בָּרָחוֹק אֵינִי מַאֲמֶנֶת

וָאֶשַּׁח. מְלַטְּפָה וְחַמָּה –

לַחַיָּה בְּקִרְבֵּנוּ שׁוֹכֶנֶת

כֹּה קַל לְהוֹנוֹת אֶת עַצְמָהּ.

וְהוֹלֵךְ הַשְׁחוֹר וּבוֹלֵעַ

אֶת כֻּלִי בְּפַשְׁטוּת וּבְתֹם.

וְדֵהֶה הָאֶתְמוּל הָרוֹגֵעַ

בִּנְשִׁיכַת לְהָבִים שֶׁל הַיּוֹם.

כִּי יָדַע הָרַחוּם: הַסֵּבֶל

יְרוֹצֵץ כִּתְפֵי אֵין-אוֹנִים.

וַיִגְדֹּר נְתִיבוֹת הָאֵבֶל,

נְתִיבוֹת אַהֲבַת אֱמוּנִים…