מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

משדה הספרות [בלימה]

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בלימה / יוסף חיים ברנר

נתקבל סיפור חדש: א. ביילין, בלימה. לונדון תרע"ח.

חדש הוא הסיפור הזה לנו, אבל המוטיב שבו אינו חדש אצל המחבר. הוא כבר השתמש בו ב“עוד יום אחד” במאסף “שלכת”: גם שם אדם יהודי ממזרח-אירופה תלוש נודד נפגש ביהודי מערבי, שאינו מכיר ביהדותו, ובבת-ישראל שנשבתה בין הגויים ושאינה עוד בת-ישראל. פה, בבלי-מה“, האטמוספירה היא יותר נעימה, יותר ג’נטלמנית, ואתה גם ההרצאה יותר שירית, לכאורה, יותר נאה. תחת זאת יש ב”עוד יום אחד" יותר אמיתיות ויותר טבעיות.

[“הוצאת הפועל הצעיר”, ניסן תרע"ט; החתימה ב. –י.]

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. בחורף (פרוזה)
  4. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

הבחינות

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

העלמה רוזה פרבשטיין נכנסה בשעה הקבועה לחדר-מיטתה לגבות את חלקה בנועם החלומות, שירד לעולם תשעה קבין בשבילה, וקב אחד בשביל כל העולם.

לאור מנורה בת ארבע-עשרה נהורות היא פושטת את בגדיה בדרך לבישתם, בעזרת הראי והמסרק; אחר כל פשיטה ופשיטה היא מסתכלת בראי, בודקת בעצמה, איך היתה נראה יפה עכשיו בעיני גברים.

כשהיא פושטת מעליה את החזיין, היא משהה את עצמה קצת יותר; מעבירה מסרק ארוך לרוחב תלתליה, שמאחרי ערפה; מדקדקת, שיפלו על שכמיה הוורודות בכיסוי ובגלוי; פורפת את ליבונה לסירוגין; מיישרת קומתה, מטילה פסיעות דקות כלפי הראי; מצליפה עינים על צילה שבראי, ועל פניה נראים סימני נחת מתוך דאגה, כאומרת: כך נאה וכך יפה, אלא שאף-על-פי-כן חסר משהו.

דואגת היא לפעמים, שביפיה כבר מתגלים עקבות כליה. יש שהיא רואה בחלומה שינים תותבות, קופסאות-פוך ריקות, ופנים מקומטים.

הגע עצמך, שלפי ערך שנותיה אין הכרע בדבר. יודעת היא הרבה נערות זקנות ממנה, שלא יצאו עדיין מעולמן, צדות להן בכל טיול סיעה חדשה של גברים.

והרבה היא יודעת צעירות ממנה, שכבר עלתה להן למצוא זבד טוב, וכבר חגו את חתונתן.

רק היא עומדת וממתינה. מכרים יש לה הרבה. ביניהם יש לה גם מעריצים. ראשונה היא אצלם לריקודים בלילי חינגאות; לטיולים נמצאים לה תמיד שומרי צילה יותר מן הצורך. אבל כל זה אינו מביא לידי גמר רצוי. כך גורלה.

גורלה? כלום בגורל תלוי זה? מזלה-שלה אינו רע כלל. אביה עשיר; נדה הגונה פסק לה. במידה ידועה היא יחסנית; אינה הדיוטית; על אחת כמה וכמה שאינה מכוערת כלל. ומה לגבר עוד?

לא את המזל, את עצמה היא מאשימה. היא אינה יודעת למשוך לב גברים בחבלי קסם. לא שמה עד עכשיו לב לדבר: לא די לך בשביל זה יופי בלבד; צריכה את לדבר באופן מיוחד, ללכת פסיעות מיוחדות, להביט במבטים אחרים; הלא זהו מה שנקרא גראציה, ושהרבה עלמות מנוולות זוכות לכסות בה על ניוולן.

את זה אוהבים הצעירים. משיכת-לב מלאכה היא ואינה חכמה; והיא יודעת את המלאכה, אלא שלא נתנה עד עכשיו את דעתה לדבר.

נסיון חפצה היא לעשות; לעמוד בבחינות. יהי רצון כאילו תמונה זו שבראי אינה צילה אלא צעיר מצוי, קיים, שנפגש בה עכשיו, והיא צריכה למשכו ברשת.

“בונז’ור מסיו.”

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.