מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מוחרך

מאת: אברהם אבן עזרא

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מוחרך / ר' אברהם אבן-עזרא


אוֹדֶה לְשָׂם בְּאַפִּי נְשָׁמָה / רָמָה.


בִּי שָׂהֲדִי לְנוֹרָא עֲלִילָה,

אֶתְעַנְּגָה בְזִכְרוֹ בְּגִילָה.

בִּי חֻדְּשָׁה, עֲלֵי כָּל אֲכִילָה / רָמָה,

וּשְׁמוֹ מְקוֹר תְּבוּנָה – וְלָמָּה / אֶצְמָא?


רוּחַ אֱנוֹשׁ בְּהֵיכַל נְוָתוֹ,

בּוֹ נִמְשְׁלָה כְּמֶלֶךְ בְּבֵיתוֹ,

לָהּ מַעֲלָה בְחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ – / רָמָה,

תַּעֲמֹד, וְלֹא לְרוּחַ בְּהֵמָה / דּוֹמָה.


הֶבֶל וְשָׁוְא יְקַר הַגְּוִיָּה,

מָה אֶחְמְדָה בְאֶרֶץ נְשִׁיָּה?

אֶרְאֶה זְמַן כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה / רָמָה

וִימֵי אֱנוֹשׁ כְּצֵל עַל אֲדָמָה / הֵמָּה.


מִיּוֹם הֱיוֹת לְבָבִי וְעַד כֹּה

יֵיטִיב וְיִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה.

בַּמָּה אֲקַדְּמֶנוּ – וְיָדוֹ / רָמָה

עַל כֹּל, וְאֵין בְּיָדִי מְאוּמָה / בַּמָּה?

אברהם אבן עזרא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם אבן עזרא
יצירה בהפתעה
רקע

בגנים

מאת אורי ניסן גנסין (פרוזה)

בהרת לבנה פרחה ובאה וכיסתה את פני שמש הבוקר והנגוהות שמסביב הלבינו. קשקשות הזהב הנוצצות, אלו, שהיו מבליחות כמים הללו, הזורמים לאִטם, והיו רוחצות בהם אגב משובה חביבה שבילדות, חרדו חרדת פתאום וכבו. הדשא, אותו שבכיכר-הבר הפורחת שמשמאל, זה, שהיה צוחק בתחילה בשלווה ירוקה ופרחיו היו רומזים כלפי חמה חדשה צהובות ואדומות ולבנות, ראה, לחרדתו הגדולה, פתאום את ספיריו האוֹרים ואינם וצחוקו קדר. הנה באה רוח קרירה ונשבה. מאחד הכפרים הקרובים, כנראה, קרא תרנגול צרודות וארוכות והמוֹרביות שליד הנחל התחילו מתלחשות ומרשרשות.

אני חרדתי מצינת פתאום ושנתי הטרופה חלפה לגמרי. רוטט מחמת קרה התחלתי מטפל ולובש את הפיז’אק שלי, זה שהיה משמש לי כר למראשותי, והייתי מסתכל זרות במקצת אל אותה חלקת המים השחורה שהיתה מתקמטת אצלי בקרתה. הייתי מביט מסביב ומחפש את גשר הברזל הירוק, אותו שהשארתי אצלו את סירתי אל אשר ישאנה הזרם, כשדיכאתני הליאוּת לגמרי; אבל זה כבר היה, כנראה, הרחק מאחורי ולא היה נראה כלל והסירה היתה מתנדנדת נרפּוֹת וניצבת לה סבוכה בשיחי הגומא הלחים שבשפת הנחל שמימיני, זו, שגני ירקות בלבלובם היו מכסים את כולה, אותו קרקור מצלצל, שהייתי רגיל בו שיהא מחריש את אוזני, כשהייתי שט אצל הגשר, מִיד כשהתחילו פאתי מזרח מלבינות, חדל, כנראה, גם הוא זה כבר: מסביבי היתה כבר נושמת בגבורתה אותה דממת הבוקר שבשדה, זו, שבכדי שתהא כובשת לה את בשר האדם ואת חושיו, אינה חסרה אלא את חום היום הלוֹהט, ובנחל היו צפות חבצלות צהובות דומם וכרבות המים היו מלבינות והיו אילמות והיו חרדות לזרם הקודר. הנה צרחה מאיזה מקום ציפור ונאלמה מִיד ובפרחי הפרג האדומים, אלה שבקרבת תפוחי האדמה המלבלבים, היה חרגול שורק וחדֵל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.