מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[האריה והשועל]

מאת: יוסף אבן זבארה

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָאַרְיֵה הָיָה אוֹהֵב אֶת הַשּׁוּעָל בְּכָל לְבָבוֹ / וּמַרְחִיב לוֹ וּמְקָרְבוֹ, / וְלֹא הָיָה הַשּׁוּעָל בּוֹטֵחַ בּוֹ וַיִּתְנַכֵּל אוֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ, / כִּי הָיְתָה עַל פָּנָיו יִרְאָתוֹ. / וַיְהִי יוֹם אֶחָד בָּא הַשּׁוּעָל אֶל בֵּית הָאַרְיֵה, וְהוּא כּוֹאֵב וְצוֹוֵחַ. וַיֹּאמֶר לוֹ הָאַרְיֵה “מַה לְּךָ, יְדִיד נַפְשִׁי?” / וַיֹּאמֶר לוֹ הַשּׁוּעָל “כְּאֵב גָּדוֹל אֲחָזַנִי בְרֹאשִׁי”. / וַיֹּאמֶר הָאַרְיֵה לַשּׁוּעָל “וּמַה לַּעֲשׂוֹת לְךָ לְהָסִיר אֶת הַכְּאֵב?” אָמַר הַשּׁוּעָל “שָׁמַעְתִּי כִּי הָרוֹפְאִים מֵאֶרֶץ הָעֲרָב צִוּוּ עַל בַּעַל כְּאֵב הָרֹאשׁ לֶאֱסֹר יָדָיו וְרַגְלָיו וְיֵרָפֵא מִכְּאֵבוֹ”. וַיֹּאמֶר הָאַרְיֵה “אֲנִי אֶאֱסָרְךָ כִדְבָרֶיךָ / אוּלַי יָסוּר הַכְּאֵב בֶּאֱסָרֶיך ָ”. / וַיִּקַּח הָאַרְיֵה חֶבֶל חָדָשׁ וַיֶּאֱסֹר יָדָיו וְרַגְלָיו / וַיֹּאמֶר הַשּׁוּעָל, כִּי סָר הַכְּאֵב מֵעָלָיו / וַיַּתִּירֵהוּ וְלֹא שָׁב הַכְּאֵב אֵלָיו.

וַיְהִי לְיָמִים אֲחָדִים וַיִּמְצָא אֶת הָאַרְיֵה כְאֵב גָּדוֹל בְּרֹאשׁוֹ כִּי כֵן מִנְהָגוֹ וְדָתוֹ. וַיֵּלֵךְ אֶל הַשּׁוּעָל וַיֹּאמֶר לוֹ “אָחִי הַשּׁוּעָל, אֲחָזַנִי כְאֵב גָּדוֹל בְּרֹאשִׁי, / עַד לָמוּת אֶשְׁאַל נַפְשִׁי. / אֱסֹר מַהֵר יָדַי וְרַגְלַי בַּחֲבָלֶיךָ, / אוּלַי יָסוּר הַכְּאֵב מֵעָלַי כַּאֲשֶׁר סָר מֵעָלֶיךָ”. / וַיִּקַּח הַשּׁוּעָל יְתָרִים לַחִים וַיֶּאֱסֹר אוֹתוֹ הֵיטֵב, וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ וַיַּעַזְבֵהוּ / וַיָּבֵא אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וַיַּך ְ בָּהֶם עַל רֹאשׁוֹ וַיַּהַרְגֵהוּ.

יוסף אבן זבארה
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

שרה זרחי

מאת נחמה פוחצ'בסקי (פרוזה)

זה עתה כלה חג הפסח. הכל שמחו, נסעו, טילו, רק שרה היתה חבושה כמו בבית-האסורים מפני מחלת בעלה. לכאורה היתה זו רק קדחת רגילה, אבל לאיש חלש ועצבני כמוהו היה די בזה לשלול ממנה את המנוחה. כי איך תכון את דבוריה ואת פעולותיה – והוא לא יתרגז?

וצער גורר צער, ומתגברים געגועיה על זו שהלכה לבלי שוב… שלש שנים לעליתם, ובקרוב תמלאנה שלש שנים לאבדתם. בבואם אל הארץ התישבו במחנה, בתוך אוהל, והימים ימי חורף קשים עם רוחות וגשמים. באחד הלילות קמה סערה, עקרה את מוטות האוהל ותהפוך את הבדים; אחר-כך נתכו מטרות עוז בלי רחמים ואותם הכניסו לאוהל של שכנים. למחרת השתעלה הקטנה והיה לה חום, וטרם הספיקו להכניסה לבית-החולים כלו חייה לנגד עיניהם. – המחלה ארכה רק ארבעה ימים…

בזכרה זאת, מזדעזעות כתפי שרה; ברקותיה מורגשות כדקירות מחטים. היא קופצת אגרופה, נושכתו מתוך יסורים ולוחשת: לא אוכל לחיות בלעדיך, ילדתי; לא אוכל!

ובאים ימים של טרדות ודאגות ומסיחות את דעתה מן האבדה; – הנה צפה שאלת המים על שטח החיים בשכונת העובדים – שהיא הצליחה לרכוש לה שם משק קטן – ומחסור המים מטריד את מוחה. כמה ירקות בגן מתחילים להתיבש והיא אינה מעיזה לחלום על השקאה, אלא מתפללת שיספיקו המים לצרכים ההכרחיים בבית, ומזדרזת, בשעה שהמוטור עובד, למלאות את כל הכלים הנמצאים בבית, כי אם לאו, היא נידונה לסבל כפול, כי אז יצמאו לא רק הצמחים, כי אם גם בעלי-החיים שעליהם היא מתקיימת.

ושאלת תקון הבאר של השכונה מעסיקה הרבה מוחות. אמצעים כמובן אין בין התושבים העניים. חברי הועד כותבים, נוסעים ומשתדלים לפני המוסדות; יש כבר הבטחה מזמן, אבל מהבטחה למעשה – רחוקה הדרך.

קשים החיים בשכונה בכל המובנים, והיא רק מתפלאה על עצמה, איך הסתגלה אליהם במהירות כל כך. גרם לכך בודאי הרבה היחס החיובי לעבודה שמצאה כאן, במקום שכל הידים עסוקות וכל המוחות טרודים בחקלאות הזעירה. יש לה ממי ללמוד את דרכי העבודה, ואם בתוך נפשה עדיין מורגשת לעתים כמיהה לספר ולעבודת-רוח, הנה למעשה היא מסתפקת בעבודת-גוף בלבד, ויש שהיא גם רואה בזה חזות הכל: זהו עיקר העיקרים בתחית עם על אדמתו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.