שַׁלִּיט קַדְמוֹן אֶחָד פִּקְפֵּק בַּחֲרָדָה:

הַאֵין יוֹתֵר הֶפְסֵד מֵרֶוַח בַּמַּדָּע?

הַאֵין לִמּוּד מַחְלִישׁ, מֵנִיס לְשַׁד וָלֵחַ?

הַאֵין הוּא מְפַתֶּה לְבַב-אֱנוֹשׁ לַחְטוֹא?

וְשֶׁמָּא טוֹב הוּא לְשַׁלֵּחַ

מְלֻמָּדִים מִמַּמְלַכְתּוֹ?

אַךְ בִּהְיוֹתוֹ מָסוּר לָעָם בְּלֵב וָנֵפֶשׁ,

נִזְהַר אוֹתוֹ שַׁלִּיט מִפַּחַז שֶׁבְּטֶפֶשׁ

וְלֹא גָזַר אַף דִּין אֶחָד

לְפִי שְׁרִירוּת-לִבּוֹ בִּלְבַד;

לָכֵן צִוָּה לִקְרוֹא לְמוֹעֲצַת-הַכֶּתֶר,

כְּדֵי שֶׁכָּל שָׂרָיו, אִישׁ אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ,

יָשִׁיבוּ הֵן אוֹ לָאו בְּלִי סִלְסוּלֵי שְׂפַת-יֶתֶר:

כְּלוֹמַר, אִם לְגָרֵשׁ אַנְשֵׁי-מַדָּע אוֹ לֹא.

מִיָּד הִתְחִילוּ בְּוִכּוּחַ:

כָּל שַׂר וְשַׂר הִגִּישׁ תַּזְכִּיר,

פְּרִי יְגִיעַת שִׂכְלוֹ – אוֹ שֵׂכֶל הַמַּזְכִּיר –

אַךְ, תַּחַת לְלַמֵּד מַלְכָּם פִּתְרוֹן בָּטוּחַ,

הֵם, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה,

רַק בִּלְבְּלוּ עָלָיו מֹחוֹ.

זֶה סָח כִּי בַּעֲרוּת – קְלָלָה מֵאֵין כָּמוֹהָ,

בְּעוֹד שֶׁהַשְׂכָּלָה הִיא אוֹר לַנְּשָׁמָה;

וּכְלוּם הָיָה נִתָּן הַשֵּׂכֶל מִגָּבֹהַּ

לוּ בֶּאֱמֶת רָצָה אֱלוֹהַּ,

שֶׁהָאָדָם עַל אֲדָמָה

יִחְיֶה בְּלִי דַעַת כִּבְהֵמָה?

נִכְנַס עִם הַפָּרוּשׁ הַמֶּלֶךְ בְּשִׂיחָה:

וְכָל מִלָּה מִפִּיו גִּלְתָה לַמֶּלֶךְ טֶפַח

מִמִּסְתְּרֵי חָכְמָה, חָכְמַת-חַיִּים בְּרוּכָה.

הִפְצִיר בּוֹ הַשַּׁלִּיט לִפְסוֹק לוֹ הֲלָכָה:

“הַגֵּד, מַה דִּין מַדָּע: מוֹעִיל הוּא – אוֹ לְהֵפֶךְ?”

– “מַלְכִּי” – עָנָה הַסָּב: "קֻשְׁיָה זוֹ שֶׁתִּשְׁאַל –

הַרְשֵׁה-נָא לְהָשִׁיב עָלֶיהָ בְּמָשָׁל:

הָיֹה הָיָה דַיָּג עַל חוֹף הַיָּם בְּהֹדּוּ:

הוּא חַי חַיֵּי-תְּלָאָה וּמֵת בְּעֹנִי רַב.

שְׁלשָׁה בָּנִים בּוֹגְרִים הִנִּיחַ אַחֲרָיו;

אַךְ הַבָּנִים רָאוּ, כִּי בְּרִשְׁתוֹת הָאָב

שׁוּם הוֹן אוֹ נְכָסִים עֲדַיִן לֹא נָצוֹדוּ,

וְהַדִּיּוּג גַּם לְהַבָּא –

פִּשְׁרוֹ חַיֵּי דַחְקוּת רַבָּה.

