מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בִּיבְּלִיוֹגְרַפִיָּה

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

“תושיה”,“מוריה” “ספרות”, ציורי י. ד. ברקוביץ/ יוסף חיים ברנר

הביביליותיקות החדשות, הגדולה של “תושיה” והקטנה – לעם ולבני-הנעורים – של “מוריה”, עושות את עבודתן: גם מזו וגם מזו יצאו כבר עשרה-עשרה נומרים. “הביבליותיקה הגדולה”, הוציאה חלק משירי ר' שמואל הנגיד, ספר אחד של ר“שׁ רוּבין, חלק אחד מסיפורי בּרַנדשׁטֶטֶר, מסעות פרופיסור זֶליקוֹביץ, “דמדומי” יצחק קצנלסון וקובץ מאמרים ספרותיים מאת ברדיצ’בסקי. מובן, שמזון שירי-ספרותי אמיתי ימצא הקורא בן-הדור רק בשני אלה הספרים האחרונים, אף על-פי שגם בספר-שיריו של ק., כמו שהמשורר בעצמו מבין בהקדמתו, נכנס הרבה בוסר, ובספרו של ב. “בערב” יש יותר מדי רוב-דברים, הכפלת דברים וחזרת-דברים. עלתה לו לב. ביותר הכאראקטריסטיקה של ליליינבלום ז”ל. אחר כך הספר עוסק בפרישמאן, בריינין, סוקולוב, ברנפלד, קלוזנר, צייטלין, ובר-טוביה, ובוודאי יש איזו הערות נכונות בנוגע לכל אחד ואחד, אבל הקוטב, לרוב, סוף-סוף, חדא הוא: גם את סוקולוב, גם את ברנפלד, גם את בר-טוביה הוא מתאר, למשל, כסופרים מחוסרי עצמיות מיוחדה! יש גם הפרזה, המגיעה עד לקלקול שורת האמת הגלויה, האלמנטארית, ביחוד בנוגע לקלוזנר.

גם הביביליותיקה של “מוריה” לעם ולבני-הנעורים שמטרתה היא כל כך חשובה ונחוצה, בהיות שבאמת כמעט שאין לנו כל חומר ספרותי הגון ובריא בשביל בני-נעורינו, יש שבמקום להעשיר את ספרות-המקרא שלנו בספרי-המופת: אָרטר, סמולנסקין, ברוֹדס וכדומה, הדורשים, אמנם, עיבוד והכשרה רבה, היא אינה אלא מוסיפה אכסמפלארים חדשים בשוק-הספרים, מלבד “קפיצת-הדרך” של גורדון, שיש בזה איזה חידוש, עמדה והדפיסה את “מסעות בנימין השלישי”, ציורי פרץ ופייארברג, רשימותיו של פרישמאן – חיבורים נפוצים למכביר גם על ידיה וגם בלעדיה, ולרוב באותה צורה ממש.

לא כל כך קלה, כנראה, היא עבודת חידוש ויצירה, תהא איזו שתהיה, בזמן של רפיון-ידים ומשבר לאומי. לפיכך, אולי, מתנהגת ככה בכבדות הביבליותיקה של “ספרות”, הקודמת לשתי הביבליותיקות הנקובות בהתחלה ושמטרתה להוציא-לאור רק דברים חדשים, שלא נדפסו עוד בשום מקום. אין בכוונתי לעמוד ברשימה זו על הערך היצירתי של הקונטרסים האחדים שהוציאה בסך-הכל: סיפוריהם הקטנים של י“ח ברנר וא. קַבַּק, “ספר-הסאטירות” שׁל שׁטיינברג ו”ספר-הנזירות", (חוברת א', של בר-וטוביה), אבל כדאי לציין בכלל את חבלי-הלידה הקשים של הספרים המובטחים, את כבדוּת הצד הטכני של יצירתנו המקורית…

גם מ“רשפים” של הוצאת “ספרות”, שהיו צריכים לצאת בכל שבוע וזה יותר משנה וחצי להתחלתם, אין עדיין בידינו אלא החוברת הכפולה מ'-מ"א.

