְבוֹתָם יְעוּפוּן כַּבְּרָקִים.

וְכַמָּה גֻלְגֳלוֹת נָפְלוּ לְאֶרֶץ

וְשִׂפְתֵיהֶם בְּפִי חֶרֶב נְשׁוּקִים.

כְּאִלּוּ הַקְּרָב גַּנָּה וְחַרְבָּם

מְאָדֶּמֶת כְּשׁוֹשַׁנַּת עֲמָקִים.


וַיֵּצְאוּ מֵהֶם בַּתְּחִלָּה שְׁנֵי גִבּוֹרִים. כְּאִלּוּ הֵם שְׁנֵי כְפִירִים. לָהֶם זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה. וְלָהֶם קוֹל גְּעָרָה. וְגַעֲרָתָם תַּחְצֹב בַּלְּבָבוֹת לֶהָבוֹת. וְתַעֲרֹךְ עִם הַקְּרָבִים קְרָבוֹת. וְכַאֲשֶׁר נִצַּב זֶה לְעֻמַּת זֶה גָּעַר אִישׁ בְּאָחִיו וַיִּתְמַרְמַר. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:


אֲנִי בֶן הַקְּרָב מִיּוֹם הֱיוֹתִי

וּמוֹתִי בַקְּרָב אֶחְשֹׁב חֲיוֹתִי.

וְהַחַיִּים לְחִכִּי הֵם כְּמוֹ רוֹשׁ

וְתִמְתַּק הַתְּמוּתָה אֶל שְׂפָתִי.

וְחַרְבִּי תַעֲנֶה יֵשׁ בִּי פְּלָאוֹת

קְצָתִי אֵשׁ אֲבָל מַיִם קְצָתִי.

אֲבַקֵּעַ מִשְּבְּרֵי יָם הַתְלָאוֹת

וְצִנָּתִי לְעֵד לִי גַּם חֲנַיתִי.

וְעֵת כִּי צָמְאָה חַרְבִּי לְמַיִם

אֲרַו אוֹתָהּ בְּדַם עוֹבְרי בְרִיתִי.

וְאֶמְאַס נַחֲלַת אָבוֹת וְהוֹנָם.

אֲבָל חַרְבִּי וְקַשְׁתִּי נַחֲלָתִי.

וְאָקוּץ לַחֲנוֹת בָּתֵּי אֲרָזִים

וְעִם חַיּוֹת יְעָרִים תַּחֲנוֹתִי.

וּמִי נִגַּשׁ לְמִלְחַמְתִּי וְרָאָה

תְּחִלָּתִי יְהִי בֶן אַחֲרִיתִי.


וַיֵּצֵא אֵלָיו הַשֵּׁנִי בְּטֶרֶם שִׁירוֹ נִגְמַר. עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָא וַיֹאמַר:


אֲנִי בֶאְמֶת וְהַמָּוֶת תְּאוֹמִים

וְיָנַקְנוּ שְׁדֵי אֵם מֵעֲלוּמִים.

וְעֵת אֶשְׁאַג בְּקֶרֶב הַקְּרָבוֹת

אֲנִי מַרְעִישׁ מְרוֹמִים וַהֲדוֹמִים.

וְלִי חֶרֶב תְּמָאֵן בּוֹא בְּתַעְרָהּ

עֲדֵי כִי יִגְּעוּ דָמִים בְּדָמים.

וְגִבּוֹרִים יְנִידוּן לָהּ שְׁנָתָם

בְּעֵת כִּי יֶחֱזוּהָ בַחֲלוֹמִים.

וְהָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ

וְהִיא מָעוֹן לְכָל-פַּחַד וְאֵימִים.

וְתוֹרִיד הָעֲנָקִים עַד שְׁאוֹלָה

וְתַעְזֹב אֶת גְּוִיָּתָם צְלָמִים.

וְתַשְׁלִיךְ גֻּלְגְּלוֹתֵיהֶם בְּאֶרֶץ

כְּאִלּוּ אִלְּמוּ אוֹתָם אֲלֻמִּים.


