רקע
שמואל ליב גורדון
mנחלת הכלל [?]
tשירה

בֶּן גְרוּשָׁה / ש"ל גורדון


הֳשָׁלוֹם לָךְ, אִמִּי, הוֹי אִמִּי אֲהוּבָה

אֲמוּלָה, שַׁכּוּלָה, מֵאַחַי, בָּנַיִךְ?

הַעוֹד תִּזְכְּרִינִי, הֲתֵדְעִי יָדוֹעַ

מַה יֶּהֱמֶה לָך לִיבִּי, מַה יִּשְאַף אֵלַיִךְ?


הֲתֵדְעִי לָך, אִמִּי, הָהּ, אֵם רָחֲמָנִיָה,

מָה רַבּוֹת אֶסְבּוֹלָה בֵּית אִמּי חוֹרֶגֶת?

אַהֲבָתִי לָה חֹנֶף, קִנְאָתִי – לַחֲטָאָה,

לֶחָמָס – כִּשְׁרוֹנִי וּלְשוֹנִי נִלְעֶגֶת.


כִּי אֵשֵׁב לָאָרֶץ וּמְלַקֶּט הַפֵּרוּרִים

מִתַּחַת לַשֻלְחָן, לוֹ סָבִיב בָּנֶיהָ;

עוֹד טַרְפִּי בֵּין שִׁנַּי וּבְטֶרֶם יִכָּרֶת

קוֹל זַעְמָהּ אֶשְׁמָעָה בַּהֲמֹון גִדּוּפֶיהָ.


וַאֲנָחָה כִּי תִפְרוֹץ מְעִמְקֵי הַנֶּפֶשׁ

וּלְחָיַי הַצְּנוּמוֹת תִּרְטָבְנַה מִדִּמְעָה,

עַז פָּנִים הִנֵּנִי רֹב טוֹבָה שׁוֹכֵחַ,

אֵעָלֵם דֻּמִיָּה, דֻּמִיָּה אָהִימָה.


אָהִימָה דֻּמִיָּה רִאשׁוֹנוֹת אֶזְכּוֹרָה,

אֶזְכּוֹרָה – וּלְבָבִי בִי יִמַּס כַּמָּיִם,

וּלְעֵינַי הַתְּמוּנָה הַיָּפָה, הַנְּעִימָה

וּמְלֵאֵי הָאַהֲבָה מֶבָּטֵי עֵינָיִם.


אֶזְכּוֹרָה – בַּהֲדָרֵךְ הָיִית אָז פּוֹרַחַת,

וּסְבִיבֵך, עַלִּיזָה, עַלִּיזֵי גַאֲוָתֵךְ;

וּרְסִיסֵי טַל חֶרְמוֹן עָלַיִךְ, עָלֵיְמוֹ

נָפָלוּ, הִגְדִּילוּ יִפְעָתָם, יִפְעָתֵךְ.


וּּמֵאָז זֶה כַּמָּה בַּשָׁנִים עָבָרוּ,

אַתּ, אִמִּי, זָקַנְתְּ, הָהּ, זָקַנְתִּי גַם אָנִי,

זָקַנְתִּי בַתְּלָאוֹת, שָׂבַעְתִּי בַדְּמָעוֹת

בֵּית אִמִּי חוֹרֶגֶת בּוֹ אָבִי כְלָאָנִי.


הֳגַם אַתּ כָּמוֹנִי מִמְּרוֹמִים שָׂבַעַתְּ

מִבָּנִים לָךְ זָרוּ שָׁדַיִךְ יָנָקוּ,

עֵת בְּנֵי תַעֲנוּגַיִךְ בַּנֵּכָר נֶאֱנָחוּ,

וּבְלֹא עֵת שָׁדַיִךְ מֵעֶצֶב צָמָקוּ?


הֲגַם אַתּ אֲמוּלָה מֵרָחוֹק שָׂבַעַתְּ

יָדַעַתְּ כִּי בָגְדוּ בָּנַיִךְ מֵרָחֶם,

זִכְרוֹנֵךְ, הָהּ, אִמִּי, אַהֲבָתֵךְ מָכָרוּ

בִּנְזִיד הָעֲדָשִׁים, וּפְתוֹתֵי הָלֶּחֶם


בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לָמוֹ לֵתְשוּרָה נִתָּנוּ?

גַם בִּי יַדּוּ אֶבֶן, גַם אוֹתִי יִשְׂטֹמוּ;

הַגִידִי נָא, אִמִּי, הֲתֵדְעִי כָל אֵלֶּה?

הֲתִבְכִּי גַם אַתּ שַם, עֵת דְמָעַי יִזְרֹמוּ?


הֲתִבְכִּי כָּמוֹנִי, הֲתְקַוִּי כָּמוֹנִי?

הֲתִמְצְאִי בִּדְמָעוֹת לָךְ נֹחַם, עֲלוּבָה?

הֲתְחַכִּי לַיָמִים הַטּוֹבִים הַרְחוֹקִים,

בָּם אֵצֵא מִכִּלְאִי אֵלַּיִךְ אָשׁוּבָה?


הָהּ, חָכִּי לִי, אִמִּי, אַל-נָא תִוָּאֵשִׁי,

מֵעָקַתְ צָרַיִךְ, מִבֶּגֵד בָּנַיִךְ.

לַךְ נָפְשִׁי בּוֹעֶרֶת, לַך רּוחִי סוֹעֶרֶת

נִצַחַתְּ בּנֵצַח אַהֲבָתִי אֵלָיִךְ.


תרנ"ג

המלצות קוראים
תגיות