“כִּדְבָרֶךָ” / יוסף הלוי זליגר

(תְּחִנָּה)

תְּפִלָּה לָחֶנְוָנִי

בְּפָתְחוֹ חֲנוּתוֹ;

עָנָו וְעָנִי

וּבֶאֱלֹהִים חֲסוּתוֹ.

מְרַחֵם וּמַשְׁגִּיחַ,

שִׂים-עֵינְךָ בִּי;

יְשׁוּעוֹת מַצְמִיחַ,

הֱיֵה עוֹזֵר לִי.

אַתָּה מִשְׂגַּבִּי,

לְךָ קִוִּיתִי;

אֵלֶיךָ אֶשְׂגַבִּי,

לִישׁוּעָתְךָ צִפִּיתִי.

עֵינַי פְּקַח

לִרְאוֹת מֵישָׁרִים;

אָזְנַי פְּתַח

לִשְׁמֹעַ מוּסָרִים.

לַמְּדֵנִי צֶדֶק,

יַשֵּׁר יָדַי;

הַרְחִיקֵנִי מֵחֶדֶק,

פַּלֵּס צְעָדַי.

לֹא-אֲהַתֵל בַּעֲמִיתִי,

כִּי-נִבְרָא בְּצַלְמֶךָ;

לֹא-אָפֵר בְּרִיתִי,

כִּי-אָחוּשׁ קִרְבָתֶךָ.

אֲבַעֵר מִמְּגוּרָתִי

אֶבֶן וָאָבֶן;

תְּתַעֵב נִשְׁמָתִי

מַחְשְׁבוֹת אָוֶן.

סְחוֹרָתִי לֹא אֲיַפֶּה,

בְּדִבּוּרִי לֹא אֲשַׁנֶה;

מוּמַי לֹא-אֲחַפֶּה,

שְׁכֵנִי לֹא-אֲגַנֶּה.

בְּאָחִי לֹא-אֲשַׁקֵּר

אַךְ-אֱמֶת אֲדַבֵּרָה!

מִתְחָרִי לֹא-אֲבַקֵּר,

אַף-תְּהִלָּתוֹ אֲסַפֵּרָה.

מִמָדוֹן שָׁמְרֵנִי,

לֹא אֶקְבֹּל וְלֹא אֶקָּבֵל;

מִתַּמְרוּרִים הֲצִּילֵנִי,

לֹא אֶחְבֹּל וְלֹא אֵחָבֵל;

לֹא אֶתְבַּע וְלֹא-אֶתָּבֵעַ,

בְּרִיב לֹא-אַעֲרִימָה;

לֹא-אַשְׁבִּיעַ וְלֹא אֶשָּׁבֵעַ

עִם-הַכֹּל אַשְׁלִימָה.

לֹא אֶהְיֶה כְּנֹשֶׁה

בְּנוֹקְפֵי סְחוֹרָתִי;

כִּי-חֻקֵּי מֹשֶׁה

אוֹר לִנְתִיבָתִי.

שְׁלַח-לִי קוֹנִים

יְשָׁרִים וּתְמִימִים;

אֵלַי יִהְיוּ פּוֹנִים

נוֹחִים וּנְעִימִים.

שָׁמְרֵנִי מִמַּכְשֵׁלָה,

בַּל-תָּמֹטְנָה פְּעָמָי;

עַל-כֹּל שְׁאֵלָה,

אֶעֱנֶה כָּל יָמָי.

לֹא אֶרְדֹף מְזִמָּה,

פֶּן תְּכַסֵּנִי כְּלִמָּה;

אֵלֵךְ בְּיֹשֶׁר

וְהִשַׂגְתִּי אֹשֶׁר.

בַּל יְבֹאֵנִי חֶסֶר,

פֶּן-אֶרְעַב וְנוֹאָשְׁתִּי;

אַף לֹא יֶתֶר,

פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי.

הַטְרִיפֵנִי צְרָכַי

בְּמִשְׁקָל בִּמְשׂוּרָה;

הָאֶר-לִי דְּרָכַי

לָלֶכֶת בְּשׁוּרָה.

תֹּם יִצְּרֵנִי,

כִּי עָלֶיךָ יְהָבִי;

רוּחֲךָ תִּסְמְכֵנִי

וּדְבָרְךָ בִּלְבָבִי.

נדפס בשבועון “בת קול” גליון ב', לבוב תרע"ג.