מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

"כִּתְבֵי יְהוֹשֻׁעַ בַּרְזִלַּי"

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

קובץ של כתבי יהושע ברזילי-אַיזנשטאט הוּצא ביפו על-ידי “חבר-סופרים” לזכר חצי-היובל של עלית-המחבר לארץ-ישראל. לקובץ זה הוכנסו עשרה סיפורים ובראשם הקדמה מאת א.ז. רבינוביץ.

על ההקדמה ראוי לפסוח. היא אינה עושה רושם טוב. זאת אומרת: כל זמן שאז"ר מדבר בעדו על אודות ברזילי – דבריו (מלבד חילול שם הומירוס לשוא…) טובים ונכוחים. ואולם הא עמד וציר לזה גם את דברי המספר על אודות עצמו בגוף ראשון, ובאלה יש פיסקות הצורמות את ההרגשה. מספר, ואפילו מספר עוסק בצרכי-ציבור, כי יעמוד בפתח-ספרו לפרוט בעצמו את כ מה שיסד פה ושם ולספר על הוצאות-הפּוֹרטוֹ שהוציא בשנה פלונית ואלמונית ועל “הלחם אשר גזל מפיו ומפי בני-ביתו להוצאות נסיעה ופורטו” – וחָטא לא רק לנימוס הספרותי המקובל. לא, אין ספק, שלא עלה על דעת הכותב, כי דבריו אלה יראו אור ככתבם וכלשונם.

ואולם אנו פוסחים על ההקדמה ונכנסים לגוף הספר פנימה. וכדאי להיכנס, כי בעוד שבמאמריו ברזילי הוא עסקן ציבורי ורק עסקן, הנה בסיפוריו הוא, לרוב, גם סופר ומשורר. כתבי ברזילי הפובליציסטיים אינם קובעים ברכה ספרותית לעצמם, כי הביטוי הנכון כשהוא לעצמו אינו אצלם כלום, התוצאה – הכל; שם אין ברזילי מתכוון אפילו לברר או ללמד דבר-מה, כי אם רק להגיד ולפעול. לא כן כתביו הפיוטיים שלפנינו, שאף על פי שבעיניו הנם אולי גם כן רק חלק מעסקנותו הציונית, הנה באמת חשובים הם גם בפני עצמם, כלומר, בתור דברים שבפיוט. אמנם, כוחות-החדירה האמנותיים של ברזילי אינם גדולים, סגנון עצמי ודאי שאין לו, ואף על פי כן – איזה קו משלו יש בכל דבר ודבר.

יהושע ברזילי הוא משוררה של חיבת-ציון המעשית, של “רעיון ישוב ארץ-ישראל”. רק רעיון זה נתן את קסת הסופרים והמשוררים במתניו. הוא, שנולד וגדל ברוסיה, אינו מקדיש בסיפוריו ל“ארץ-הצפון” וליהודיה אפילו שורה אחת. הוא מספר רק על אנשים שבאו לציון וחיים בציון, וגם בנוגע לאלה אינו בא לתאר את חיצוניותם, את ארחותיהם, או לקבלו על יסוריהם, או לעַלות ולקלס את נחונותיהם, או לנתח את תכונותיהם או לגות את מסתרי-חייהם הפנימיים, כי אם רק למסור את רשמיו מ“ימי-בכורי-ענביהם”, במסעיו במושבותיהם בתוכם, מדבריהם וצרכיהם ועסקי התישבותם, ובעיקר לשית עליהם לוית-חן משירת-הישוב. הוא אינו מחטט בנפשות, אינו מבקש את הסיבות, הנימוקים המניעים של מפעלי-גיבוריו: למה באו, מה הם מחפשים ומה ערך חיפושיהם, כי אם כותב עליהם זכרונות, “יסודם בההרי-קודש”, בהתפעלות תמה ובחיבה. הוא חובב ציון, חובב את חיבת-ציון, שהיא, כאמור, עשתה ממנו מה שהוא, וחובב גם את בני-ציון. ציון – כולה יפה, כולה אהובה, ובניה ובנותיה – כולם אהובים, כולם ברורים. לא רק תמר קופרשטיין “אילת השחר”, לא רק הילדות מלקטות ה“לקט”, לא רק הסבּל הדל ב“לחם ומים” – גם “סוּלטַנה” מצאה אצלו את תיקונה, אף היא גיבורה אהובה ונחמדה לברזילי. על “הקאואס היהודי” באפ“ק הירושלמי ועל יחס הקאואס לאפ”ק הוא שופך קומץ של כעין הוּמוֹר, אבל הוּמוֹר, שאין בו אף צל של זלזול. כי באמת יחס זה של המסוּפר למישרתו הציונית דומה ליחסו של המספר החובב-ציון בעצמו לכל זה – וסופרים הומוריסטים מזה הסוג אינם מזלזלים בעצמם. באחת: זהו ספר מלא רחשי תודה נלבבה למשאת-הנפש הציונית, שנתנה תוכן לחיי-המחבר, ספר מלא חן ותום-עלומים. אילו היה תום זה מלוּוה גם במילודיה העצובה של “על ראש גבנון בדד, דוּמם…” כי אז היתה השירה שבו מרקיעה למרוי נפש זקן ונער. אבל גם עתה, כשאותה מילודיה אינה בו, כוחו אתו להפרות ולהצמיח את שתילי הרגשׁות הצעירים הגדֵלים בלבבות.

