מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יגזל שנת עיני

מאת: שלמה אבן גבירול

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יִגְזֹל שְׁנַת עֵינִי וְלֹא אֵדָעָה –

לֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת וְלֹא נִשְׁמָעָה!

אֶמְשֹׁךְ לְבָבוֹ אַט לְבַל יִיגַע – וְהוּא

יִמְשֹׁך לְבָבִי אַט לְבַל אֶגְוָעָה

אִם הַצְּפִירָה נָגְעָה אֵלַי – לְאַט

לִי וַחֲמֹל, אִם כָּלְתָה הָרָעָה!

אִם לֹא זְרַעְתִּיהוּ לְךָ חֵשֶׁק בְּכָל

זֹאת – יֹאכְלוּ זָרִים אֲשֶׁר אֶזְרָעָה

שָׁאַל לְסַפֵּר תָּאֳרוֹ וְאֹמְרָה:

גַּלְגַּל אֲדָמָה נַפְשְׁךָ קָרָעָה –

הָבָה נְזַמֵּר לַזְּמוֹרָה שִׁיר וְבוֹ

נִשְׁתַּחֲוֶה לָאֵל וְלוֹ נִכְרָעָה

וּנְקַדְּמָה כִנּוֹר כְּצִנּוֹר יֶהֱמֶה

נֶגֶד עֲנַן קַיִץ כְּמוֹ שׁוֹר גָּעָה

וְּמְנַגְּנִים תַּאְוַת לְבָבִי יִתְּנוּ

כִּי יִתְּנוּ נָחָה לְעֻמַּת נָעָה

עַל הָעֲרוּגָה הָאֲרוּגָה בַחֲלִי

כֶתֶם וּבִתְכֵלֶת וְחוּר יֻצָּעָה

יִפְתַּח אֱלֹהִים לַזְּמוֹרָה אוֹצְרוֹת

מָטָר בְּכָל אֲשֶׁר נִטָּעּה

כִּי עָשְׂתָה חֶסֶד וּבִתָּהּ נָתְנָה

לָנוּ בְּמֹהַר קַל וְלֹא מָנָעָה

תִּזְרַח לְרֵעִים יֹאמְרוּ לִי: קוּם, רְאֵה

שֶׁמֶשׁ בְּאִישוֹן לַיְלָה יָפָעָה!

חוֹלָה בְּלִי לֵב נָסְעָה מֵהַדְּלִי

מִיּוֹם אֲשֶׁר מֵהַגְּדִי נָסָעָה

רָעָה שְׁתֵּי שָׁנִים עֲדֵי כִי הָיְתָה

דַלָּה וְגַם דַּקָּה כְּמוֹ הֵא רֵעַה

טוֹבַת רְאִי, דַּקַת עֳבִי, לוּ הָיְתָה

רַק מִבְּנוֹת אָדָם – אֲזַי גָּוָעָה

צֶחָה כְּמוֹ רוּחַ, וְאִלּוּ נָפְלָה

רוּחַ מְשׁוֹרֵר בַּעֲדָהּ – טָבָעָה

תִּכְלֶה מְאֹד עֵין אִישׁ לְהַבִּיט לָה וְאִם

לֹא כִלְּתָה לִרְאוֹת עֲדֵי נִשְׁקָעָה

כִּמְעַט לְמַעַן כִּי בְשָׂרָהּ דַּל מְאֹד

עַפְעַפְּךָ סָרָה וְגַבָּהּ יָעָה

אוֹ יִתְּנָה סַרְעַפְּךָ עַל כַּפְּךָ

וּבְלִבְּךָ מִקִּרְבְּךָ נִבְלָעָה

צָקָהּ בְּמִזְרָקָה צְבִי וָאֶחֱזֶה

גִּזְרַת פְּנִינִים עַל שְׁבוֹ הָטְבָּעָה

יַזְהִיר כְּרָקִיעַ – וְהִיא תִיקַד כְּמוֹ

אֹדֶם וְכִפְנֵי נַעֲרָה יָגָעָה

וּפְנֵי לְבוּשָׁהּ גִּלְתָה וָאֶחֱשֹׁב

כִּי נִבְקְעָה הַכּוֹס – וְלֹא נִבְקָעָה

יָד נָשְׂאָה לָרוֹם, כְּאִלּוּ נָדְרָה

וּבְשֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִשְׁבָּעָה

נָמֵס לְבַב הַיּוֹשְׁבִים עֵת קָפְאָה

כִּי חִבְּקָה הַחוֹשְׁקִים אַרְבָּעָה:

עַיִן תְּצִיצֶהָ, וְכַף תִּתְפֹּשׂ, וְיָד

תֹּאחֵז, וְלֵבָב בַּהֲדָרָהּ תָּעָה

תִּשְׁאַל חֲפָצֶיהָ בְּלִי לָשׁוֹן וְגַם

תַּגִּיד לְבָבָהּ לִי וְלֹא שָׁמָעָה.

הָבוּ מְעַט מַיִם יְכַבֶּה הַיְּקוֹד

פֶּן הַזְּכוּכִית בָּחֳרִי אֶקְרָעָה!