הופעה משמחת בספרותנו הוא קובץ ציוריו של י. ד. ברקוביץ. המספר הלז הוא מיוחד בן עודרי-ספרותנו הצעירים בזה, שכשרונו הספרותי הוא בהרמוניה שלמה עם השגותיו הנפשיות. הוא אינו בא לגלות לנו אופקים חדשים, אינו עוסק בחזיונות נפשיים עמוקים, אבל גם אינו “קופץ מעורו” ואינו “עושה העוויות” (ב“ווידוי” חטא קצת – ולקה מיד). זוהי נפש אמנותית בהירה, פשוטה, לפעמים מילנכולית קצת, אבל במידה. וכנפשו ככה הוא גם סגנונו של ברקוביץ: בהיר, פשוט, רענן. הציורים “בכפר”, “פרא-אדם”, “ממרחקים” ו“ירקות” הנם דברים שלמים ומהוקצעים בין בתוכן ובין בצורה.

[“הפועל הצעיר”, ניסן תר"ע; החתימה: בן-שלמה]

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  4. בחורף (פרוזה)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

באסיפה

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

בשעה תשע בערב קבּלתי הזמנה לאסיפה “ברשיון”, שהתחילה בשעה שבע, כלומר, בשתי שעות קודם לכן. אני מתבונן בחותמת הדואר: היא עוד משלשום. אני שואל את נושׂא-המכתבים, מה פירוש הדבר, והוא מחייך: מכתבים “חשודים” אומרים למסור ככל המאוחר, לפחות באיחוּר של יום אחד. כן ללכת, לא ללכת – אני מציץ החוצה מבעד לחלון: הרחוב שקט. אני מוציא את ראשי מבעד לאשנב: אין נשמע דבר, אלא מרעים לרגעים קול צלצולם של זוגי המגררות – אין יורים ברחובות. הישיבה בבית כבר מרגיזה, האדם מרגיש עצמו תלוש מן החיים, משולח לפינה נידחת, שכוּח מן הבריות, מאלוהים ומן העולם גם יחד.

אני הולך.


השלג חורק חריקה מפחידה מתחת לרגלים. מעל לראש רקיע-פלדה אפל ונמוך עם מחצית של ירח בצבע כסף עמום, כאילו מישהו נגס ממנו את המחצית האחרת או הפיל אותה ביריה. וכך הוא נודד לו הלאה, הירח – בעל-מום. פה ושם נראות קבוצות של כוכבים מצטופפים יחדיו מפחד. הרחובות ריקים, התריסים מוגפים.

ליד קרן-זוית של רחוב עומדים שני חיילים מעוטפים באפוֹר, קר להם והם משתעממים. הם רוקעים ברגליהם בשביל להתחמם, מפהקים, ואחד מהם, שומע אני בהתקרבי אליהם, אומר לחברו:

-כמה הייתי רוצה לירות עכשיו לפחות יריה אחת!

-משעמם! – מודה השני.


השבח לאל, כבר אני נמצא באסיפה. האולם מלא מפה אל פה. מישהו – הנואם השני או השלישי – ניצב על האלמימר ועומד באמצע דרשתו. בקול של קינה ובלשון של קללה הוא נושׂא את דברו:

“בתים בניתם ולא ישבתם בהם… עצים נטעתם, ומפּרים לא טעמתם; בדים ארגתם ותפרתם, וזרים לבשו אותם, ובעצמותיכם חדרה הקרה; דגן ושיפון טחנתם, ומעולם לא אכלתם לשׂוֹבע! ואת בניכם ובנותיכם מבין זרועותיכם הוציאו, ולעבודת פרך, זרה וקשה, לקחו אותם”…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.