וְכַאֲשֶׁר דָּרְכוּ קַשְּׁתוֹתָם וְחִצֵּיהֶם. וְעָרְכוּ כַאֲרָזִים דִּגְלֵיהֶם וְנִסֵּיהֶם. וְרְעָמֲוּ הַפָּנִים מִקּוֹל שְׁאוֹנוֹתֵיהֶם. וְנָמַס כָּל לֵב לְרַעַם גְּבוּרוֹתֵיהֶם. וְהִשְׁתַּקְשְׁקוּ הַסּוּסִים בְּמַעַרכֹותֵיהֶם. וְצָרוּ מֶרְחֲבֵי הָאֲדָמָה לְרַגְלֵיהֶם. וְקַלּוּ נִשְׁרֵי הַחֲרָבוֹת לְרָאשֵׁי הַגִּבּוֹרִים וְהַגְּבָרִים. וְרָווּ מִדְּמֵיהֶם הַכְּפִירִים וְהַכְּפָרִים. וְכוֹכְבֵי הָרְמָחִים. בְּגַלְגִּלֵּיהֶם זוֹרְחִים. וְעָלוּ עַנְנֵי אֲבָקִים. וְכִסּוּ פְנֵי הַשְּׁחָקִים. וְנִסְתְּרוּ אַפֵּי הַמְּאוֹרִים. בְּמַסְוֵה הַקִּיטוֹרִים. וַיִּתְפּוֹצְצוּ הַרְרֵי עַד מִקּוֹל הַגִּבּוֹרִים. וְהַחֲרָבוֹת כַּבְּרָקִים מְמַהֲרִים. וְהַחִצִּים כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים בּוֹעֲרִים. וְקָדְחָה אֵשׁ הַמָּוֶת עַל רָאשֵׁי הָרְמָחִים. לְנַתֵּחַ הַנְּתָחִים. בַּחֲנִיתוֹת וּבַשְּׁלָחִים. לְהַעֲלוֹת מֵהֶם לְחַיַּת הַשָּׂדֶה עוֹלָה וּזְבָחִים. וְהַקְּשָׁתוֹת עֲטוּפִים. כְּפוּפִים. כְּאִלּוּ הֵם נְחָשִׁים. וְאֵין לָהֶם לְחָשִׁים. וְהַחִצִים עֲלֵיהֶם כְּצִפְעוֹנִים נְטוּשִׁים. וּמֵחוֹרֵיהֶם גְּרוּשִׁים. וְזָרְחוּ כּוֹכְבֵי הַחֲרָבוֹת בַּצָּהֳרַיִם. וְחָשְׁכוּ בִמְאוֹרֵיהֶם הָעֵינַיִם. וְהֵפְּגָרִים בֵּין שְׁפַתָּיִם. וְהַדָּמִים נִגָּרִים כְּאִלּוּ הֵם נַחֲלֵי מַיִם. וְהִרְעִיפוּ שְׁמֵי הַחֲרָבוֹת. עַל אַדְמַת הַקְּרָבוֹת. בְּגִשְׁמֵי נְדָבוֹת. מִדְּמֵי הַלְּבָבוֹת. וְרָוְתָה הָאָרֶץ בְּגִשְׁמֵי דָם וְלֹא גִשְׁמֵי מַיִם. וְאַנְשֵי חַיִל לֹא מָצְאוּ יָדַיִם. וְהַגִּבּוֹרִים יְדֵיהֶם עַל חֲלָצַיִם. וְנַאֲקַת הַחֲלָלִים כַּיּוֹלֵדָה עַל אָבְנַיִם. וְהַמִּלְחָמָה מְסוֹבֶכֶת כְּרֵחַיִם. וּשְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה עוֹמְדִים בְּפֶתַח עֵינַיִם. וְהַמָּוֶת בֵּינֵיהֶם קוֹרֵא בְּלִי לָשׁוֹן כְּאִישׁ הַבֵּינַיִם. וּמִקּוֹל קָרְאוֹ חָשְׁכוּ הַמְּאוֹרִים כְּתַנּוּר וְכִירַיִם. וְקָדְרוּ פְנֵי חַמָּה וְאִלּוּ הָיְתָה לְשִׁבְעָתַיִם. וּלְשׁוֹן הַחֶרֶב יַשְׁמִיעַ הַחֵרְשִׁים גַּעֲרוֹתָיו. וְיָבִיא בְּאָזְנַי הַלְּבָבוֹת תּוֹכְחוֹתָיו. וְהַקְּרָב יֶהְגֶּה אֵימָה וְיָניִף יָדוֹ הָרָמָה. וְיִשְׁאַג כַּכְּפִיר בְּלִי לָשׁוֹן. וְיַבִּיט בְּלִי אִישׁוֹן. וְכַאֲשֶׁר רָווּ הַחֲרָבוֹת. בִּדְמֵי הַלְּבָבוֹת. וְלָקְקוּ דְּמֵיהֶם חֲנִיתוֹת. בְּלִי לָשׁוֹן וּשְׂפָתוֹת. וְהִגִּיעָה הַמִּלְחָמָה לְתַכְלִיתָהּ. וּבָאָה עַד קִצָּהּ וְאַחֲרִיתָהּ. וְשָׁבָה חֶרֶב נְקָמָה אֶל תַּעְרָה. וְכָלָה שְׁאוֹנָהּ וְצַעְרָהּ. וְשָׁקַט קוֹל הַתְּרוּעָה. וְהָיְתָה אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת הַתְּשׁוּעָה. וְכָלְתָה לַמַּחֲנֶה הָאַחֶרֶת הָרָעָה. וְנִגְלוּ פְנֵי הַשְּׁחָקִים. מִמַּסְוֵה הָאֲבָקִים. וְנָפְלוּ לָאָרֶץ כַּמָּה הָרִים גְבוֹהִים. וְעַמּוּדִים חֲזָקִים. וְכָבוּ מוֹקְדֵי הַבַּיִת הַדּוֹלְקִים. אָז הִתְעוֹרַרְנוּ לִנְסֹעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ. וְלָשׁוּב לִנְוֵה רִבְצֵנוּ. וַאֲנַחְנוּ תְמֵהִים מֵאֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ. וְרָחַקְנוּ מִן הַנִּרְדָּפִים אֶל הָרוֹדְפִים. וְסַרְנוּ מִן הַנְּגוּפִים אֶל הַנּוֹגְפִים. וְיָשַׁבְנוּ אֶצְלָם. וּבְצִלָּם. עַד אֲשֶׁר שְׁלוּחֵיהֶם הִסִּיעוּנוּ. וְלִנְוֵה הַשָּׁלוֹם הִגִיעוּנוּ.

