שְׂמֹאל הַיַּרדֵּן / זאב ז’בוטינסקי

א

כָּעַמּוּד הַתִּיכוֹן לָאַפֶּדֶן,

אַף כְּחוּט-הַשִּׁדרָה לֶאֱנוֹשׁ,

לְאַרצִי קַו-הַצִּיר וְהָאֶדֶן

הוּא יַרדֵּן, הַיַּרדֵּן הַקָּדוֹשׁ.

אִם אַרצִי דָלְלָה וְקָטֹנָה,

הִיא שֶׁלִּי מֵרֹאשָׁהּ עַד קִצָּהּ:

מִשׂתָּרַעַת מִיָּם יְשִׁימוֹנָה,

וְיַרדֵּן – הַיַּרדֵּן בָּאֶמצַע!

שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:

זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן!

ב

שָׁם יִרוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע, מֵאֹשֶׁר

בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבנִי:

כִּי דִגלִי, דֶּגֶל טֹהַר וָיֹשֶׁר

יְטַהֵר שׁתֵּי גְדוֹת יַרדֵּנִי.

שׁתֵּי יָדַי לָךְ הִקדַּשׁתִּי, מוֹלֶדֶת,

שׁתֵּי יָדַי – לְמַגָּל וּמָגֵן:

אַךְ תִּשׁכַּח יְמִינִי הַבּוֹגֶדֶת,

אִם אֶשׁכַּח אֶת שְׂמֹאל הַיַּרדֵּן!

שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:

זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן!