הָרוֹעֶה הַנָּבִיא / שמעון שמואל פרוג, תרגם אברהם לוינסון

 

(עפ"י עָמוֹס)    🔗

מֵעֶרֶש רְוַת שָׁלוֹם, מַרְגּוֹעַ

וּמִשַּׁדְמַת-אָבוֹת פּוֹרְחָה,

שָׁם צִלְצְלוּ, קְרוּנֵי-שִׂמְחָה,

בְּאָהֳלֵי רוֹעֵי תְקוֹעַ

חָלִיל וָנֵבֶל וְכִנּוֹר,

הוּא בָּא סָפוּג מַחֲשֶׁבֶת- דְּרוֹר;

הוּא קָם בַּשּׁוּק, בְּתוֹךְ הָמוֹן

וַיַּעַל מִמְרוֹמֵי-צִיּוֹן

קוֹל הַנָּבִיא בְּאֵשׁ-חָזוֹן:

– "פַּנּוּ שְׁבִיל לִמְבַשֵּׁר הָאֱמֶת הַנֶּאְדֶּרֶת,

תְּנוּ חֹפֶשׁ, מֶרְחָב לְדִבְרֵי הָרוֹעֵה!

הַבִּיטוּ סְמוּיֵי הַקִּנְאָה הָעִוֶּרֶת,

הַקְשֵׁב עַם חוֹטֵא וְתוֹעֶה!

סְעָרָה עַל שְׁפָתַי מִתְגָּעֶשֶׁת, אֱלֹהַּ

שָׁלַח הַסְּעָרָה – הַיְמָאֵן אִיש לִשְמֹעַ?

יִרְעַם בִּדְבָרַי חֲרוֹן אֵל נְקָמוֹת –

מִפְּנֵי זַעֲמוֹ מִי יַעֲמֹד?

אֶשְׁמַע: בְּאֵימָה וּבְיָגוֹן אֵין-כָּמוֹהוּ

נָנוּד וְנָנוּעַ בָּאֹפֶל, בַּתֹּהוּ,

נִפֹּל עַד עָפָר מִתִּגְרַת יַד-אוֹיְבִים…"

צִיּוֹן, אֵיךְ הָיִית לְמִרְבַּץ זְאֵבִים!

הַאִם לֹא קְשַׁרְתֶּם אֶת כַּנְפֵי הַמַּחֲשֶׁבֶת,

הַאִם לֹא בְלַמְתֶּם פִּי דּוֹבֵר-נְכוֹחָה,

לְצֶדֶק הִטִּיף וְגִנָּה עֹל-הָעֶבֶד

וְקָרָא לִנְקָמָה יְשָׁרָה וְנִשְׂגֶּבֶת!

פִּתְחוּ שַׁעֲרֵי הַצִּינוֹק לִרְוָחָה,

כַּבְלֵי הָעַבְדוּת הַמַּשְׁפֶלֶת כַּתֵּתוּ,

בָּהֶם הָאֱמֶת וְהַדְּרוֹר רְתוּקִים…

דִּבֵּר יְיָ וּמֵרַעַם שְׁחָקִים

הָרִים וּבְקָעוֹת יִתְמוֹטֵטוּ.

אַרְיֵה כִּי יִשְׁאַג בְּסִבְכֵי-יְעָרִים,

הַאִם לֹא תֶחְרַד הָאַיֶּלֶת וְנָסָה?

שׁוֹפָר בְּקוֹל עַז טֶרֶם-קְרָב כִּי יַרְעִים,

הַאִם הַלְּבָבוֹת לֹא יִמַּסּוּ?

גַּלֵּי יָם גּוֹעֵשׁ אִם קוֹל-זַעַם יִשָּׁאוּ,

מִפְרַשׂ-הָאֳנִי לֹא יִרְתַּת?

נְאוּם יְיָ… הוֹי עַם כֶּבֶד-חַטָּאת!

קוֹל-רַעַם בַּשַּׁחַק תִּשְמָעוּ?

הַקְשִׁיבוּ: נִלְאֵיתִי נְשֹׂא חַגֵּיכֶם,

קְלָלָה וְקִינָה בְּשִׁירֵיכֶם יִשָּׁמֵעַ,

דִּמְעוֹת-עֲשׁוּקִים אֶת כּוֹסְכֶם תְּמַלֵּאוּ

וּבְדַם-נְקִיִּים מְגֹאָל לַחְמְכֶם!

הוֹי הוֹי, בּוֹא יָבוֹא יוֹם שִׁלֵּם וּנְקָמָה!

נֵאְפַּד סְעָרָה, אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם

יָבִיא אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּשְׁעַת-צָהֳרַיִם,

יַקְדִּיר יוֹם בָּהִיר עַל רַחֲבֵי-אֲדָמָה

וְרָעָב הוּא יַשְׁלִיחַ בָּכֶם וְצָמָא;

וִיהִי הָרָעָב לֹא לְלֶחֶם פָּשׁוּט

וִיהִי הַצָּמָא צָמָא לֹא לְמַיִם,

כִּי אִם רְעָבוֹן לֶאֳמֶת וּלְחֵרוּת,

צָמָא לְדִבְרֵי אֱלֹהִים מִשָּׁמָיִם.

וְנָעוּ עַמִּים מֵחֶשְׁכַת הָעַבְדוּת,

מֵאֹפֶל-שִׂנְאָה וּמְצוּקוּת שִׁבָּרוֹן,

מִיָּם עַד מִזְרָח, מִצָּפוֹן עַד דָּרוֹם,

מִקְצֵה הָעוֹלָם עַד קָצֵהוּ, וְנָעוּ

דִּבְרֵי יְיָ לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָאוּ.

עַל כִּי בַשְׁבְיָה הַנְּבִיאִים תְּדַכְּאוּ,

בָּלוֹם שִׂפְתוֹתָם וְהָשַׁע הָעֵינָיִם…

נַפְּצוּ הַבְּרִיחִים, בָּתֵּי-סֹהַר פִּתְחוּ,

בָּם דְּרוֹר וֶאֱמֶת רְתוּקִים בִּנְחֻשְׁתָּיִם!