יהודה אלחריזי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה אלחריזי
יצירה בהפתעה
רקע

שביתת הקברנים

מאת אברהם סוצקבר / אברהם רגלסון (פרוזה)

(הופיע ב“מעריב”, 5.3.1971)

זה תצבורת-שנים שהשעון המעורר שלי כאן בארץ הוא עוף-של-נייר, ## ומדי בוקר יכולני להישבע בנקיטת-חפץ כי זה עוף-הנייר הנהו הן עצמו והן אחר.

חוץ מאשר בשבתות וימים טובים–זמנים שבהם הוא אדוק במצוות עמנו ואין הוא מנפץ במקורו הקהה את פניני-הרחשים השחורות של חלומי (וחלומי רק בנס ניצל מאבדון גמור)–תמיד, מדי יום ביומו, הוא מעוררני בדייקנות גורלית.

לא כן היו הדברים לפנים, בשחרות-נעורי: אז היתה יונה בת-תורים שוכנת-יער, רחוצת דמעות-לילה, מעוררתני ביום שבת ומועד: היתה באה ביעף ממסתור-לילה אל העורקים הוורדרדים של האשנב היחידי אשר בעליית-גגי, טסה בנדנוד-כנפיים אל הגבוה בענפים של שכני בעל הרגל האחת, הוא עץ-דובדבן אשר שיבה אפורה, ועתים שיבה אדמונית, מעטרתו. ושם, מול אשנבי היתה מסלסלת בתירתור את ברכתה: צפרא טבא, שבת-שלום, מועדים לשמחה…

ותמיד היתה היא המביאה את קרן-השמש הראשונה במקורה הזעיר, הממורק.

מאימתי התחילה להביא אלי את בשורת-השלום המתורתרת שלה? משהגעתי למצוות. והיא המשיכה בכך אביב וקיץ, סתיו וחורף, תדיר-תדיר שנה-שנה, עד– – –

עד שנכנסה רוח תזזית בשוער של חצר-ביתנו (חצר כולה אדמת-חומר ורגבים, כמו בית עלמין חרוש), קם וחטף את גרזנו הרחב, בו היה קוטל חזירים בשפעת החרולים שליד-הגדר, ובתנופת-פראים גדע את גזע-הדובדבן שבע-הימים מעל שרשיו הנחושתניים, המפותלים.

ומני אז לא עוד הביאה לי היונה בת-התורים את ברכתה, לא עוד נשאה את קרן-השמש הראשונה במקורה הזעיר, הממורק. צפור, כמו בן-אדם, גם היא בקש תבקש לה משען איזה-שהוא, אם לא על הקרקע הרי ברום-האויר.

ברם, השוער גם לנפשו גמל רעה. בגדעו את עץ-הדובדבן הישיש, בו ברגע גידע את מאת-שנותיו שלו, אשר נשאן חתומות בכספת-חטוטרתו הגרומה. בעוד גרזנו הכביר באגרופו, נפל גם הוא על גבי השרשים הנאנקים, ולא הוסיף קום, לא בחייו, לא במיתתו.

ואולם זהו סיפור בפני עצמו.

ב.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.