מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים]

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים הַקְּטַנִּים – גַּם הֵם,

הַקְּטַנִּים הַצְּנוּעִים הַלָּלוּ, שֶׁהֵם

בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם בְּאֵין שֵׁם

וּלְלֹא עַיִן רוֹאָה יָצִיצוּ.


אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים הַקְּטַנִּים, שֶׁכְּשֵׁם

שֶׁאַתְּ כָּאן עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם, וְהֵם

אֵלַיִךְ יַעַרְגוּ וְנִמְשָׁכִים כְּאֶל אֵם

רְחוֹקָה תִינוֹקָהּ לֹא־רֻחָם.


אֲהֵבוּךְ וּמִתְפַּלְּלִים לָךְ מִכָּל גָּל,

מֵאֵם דֶּרֶךְ מְעַפְּרָה עִם חֹם יוֹם וְעִם דְּמִי

בֵּין־שְׁמָשׁוֹת עֲצוּבִים: "מַלָּךְ וְלִשְׁמִי,

הוֹי, אַתְּ מְלֶכֶת הַצָּהֳרָיִם"?


אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים – גַּם הֵם… וַאֲנִי

חַמָּה אֲנִי חָסֵר וְחִבָּה שֶׁל דְּמִי,

שֶׁהָיְתָה בְּפִי אִמִּי בְּאָמְרָה לִי: בְּנִי,

וְאֵיךְ לֹא אֶאֱהָבֵךְ אָנֹכִי?


פיכטנגרונד, 1929

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

שאלת השיטות

מאת יצחק ליבוש פרץ (מאמרים ומסות)

השומרים על הזמן. יובל “האמת” הפולנית. שיטה מקובצת. חסרון סופרים קבועים ומודיעים קבועים. חסרון כיס.

דעת הקהל. הבוחרים בגליציה והקהלות. והדרא קושיא לדוכתיה.


ראשית השנה – מעצמו מובן, שנת האזרחים.

על פי הלוח שלנו יכולים אנחנו לסדר רק את הענינים שבין אדם מישׂראל למקום ולמאי דהוָה… מאימתי קורין את שמע, מתי אומרים “יעלה ויבוא”, עושׂין אזכרה למת… על פי הלוח שלנו יכולים אנחנו להתפלל, להתענות ולצום, ולעתים גם לאכול ולשתות, כגון ביומא דאיתרחיש ניסא….

אבל כשאנו יוצאין לשוק, לרשות רבים (שהיא לנו לכל היותר ככרמלית), כשאנחנו פונים לימין ולשׂמאל וחפצים להרויח איזו פרוטה… חיים אנחנו בהכרח על פי אחרים ומשתמשים בהכרח בלוחותיהם.

אם רוצים אנחנו ואם לא – רגלינו עומדות על מפתן שנה חדשה… ויש גורסין גם: מאה חדשה!

“נורא הזמן” – נאנח מכתב-העת “קוּריעֶר וואַרשאַווסקי”, בהעלותו על לב, כי הימים הראשונים היו טובים מאלה – “נורא הזמן ונורא קולו, אך לא כל אדם שומע את הקול”.

“אדם הולך בשוק לבצעו, לתאוָתו, לחפצו, לצרכי הגוף או הנפש… והפעמון מצלצל: שעה עברה, שעה באה! והוא אינו שומע, או שומע ואינו שומע… הקול מצלצל רגע באזנו, אך לא יגיע אל מוחו, המלא מחשבות, ואל לבו, המלא רגש, ולא יחדור אל נפשו, המלאה ענינים אחרים ומחשבות אחרות… לא כן השומר, העומד על המגדל, על-יד האורלוגין. זה שומע: הפעמון מצלצל, והוא שומע בכל גופו, בכל איבריו, בכל עצמותיו ועצביו, בכל נפשו ולבבו, כולו מזדעזע מקול הזמן, הקורא…”

“וכן – אומר מכתב-העת הזה – גם אנחנו”, רצונו לומר: אנחנו העורכים והמוציאים לאור והעוזרים על ידנו – היום – אנחנו עומדים לדין, היום הרת עולם ומלפני החותמים משפטנו יצא".

היראים גם מכתבי העתים שלנו?

חס ליה לזרעיה דאברהם לשקר בבריתם… והחזקת בו" – מצוַת עשׂה!


ועל מכתב-העת “האמת” (“פּראַוודאַ”) הפולני עברו עשׂרים שנה…

“עשׂרים שנות חיי איש פרטי נותנים לו ענין רב לענות בו”, ועל אחת כמה וכמה “עשׂרים שנות מכתב-עת, פועל על עם ועדה”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.