מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אַלּוּף נְעוּרִים

מאת: אברהם אבן עזרא

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אַלּוּף נְעוּרִים / אָז יְמִינוֹ הֵרִים –

יִזְכֹּר בְּרִיתוֹ, / בַּעֲבוּר אַהֲבָתוֹ / יָשׁוּב לְבֵיתוֹ.

בְּחֵי אֲבִיהֶם / כַּיְּתוֹמִים בָָּניו,

וְהֵם בְּנֵיהֶם / יִצְעֲקוּ עַל פָּנָיו:

הֲרֹב מְרִיתֶם? / הֶחֱרִיב מִשְׁכָּנָיו?

אֲשֶׁר כְּעָרִים / קָם וְנָתַשׁ עָרִים,

וּבַחֲמָתוֹ / נוֹחֲלָה נַחְלָתוֹ / מִיּוֹם עֲלוֹתוֹ.

רְאוּ, שְׁכֵנִים / מַחֲלָתִי וּלְכוּ

לְדוֹד, לְפָנִים / בּוֹ מְתָיו הִתְבָּרְכוּ,

וְתַחֲנוּנִים / עַל צְעִירוֹ שָׁפְכוּ.

בְּסוֹד נְעָרִים / קוֹל לְאָבִיו יָרִים,

וְעַל שְׁבוּתוֹ / עַל שְׁמוֹ – עַד מוֹתוֹ / יוּכַל שְׂאֵתוֹ.

מְשַׁל אֲדָמָה / עַד הֲלוֹם בֶּן עֶלְיוֹן

יִהְיֶה, וְתַמָּה / עֵת אֲשֶׁר בָּהּ פִּדְיוֹן,

וְנֶעֱלָמָה / כָּל נְבוּאַת חֶזְיוֹן

וְסוֹד סְפָרִים, / יוֹם לְיוֹם נִזְכָּרִים

עֲלֵי שְׂפָתוֹ, / כִּי תְשׁוֹבֵב אוֹתוֹ / אֶל בֵּית נְכוֹתוֹ.

אברהם אבן עזרא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם אבן עזרא
יצירה בהפתעה
רקע

שק הקמח

מאת שלמה אנ-סקי / שמואל ליב ציטרון (פרוזה)

א.

בשנות-קדם, לפני חרבן בית-המקדש, בימי מלכותו של חכם מלכי-תבל, הוא המלך המפ­­ֹאָר שלמה, ישבה בבית קטן ורעוע בקצה העיר ירושלים אשה זקנה והיא אלמנה קשת-רוח ומרת-נפש, ותחי בצר ובמצוק. בשכר עבודתה הקשה קנתה לה הזקנה בשוק מעט דגן ותטחן אותו בכפּיה בטחנת-יד, אשר שאלה מאת אחד השכנים ותאפה שלש ככרות לחם להיות לה למחיתה לכל ימי השבוע.

אך הוציאה את הלחם מן התנור, והנה נראה על מפתן הבית איש נכאה וחור-פּנים ויאמר מתוך דמע:

– ­אשה רבת-החסד, חוסי נא על אדם אומלל. אני בא מארץ אופיר. אניות שלמות נושאות שמן, ארגמן וכל מיני-בשמים היו סחרי ועזבוני. פתאום התחוללה סופה על פני-ים והאניות עם הסחורה ועם כל הכבודה אשר ברגלי ירדו תהומות. רק אותי לבדי הקיא גל אל החוף. זה שלשת ימים אני תועה רעב וצמא; השקיטי נא, אפוא, בלחם את רעבוני.

ותחמול הזקנה על האיש מארץ-אופיר ותתן לו ככר-לחם.

אך יצא הלז מן הבית, והנה נראה על המפתן איש שני והוא פצוע, חלש ולבוש-קרעים, ויאמר בקול נואָש:

– לחם!… הרעב יציקני!… ממלחמת-דמים נמלטתי, באורח-פלא… ליד הרי-גלעד הרמים והנשאים ישבתי שלֵו; עבדתי את אֵלי בשמים ואת כרמי נטרתי בארץ. פתאום התנפלו עלי הפלשתים כפריצי-חיות; את הכל העלו על המוקד, עשו למרמס, את הכל אכלה חרבם, את אשתי ובני הרגו עד האחרון.

פצוע קשה, בלי תנועה שכבתי בשדה יום ויומים… אך קמתי התעודדתי מהרתי להמלט מחורבני ומן הקברים… זה שלשה ימים אני תועה רעב וצמא; השקיטי נא, אפוא, בלחם את רעבוני.

ותעיף הזקנה מבטה באומלל ובלי חשוב רגע הושיטה לו את הככר השניה.

עברה שעה קלה ודלת האֹהל נפתחה ועני זקן ועוֵר נראה על המפתן. בקול חרישי נמוג מפחד ודמעות התחיל לספר:

– זקנה, צרה, מחסור ורעב החלישו את כחות גופי ונפשי, עוֵר אני מרחם אמי ואוכל לחם-חסד. לפנים היתה בתי יחידתי מנהלת אותי תמיד בידי; עתה אחזתה עוית, ואני נשארתי בדד… בחשך, בלי מנהל, אתנגש לפעמים באבנים, אבל לעתים מאד רחוקות אתקל בלחם… בידי מששתי דלת ואפתחנה ואבא הלום האהלה… ואין אני יודע את בעליו. מי אתה? האשה, אם גבר?

הצעיר, אם שבע-ימים? אבל חש אני כאן נשמת-אדם. רחם, אפוא, אחי-אישי, על עני זקן עור והשקיט בלחם רעבוני.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.