מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בְּיוֹם סְתָו

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בְּיוֹם סְתָו בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה נוּגָה מְצָאתִיהָ,

וּלְבוּשַׁת אַלְמְנוּת אֵלַי בַּמַּרְאָה הִתְוַדָּעָה,

וּבְחֶמְלָה רַבָּה שָׂמָה בִּי עֵינֶיהָ, וּבְדוּמִיָּה

עַל-רֹאשִׁי יָדָהּ הַמִּתְרַפְּקָה חֶרֶשׁ הִזְדַּעְזָעָה –

“יְתוֹמִי” – לָחֲשָׁה לִּי – "יְתוֹמִי! נִשְׁכָּח בַּעֲלָטָה,

כְּצֶמַח רַךְ בַּקֹּר, בִּדְמִי יְגוֹנְךָ תִּתְיַגֵּעַ;

אַךְ דַּע-לְךָ, כִּי דִּמְעָה כְלוּאָה תִּיקַד עַד-שְׁאוֹל מָטָּה,

וּבְכִי מִתְאַפֵּק עַד-שָׁמַיִם עוֹלֶה וּבֹקֵעַ.

כִּסְתָו מְעֻנָּן בְּלִי נְגֹהוֹת, דְּלוּחִים וַעֲכוּרִים,

בְּלִי-צְחוֹק, בְּלִי-גִיל, יְמֵי יַלְדוּתְךָ הַשֹּׁמֵמִים תָּמּוּ;

וּכְחֹרֶף מַשְׁכִּים אֶל-אֶשְׁנַבְּךָ נִשְׁקְפוּ הַנְּעוּרִים,

וּפְנֵיהֶם הַנִּזְעָמִים מִן-הָרְחוֹב לְךָ רָעָמוּ.

וּכְיוֹם-חֹל אֶחָד אָרֹךְ חַיֵּי תָפֵל לְךָ נִבָּאוּ,

וַחֲלוֹם רַע אֶחָד אָרַג הָעַכָּבִישׁ בִּלְבָבֶךָ;

דֵּרָאוֹן, דַּלּוּת, רֶפֶשׁ עוֹלָם, צָרוֹת לֹא-נִשְׁמָעוּ,

וַיֶּחֱזוּ לְךָ מַחֲשַׁכֵּי עוֹלָם תְּלוּאִים עַל-שָׁמֶיךָ –

מָה רַחֵם אֲרַחֶמְךָ, יֶלֶד אֻמְלָל!" – וּבִדְמָמָה

שְׁנֵי רְסִיסֵי דִמְעָה רֹתְחִים קֹדְחֵי-אֵשׁ עַל-פִּי נָפָלוּ.

לֹא בָכְתָה, לֹא הֵרִימָה קוֹל – כְּרָחֵל נֶאֱלָמָה

נִצָּבָה, כְּמוֹ עָלַי הֲמוֹן רַחֲמֶיהָ הִתְגַּלְגָּלוּ.

וּמַבָּט קֹדֵר, כֻּלּוֹ אוֹמֵר אַלְמֹן, מְרִירוּת, שְׁכֹל,

וְחַסְדֵי אֵם חֹמֶלֶת שָׁלְחָה, וּבִלְבָבִי נָגַע –

וּלְעוֹלְמֵי-עַד לֹא-אֶשְׁכַּח אֶת-מַבָּטָהּ, וּבַכֹּל

פָּנֶיהָ הָעֲצוּבִים אֶרְאֶה, לֹא יַרְפּוּנִי רָגַע.

בַּעֲרֹב הַיּוֹם – בְּעַד הַחוֹר

אֶל-מַרְתֵּף אֲפֵלָתִי –

עִם-קַו הָאוֹר הָאַחֲרוֹן תֵּט,

תִּתְגַּנֵּב אֶל-פִּנָּתִי.

בַּיַּרְכָתַיִם תֵּשֶׁב אָט,

בִּדְמָמָה תֵּאָנֵחַ

וּלְנֶגְדִּי חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ תֵּבְךְּ,

כָּל-קְרָבַי תְּרַתֵּחַ.

וּבְלֵיל יָרֵחַ, עֵת עַל-שְׁחוֹר

קַרְקָעִי אוֹר זָרוּעַ –

אָז בָּאָה הִיא כַּחֲלוֹם, כַּצֵּל,

וּלְנֶגְדִּי אַט תָּנוּעַ.

וְעַל-פְּנֵי מַסֶּכֶת חֲלֹמוֹת לֵיל

נֹדֶדֶת וְעֹבָרֶת;

וּבְלֵב רָע אִיקַץ אֶל יוֹם רָע

וּבְהָגוּת נֶעְכָּרֶת.

וְכָל-הַמַּדְוֶה, כָּל-הַכְּאֵב,

הַצְּרוּרִים בְּנִשְׁמָתִי,

יָקִיצוּ עִמִּי, וּמִלֵּב

יִשְׁתַּפְּכוּ בְדִמְעָתִי.


תר"ס.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

הבנין והסתירה

מאת שמריהו לוין (מכתבים)

(מכתב גלוי ל“אחד העם”)


הירצל בונה ואתה סותר. הירצל כותב “רומן” בן שמ“ב עמודים ואתה כותב “ילקוט קטן” בן י”ב עמודים ומהרס את כל בנינו של הירצל ממסד ועד הטפחות מבלי השאיר אריח על גב אריח ולבנה על גב לבנה. הדבר הזה כשהוא לעצמו איננו מעיד על יתרון כחו או כשרונו של הסותר על הבונה. מכל מקצעות החיים היינו יכולים להביא דוגמאות רבות להראות על ידן עד כמה קשה לבנות מלסתור. הבונה צריך למשש בכל אבן ואבן שהוא משתמש בה לבנינו וצריךְ הוא להניח את האבנים שורות שורות, לאט לאט מן היסוד ועד הגג. לא כן הסותר, הוא בא לחפּש אחרי מומי הבנין, והיה במצאו מקום אחד רפה, שנקל לו להשמיט משם שורה שלמה של אבנים, הרי כבר מהרס הוא בבת אחת את כל חלק הבנין שממעל להשורה הזאת. לו חפצנו, למשל, היום להרוס את מגדלו של איפל, המתנוסס ברום גבהו ומתגאה על כל סביביו, לא היינו דורשים למלאכתנו זאת יותר מעשירית שבעשירית העת שבלע בנינו של המגדל הזה, ובכל זאת צריכים אָנו להודות, שאיפל היה מהבנאים היותר מצוינים שבעולם. נשער נא הלאה בנפשנו, כי בנאי אחד מומחה ובקי אבל שעסק כל ימיו בבנין בתי מדרש ואוניברסיטאות נגש אל מגדלו של איפל ומודד אותו בקנה המדה של הבנינים שהוא עסק בהם כל ימי חייו. הבנאי הזה מוצא, כי המגדל כלו מראשו ועד סופו אינו אלא מגרעת אחת גדולה: מגדל, שגבהו עולה עד לשלש מאות מיטרים ואין בו מקום אף לקתדרא אחת! ומהיות שאי-אפשר להכשיר אף חלק ידוע ממנו לבית מדרש, אין לו תקנה אלא בהריסה גמורה, אָז ישאר לכל-הפּחות חבל האדמה שנבנה עליו המגדל ויהי מקום פּנוי לבנין אחר. הבנאי הזה שכח דבר אחד לגמרי. הוא שכח, כי בעולם הבנאות יש מקצעות שונים, וכי לכל אחד מהמקצעות יש קנה-מדה המיוחד לו, שאין מעבירין אותו ממקצוע למקצוע.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.