[“מולדת”, תרע"ג; החתימה: ח.ב.צלאל]

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  4. בחורף (פרוזה)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

אחטא ואשוב

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

בשני דרכים היה הצדיק מאפטא ידוע לחסידיו: שהיה מחבב את בעלי-תשובה ושהיה עובד את קונו באכילה ושתיה. ואלה מן המקורבים, שהיתה להם אחיזה הגונה בהצדיק, ידעו את הסוד, שאלמלא הוא, לא היתה חס-ושלום תקומה לנכשלים במאכלות אסורות.

ואת בעלי-התשובה היה משבח בפרהסיה ואומר: “רבותא להיות צדיק, כשלא טעמת מעולם טעם חטא? באופן זה היה יכול אפילו זמרי בן סלוא להיות צדיק.”

“דוד המלך לא זכה לאמור ק”ן פרקים תהלים, אלא מפני שהיה בעל תשובה," אמר פעם אחת במוצאי-שבת-קודש בסעודת מלוה-מלכה.

“חזקיהו וירבע ם-בן-נבט,” אמר פעם אחרת, “מי מהם זכה שיתפוש הקדוש-ברוך-הוא בבגדו? הווי אומר, ירבעם-בן-נבט.”

“צדיק מעיקרא הוא בבחינת מקווה מים טהורים. לא יחסר ולא יעדיף משנתנו לו. ובעל-תשובה הוא בבחינת מעיין המתגבר.”

פעם אחת, בצום גדליה, שב הצדיק מבית-התפילה ורמז שיערכו את השולחן, ונטל ידיו לסעודה.

הגבאי חשב, כי שכח הצדיק שהיום הוא יום תענית והזכירו על הדבר.

אבל הצדיק נאנח ואמר: “אילו ידע גדליהו את חולשת הדור, היה צווח מקברו ‘יאכלו ענוים וישבעו’.”

ולאחר שגמר סעודתו, נודע להגבאי, שנכשל הצדיק באותו יום ואכל בסעודתו בשר מאותו השו“ב, שאין הצדיק רואה את שם הוי”ה על החלף שלו.

אז הבין הגבאי שיש דברים בגו, ושהוא למעלה מהשגתו. ולא הרהר חס-ושלום אחרי מידותיו של אותו הצדיק, ורק שמר את הדבר בלבו.

והרבה שנים אחר פטירתו גילה נכדו ר' זיסיא עליו-השלום את הדבר.

כשנפטר הצדיק מאפטא, נסגרו בו ביום כל שערי הגיהנום, והכריזו מלמעלה: “מי שימות היום ילך עם הצדיק לגן-עדן.”

אבל הצדיק לא הסתפק בזה והלך ישר לגיהנום ועמד וקרא: “גיהנום, גיהנום, פתח שעריך לרשע בן צדיק.”

וכשראה שאין השערים נפתחים, הזכיר על עצמו את עוונו, שאכל בצום-גדליהו מחלף שאין עליו שם הוי"ה, אז נפתחו השערים. והצדיק נכנס בכל המדורים ולא שלטה האש רק בחניכי שיניו ובאצטומכתו.

ובראותו את צער הרשעים שבגיהנום עמד ונשבע, שאינו יוצא משם, עד שיצאו עמו כל הרשעים שבגיהנום.

ומלאך דומה חפץ להסכים לדבר זה, ובלבד שיצא תיכף. אבל הצדיק דרש ממנו עוד יתירה, שכל האומר “אחטא ואשוב” לא תשלוט בו אש של גיהנום.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.