מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֲנִי

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כָּזֹאת אָנֹכִי: שְׁקֵטָה

כְּמֵימֵי אֲגַם,

אוֹהֶבֶת שַׁלְוַת חֻלִּין, עֵינֵי תִינוֹקוֹת

וְשִׁירָיו שֶׁל פְרַנְסִיס זַ’ם.


בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים עָטְתָה נַפְשִׁי אַרְגָּמָן.

וְעַל רָאשֵׁי הֶהָרִים

לְאֶחָד הָיִיתִי עִם הָרוּחוֹת הַגְּדוֹלוֹת

עִם צְרִיחַת נְשָׁרִים.


בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים… זֶה הָיָה בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים.

הָעִתִּים מִשְׁתַּנּוֹת

וְעַכְשָׁו –

הִנֵה אָנֹכִי כָּזֹאת.

צפת, תרפ"ה

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

תשובה

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

יום טוב היה היום ההוא לחיימ’קה הנער. הוא הפיק הסכמה מאביו להכניסו אל הגימנזיון. אמו כבר הסכימה על הדבר; העיכוב היה רק מצד אביו, אשר היה מוחה בדבר, וטענו ונימוקו עמו: “תשוקתו של חיימ’קה אינה תשוקה כשרה, תשוקת הדעת, אלא מין תאווה גרידא, מין קליפה, רחמנא-ליצלן! אלמלא שהיתה זאת קליפה, לא היה משתוקק ומפציר במידה מרובה כל כך. הלא דבר ידוע, שהקטנים אינם תאבים לדברים טובים ומועילים; יצר לב האדם רע מנעוריו, מעידה התורה הקדושה”.

על חיימ’קה היה איפוא להפציר בשתיקה, לבקש בלי תשוקה, וכן גם עשה. הוא רק התגעגע והתעגם. ואמו, בראותה, כי חיימ’קה ממעט בשיחה, אוכל שלא לתיאבון, ויושב לו תמיד בדד בפינה, התחילה לחקור אחרי הדבר. ולפניה גילה הנער את לבבו. “אל הגימנזיון… חפץ אני ללמוד בגימנזיון” ענה בדמע.

ותחמול עליו האם ותמלץ עליו באזני אביו.

ובין כה נגלה לאביו הסוד, שאהרון-שלמה שקולניק, מלמד שמרננים אחריו בעיר וחושדים אותו ב“מינות”, ושחיימ’קה היה אחד מתלמידיו – שאהרן-שלמה זה לימד את חיימ’קה בחשאי שפת רוסיה ו“אריתמטיקה” וכל אותם ה“שטותים,” שלומדים בגימנזיון, עד כדי להיכנס אל המחלקה השניה.

בדיעבד נהנה קצת מן הדבר, ולא כעס על אהרן-שלמה, אף על פי שלא היה נמנע מהתלונן עליו בשבתות בשעת קריאת התורה באזני שכניו שבקלויז, שאהרן-שלמה מלמד עושה מלאכת ה' רמיה, שהוא מפטם את תלמידיו ב“שבע חכמות” ולא ב“תורה”. אבל התלוננות זו לא באה לגנותו של המלמד, אלא לשבחו של התלמיד. חפץ היה האב, שידעו גם שכניו, כי חיימ’קה שלו בקי גם ב“שבע חכמות”.

ובשמאל דוחה וימין מקרבת הסכים האב על הדבר. חיימ’קה עמד על המבחן, וייכנס בשעה טובה אל המחלקה השניה בגימנזיון.

אבל גם את הלימודים העבריים לא עזב הנער לגמרי. אביו שכר לו מלמד, ודוקא אותו אהרן-שלמה העושה מלאכת ה' רמיה, שיבוא אל ביתו ללמדו מעט משנה ומעט אגדה. “רב לא יהיה עוד, הטעים האב את הדבר באנחה, שקשה היה להכיר אם היא מאונסת או מתוך הלב, אל יהיה לפחות בור מכל וכל. ידע לפחות פרק משניות בשבילי ובשביל אמו”.

ובלימוד האגדה חשק חיימ’קה בעצמו. הוא היה מחבב מאד את האגדות עוד בהיותו תלמיד בחדרו של אהרון-שלמה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.