עַל-כֵּן חָשְׁקוּ שְׁלָשְׁתָּם גַּם-יַחַד

לִגְבּוֹת מַס-יָם לֹא בְּדָגִים,

כִּי בִּפְנִינִים וְאַלְמֻגִּים.

כָּל אָח יָדַע לִשְׂחוֹת וְגַם צָלַל בְּלִי פַּחַד.

אָכֵן, שְׁלָשְׁתָּם נִגְּשׁוּ מִיָּד אֶל הַמְּלָאכָה –

אַךְ לֹא שָׁוָה הָיְתָה הַהַצְלָחָה.

אֶחָד, נִרְפֶּה מִכֹּל, נָהַג בַּעֲצַלְתַּיִם:

שׁוֹטֵט עַל חוֹף-הַיָּם מִבְּלִי הַרְטֵב רַגְלַיִם

וְהִסְתַּפֵּק בְּהַמְתָּנָה

לִקְצָת פְּנִינֵי-הַמַּתָּנָה,

שֶׁיִּפְלְטוּ, אוּלַי, הַמַּיִם.

מוּבָן, כְּפִי מַאֲמַצָּיו,

גַּם הִתְפַּרְנֵס בְּדֹחַק רַב.

שֵׁנִי הָיָה חָרוּץ: הוּא לֹא בִּזְבֵּז אַף רֶגַע,

וּבְהַשְׂכִּילוֹ לִבְחוֹר בָּעֹמֶק הַנָּאוֹת,

כְּפִי מִדַּת-כֹּחוֹ, דָּלָה פְּנִינִים רַבּוֹת –

וְעשֶׁר לֹא מוּעָט הָיָה לוֹ גְמוּל הַיֶּגַע.

שְׁלִישִׁי הָיָה חַמְדָּן, חוֹשֵׁק אוֹצְרוֹת-אֵין-סוֹף.

“אָמְנָם אֶפְשָׁר לִמְצוֹא פְּנִינִים סָמוּךְ לַחוֹף” –

אָמַר הוּא בְּלִבּוֹ – "אַךְ אֵיזֶה הוֹן-שֶׁל-קֹרַח

יִהְיֶה מְנָת חֶלְקִי, אִם אֲפַלֵּס לִי אֹרַח

לַחְדּוֹר לִמְחוֹז גִּנְזֵי-עוֹלָם

שֶׁבְּעִמְקֵי קַרְקַע-הַיָּם:

שָׁם מִתְּקוּפַת-בְּרֵאשִׁית שְׁמוּרוֹת וַדַּאי עֲדַיִן

פְּנִינִים שֶׁדֻּגְמָתָן לֹא רָאֲתָה עוֹד עַיִן,

הָרֵי אַבְנֵי-יְקָר וְאַלְמֻגֵּי-פְּלָאִים!"

נִפְתֶּה לְמַדּוּחֵי חֲזוֹן-תַּעְתּוּעִים,

הִפְלִיג הַמְּטֹרָף אֶל לֶב-הַיָּם – וְשָׁמָּה

קָפַץ הַיָּמָּה;

אַךְ, תַּחַת מְצוֹא אוֹצְרוֹת-חֶפְצוֹ,

מָצָא בַּמַּיִם אֶת קִצּוֹ.

חַמְדָּן כְּדֵי טֵרוּף-הַדַּעַת,

הוּא עַל עֲוֹן עַזּוּת פּוֹשַׁעַת

שִׁלֵּם בְּנֶפֶשׁ.

מֶלֶךְ רָם!" –

סִיֵּם בְּנַחַת הֶחָכָם:

"מַדָּע לְאִישׁ נָבוֹן – אוֹצָר מֵאֵין כָּמוֹהוּ,

אַךְ מְטֹרָף עָלוּל לִמְצוֹא

בִּמְצוּלוֹתָיו אֶת מַר-קִצּוֹ –

וְעַל-פִּי-רֹב יִגְרוֹר גַּם אֲחֵרִים לַתֹּהוּ".