מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[יה למייחלים הפק יד רצונך ולי אני]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יָהּ לַמְיַחֲלִים הָפֵק יַד רְצוֹנְךָ וְלִי אֲנִי

יוֹם בָּךְ שֹׁאֲלִים בָּנַי הָאֱמֻנִים בְּחֵיק עֳנִי

כִּי יַד גֹּאֲלִים קָצְרָה מִפְּדוּתִי וְהִנְנִי

אֹמַר אַחֲלַי יִכֹּנוּ שְבִילַי לִפְנֵי אֵל וְאוּלַי

יִרְאֶה בְּקֹצֶר יַד כָּל גֹּאֲלָי

הִנֵּה הָעֳבַד הַבֵּן שֶׁנְּתַתּוֹ תְּמוֹל גְּבִיר

וּנְוָתוֹ בְּיַד כָּל צֹרֵר וְהָיְתָה לְךָ דְּבִיר

מָתַי מִכְּבַד-פֶּה אֶשְמַע בְּשֹׂרָה בְּהַעֲבִיר

קוֹל לִשְאָר מְתָי טַל אֹרוֹת לְמֵתָי מָתַי אֵל וּמָתַי

אֶשְמַע בְּחָצֵר קוֹל לִמְשָרְתָי

וָאֶלְאֶה רְאוֹת קֹרֹת יִרְדְּפוּנִי וּמֹצְאוֹת

כִּי הַשּׂנְאוֹת עוֹד בִּשְׁאָר פְּלִיטַי מְקַנְאוֹת

כִּתְמוֹל מִפְלְאוֹת יָדְךָ בַּעֲדִי שִׂים לְצֹבְאוֹת

תַּשְׁאִיר אַחֲרַי מִבִּרְכוֹת נְעוּרָי אֶנָּקֵם בְּצָרָי

דִּשׁוֹן וְאֵצֶר וּשְאָר צֹרֲרָי.

דּוֹדַי נִצְפְּנוּ לָךְ דּוֹדִי וְעַד אָן אֲקַו זְמָן

יוֹם יִנָּתְנוּ תִּהְיֶה לִּי לְעֵזֶר וְרַחֲמָן

יוֹם קוֹל יִתְּנוּ צֹפַי לָךְ בְּיֹשֶׁר וְנֶאֱמָן

אֶלַי אֹבְדַי אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כִּי לִנְצֹר שְׂרִידַי

בָּאוּ בְנֵצֶר יִשַי מוֹעֲדָי

הֵן אִם אֶחֱרוּ פַּעְמֵי מַרְכְּבוֹתַי וְנֶעְצְרוּ

יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמַי עֲלֵיכֶם וְגָבְרוּ

אַהְבָה עוֹרֲרוּ כִּי הִנֵּה גְמֻלוֹת יְעוֹרֲרוּ

חֵן לַמְאַהֲבַי וּנְקָמָה לְעֹזְבָי כִּי נוֹטֵר לְאֹיְבַי

אֲנִי וְנֹצֵר חֶסֶד לְאֹהֲבַי.

לשני הימים הראשונים של פסח

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

מספורי יוחנן המלמד

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

א. הקדמה. מסירת מודעה והתנצלות, וגם חוַת דעת שאין כפירה בעולם

רבותי! אני, יוחנן המלמד, חפץ לספּר לכם “מעשׂה”.

וה“מעשׂה”, שאני רוצה לספר לכם, יהיה כאופן בתוך האופן בתוך האופן – מעשׂה בתוך מעשׂה.

ואת “המעשׂיות” אינני בודה חס וחלילה מן הלב, ולא מוצץ, כמו שאומרים הבריות, מן האצבע; תהילה לאל, לא סופר אני ולא בן סופר.

וכן לא מליץ ולא בן מליץ אנוכי, ומה שאספּר יהי לא כחל ולא שרק וכו' וגם לא יעלת חן, רק – אמת כמות שהיא.

ומוסר אני מודעה: שאם, חס ושלום, אכּשל בלשוני ואנקש בשנוּני, ואעבור, בזדון או בשגגה, על אחד משרפ“ט כללי הדקדוק שלכם, לא אשב, חס ושלום, בתענית. מראש לא בסתר דבּרתי, שמלמד אני, והנני מדלג לפעמים גם על דקדוק שברש”י…

ועוד זאת, מורי ורבותי! יתכן, שהמעשׂיות שאני רוצה לספּר לכם יוכיחו לכם בעליל, ששוגים אתם בכמה וכמה ענינים, ושישנם דברים בעולם הזה שלא שיערתם ולא עלו על לבבכם, ובמטותא מכם, אל תקצפו עלי – השומע ישמע והחדל יחדל.

ועוד אני צריך להצטדק לפני אנשי שלומנו.

יודע אני, שאנשי שלומנו יתרעמו עלי, שאני מספר סודות מן החדר בריש גלי, בזמן שבעווֹנותינו הרבים רבו הכופרים, ושאינני חושש, שמא אתן, חס ושלום, יד לפושעים… לכן אני מבשׂר בזה לאנשי שלומנו שלא היו דברים מעולם, ואין כפירה בעולם הזה כל עיקר.

העולם הוא מלא אמונה כמים לים מכסים – כי העולם הוא גדול והמוח קטן, אותנו סובב האין-סוף, ושׂכל האדם הוא נר של שעוָה מאיר ד' על ד', ובלי אמונה – נמשלו בני אדם כבהמות נדמו… אלא מאי? שאותם הלבלרים, שהם בודים בספּוּרי-מעשׂיותיהם, שהם כותבים בשביל האמהות והשפחות, את הרוצחים והגזלנים ומזייפי השטרות והמטבעות, כדי להרעיש את הלבבות ולהרבות קופצין על הסמרטוטין, הם הם בדו גם את הכופרים והמינים, להפיל אימה ופחד על האמה והשפחה והפועל…

ובאמת בלי אמונה אין רצון, ובלי רצון האדם הוא כגולם, ואם אתה רואה שבני-האדם אוכלים ושותים וישנים כבני-אדם, ויוצאים לעבודתם ועוסקים בפרקמטיא, ואינם שוכבים למעצבה כבולי-עץ, הא למדת – שהם מאמינים, שהם מאמינים, על כל פנים, בחייהם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.