מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[לכם בני ציון הכואבים]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לָכֶם בְּנֵי צִיּוֹן הַכֹּאֲבִים

לָכֶם דְּמָעוֹת עֵינַי שֹׁאֲבִים

יִקְרַע סְגוֹר לִבִּי חֵץ מֹחֲצָי

עַד כִּי מְלֹא חֻבִּי אֵיד לֹחֲצָי

מִדְרָךְ אֲשַו גַּבִּי לִמְנַאֲצָי

כָּל יוֹם מְרֹרוֹת עָלַי כֹּתְבִים

לָבֹז יְגִיעִי יַחַד סֹבֲבִים

הָלַךְ בְּלֹא חֶמְדָּה כָּל מַחֲמַד

עֵינָי וְהוּחַדָּה חֶרֶב שְׁמָד

עָלָי וְאֵין נֶגְדָּה לִי מַעֲמָד

בֵּין לֹהֲטִים עוֹלָלַי שֹכְבִים

וּבְנֵי אֲמָתָם בָּהֶם רֹהֲבִים

וַיִּתְּנוּ עָלַי קוֹל כַּאֲרִי

מִכָּל נָעִים אֵילַי מָנְעוּ פְרִי

וַיָּחְשְׂפוּ שוּלַי לִקְשֹׁר מְרִי

וּלְהַאֲבִידִי תָּמִיד חֹשְׁבִים

לָכֵן בְּקִרְבָּם קִבְרִי חֹצְבִים

……..

……..

……..

……..

……..

הִנֵּה וְאִם אֶתְכֶם שַׁתִּי שְׁבִי

עוֹד אֶזְכְּרָה לָכֶם בְּרִית אֹהֲבִי

אָשוּב לְהַנְחִילְכֶם אֶרֶץ צְבִי

וּבְזֹאת בְּחַנְתִּיכֶם בֵּין אוֹיְבִים

לָדַעַת הֲיִשְכֶם אֹתִי אֹהֲבִים.

לשבת חזון

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

יצחק למדן

מאת שלמה שפאן (עיון)

© כל הזכויות שמורות. מובא ברשות בעלי הזכויות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

(קווים לדמותו וליצירתו)

נדמה כי מידת נפשו האופיינית ביותר היתה הרצינות. הוא לא נהג מנהג של קלות ראש לא ביצירה, לא בענייני הכלל וביחסי ציבור, ולא בהבעת דעה. כולו היה כובד ראש. הוא לא ידע את השעשוע, את המשחק, את משובת החן ואת צחוק ההנאה. גבוה, צנום, וארשת פניו חמורה ורצינית. אם מופיעה בת צחוק על שפתיו, הרי אינה אלא כקו שמש חלש וחיוור המבקיע לו שביל בין חשרת עננים. אמרנו: רצינות, אבל לא אמרנו: מרירות. אדרבה, שופעת ממנו רכות, חנינה שבהבנה, שותפות שבצער.

וכן גם דיבורו — מועט וקצוב ואחראי. אלא שעל-פי רוב היה שרוי בשתיקה, בשתיקה חותכת ועקשנית. ביחוד היה בולט הדבר, כשהיה יושב בחברת ידידו הוותיק, יעקב רבינוביץ' ז"ל. הלה שופע שיח ודיון ובירור והערכה רחבה על כל הנעשה, הנראה והנזכר, על כל המתחולל מקרוב ומרחוק, מתוך שהוא טועם טעם מלא של הנאת שיחה ודיבור, וזה למדן, — הערות בצמצום, או שתיקה סגפנית. ישב וידום, כי נטל עליו. לא לחינם שר “תהילה לדומיה” (במעלה עקרבים, עמ' קפב).

וכל ישיבתו בין חבורת ידידיו ועוזריו, סופרי “גליונות”, היה גם בה משהו נזירי. לא פעם הרהרתי: האם רק מקרה הוא, שקבע את מושבו בפינה כהה בקפה “שניר”, פינה הזקוקה בעצם היום הבהיר לאור מנורות החשמל המאובקות, הטובעת בעשן סמיך של סיגרות, המשרה עגמה וכהות על הנפש? אילו היו יוצאים הוא והעורך השני, עורך “מאזנים”, יעקב שטיינברג, אל חוף הים הסמוך, והיו מזינים את עיניהם בתכלת הרעננה של שמי ארצנו, במשחק גלי הים המזהירים, בזיוו של יום — — — והרי גם שניהם משוררים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.