לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה –

חֶרֶשׁ אֵצֵא לִי, אֲטַיְּלָה;

לֹא בָהָר וְלֹא בַבִּקְעָה –

שִׁטָּה עוֹמְדָה שָׁם עַתִּיקָה.

וְהַשִּׁטָּה פּוֹתְרָה חִידוֹת

וּמַגִּידָה הִיא עֲתִידוֹת.

אֶת-הַשִּׁטָּה אֶשְׁאַל אָנִי:

מִי וָמִי יְהִי חֲתָנִי?

וּמֵאַיִן יָבֹא, שִׁטָּה –

הֲמִפּוֹלִין אִם מִלִּיטָא?

הַבְּמֶרְכָּבָה יַעֲבֹר שְׁבִילוֹ,

אִם בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ?

וּמַה-יָּבִיא לִי שִׁלּוּמִים:

חֲרוּזֵי פְנִינִים אִם אַלְגֻּמִּים?

וּמַה-תָּאֳרוֹ: צַח אִם-שָׁחֹר?

אַלְמָן הוּא אִם-עוֹדוֹ בָחוּר?

שֶׁמָּא זָקֵן, שִׁטָּה טוֹבָה,

אָז לֹא אֶשְׁמַע, אָז לֹא אֹבֶה.

אֹמַר לְאָבִי: הֲמִיתֵנִי –

וּבְיַד זָקֵן אַל תִּתְּנֵנִי!

לְרַגְלָיו אֶפֹּל וְאֶשָּׁקֵן:

אַךְ לֹא זָקֵן, אַךְ לֹא זָקֵן!