לֹא יָכְלָה לִשְׁקוֹט חֲמַת אִשָּׁה וְעֵת

כִּי חִבְּקִה מַיִם אֲזַי רָגָעָה

אֵיךְ לֹא תְהִי כָאֵשׁ – וְאוֹרָהּ חָלְקוּ

כַפַּי וְעַפְעַפַּי וְלֹא נִגְרָעָה

תָּקִים רְפָאֵינוּ כְּבַעְלַת אוֹב, וְאִם

לֹא לָמְדָה קֶסֶם וְאוֹב יָדָעָה

תָּמִית יְגוֹנֵנוּ בְּמוֹ רֶגַע, וְלֹא

תָמִית אֲבִידָע עַל פְּנֵי אֶלְדָּעָה

כַּמָה דְאָגָה הָיְתָה מֵאָז עֲלֵי

קִירוֹת לְבָבִי כַּאֲרִי כָרָעָה –

וּכְעִיר יְרֵחוֹ נִלְכְּדָה כִּי נָפְלָה

וּכְעִיר אֱלֹהֵינוּ בְּיוֹם הָבְקָעָה!

וּשְׁמָה אֲקַלֵּל כָּל יְמוֹתַי, בַּעֲבוּר

לֹא נוֹדְעָה לָהּ עַד אֲשֶׁר נוֹדָעָה

בִּקְשׁוּ לְכַפֵּר מַחְשְׁבוֹתַי בַּעֲדָה

לוּלֵי פְשָׁעֶיהָ אֲשֶׁר פָּשָׁעָה

לוּ שָׁמְעוּ שִׁמְעָה בְּנֵי רֵכָב, אֲזַי

מִצְוַת יְהוֹנָדָב בְּנוֹ נִפְרָעָה

חֵפֶץ אֱלֹהַי בָּהּ בְּצַוּוֹתוֹ נְגִיד

עַמִּי לְהַקְרִיבָהּ וְאֵלָיו שָׁעָה

מִי זֶה אֲשֶׁר פָּרַשׂ מְזוֹרָה עַל פְּנֵי

“אֶבְיוֹן אֲשֶׁר חָפְרָה וְגַם יָרָעָה”?

בָּא עַד תְּכוּנַת מוֹשְׁלִים, וּלְיַרְכְּתֵי

חֶדֶר תְּכוּנַת סוֹפְרִים נָגָעָה

אַף עָלְתָה עַל בָּמְתֵי עָב, לֹא, אֲבָל

כִּי בַשְּׁחָקִים אָהֳלָהּ תָּקָעָה!

כֻּלָה כְּפַח זָהָב וְלֹא נָגַע כְּלִי

בָהּ, כִּי בְלֵב יָקַד יְקוֹד רֻקָּעָה

אִם סִפְּרָהּ מַשְׂכִּיל לְאִיש נָבוּב, הֲלֹא

יִזְעַק: לְאַט עָלַי, וְלֹא אֶטְבָּעָה!

שלמה אבן גבירול
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שלמה אבן גבירול
יצירה בהפתעה
רקע

מעשה הנזירה

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

יהודית בת מררי השמעוני:

###(מסורת קדומים)

א

ויהי אחרי מות נחמיה התרשתא בן הכליה – וינָהו כל ישראל אשר בארצות הגולה אחרי בית יי בירושלים. ועלו ארחות מימים ימימה ונהרו ב“מעלות” אל “ציון מכלל יופי” לעבוד את יי בהר הבית. גם מאפסי ארץ רחוקים, ימים על ירחים איש וביתו במעלה ילכו, עד בואם לחוג חג בתוך עמם לפני יי, לראות ולהֵראות “בטוב ירושלם” הבנויה ולהתקדש בה עם כל “שבטי יה” יחד. והעיר, אשר כוננו נחמיה ואנשיו כבית-אֵם היתה לכל ישראל, כי שמה פזורי אחרים לפני אביהם האחד שבשמים יחד חָברו – וידעו כי עוד עם גדול אחד המה גם בתפוצותם, כאשר היו מאז, ובשם יי אלהיהם לנצח לא יפּרֵדו. ורבים מן הבאים להראות נשארים גם לשבת בעיר ובארץ אשר חמדו מרחוק – ורחבה עיר האלהים משנה לשנה, וגם הארץ כולה בגללה תבּנה – ותמָלא אדם. מושבות ישראל בשדמות ובגנות עד אדום ופלשת נגעו וחדרו, ולא מצאה להם עוד האדמה, אדמת דגן, ביהודה; כי על כן רבים מ“גאולי יי”, השבים מן הגולה, יתחברו אז לעדות ויצאו להאחז גם בגלילות הצפון העזובים. ויציצו ערים ומושבות חדשות מעברי שכם ושומרון לפאתי העמק על מרומי יזרעאל, ועד ההרים בגלבוע כבר הגיעו.

נפקדה הארץ, ומשנה לשנה תבּנה ותכּוֹנן עוד בשוב אליה בניה שנה בשנה והתערו בה. שממות הר ובקעה, אשר שם אך יללת תנים ונהמת פראים תענה לילה – פתע, בהתחדש האביב, קול בונים וגודרים עליהן בשיר יומן יעלה. נמתחו שנים שלשה אהלים, אבן לאבן תונח – והנה זה קו לגדרות-צאן מעפר יצמח. ובעוד חודש – משפחות אדם, אנשים, נשים וטף, כצפרי אביב על קיניהם שם יסובבו ויעשו, המה ובהמתם יחד. וכבוא האסיף, בטרם יהיה עוד הגשם בארץ – והנה כפר הפרזי, או גם עיר מושב וחומתה על שדמות-ניר וערוגות-מטע מבין הרים יציצו – עדות לישראל; עֵד לחזון-הנביאים, כי הוא עתה מעשה-עם לדורותיו היה: “ובנו ערים נשמות – וישבו, ונטעו כרמים – ושתו את יינם, ועשו גגות – ואכלו את פְּרִיהֶם” – ויפרו בארץ תחת ממשלת פרס, השלטת על “שבע ועשרים ומאה מדינה”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.