מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[יום ליבשה נהפכו מצולים]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יוֹם לַיַּבָּשָׁה נֶהֶפְכוּ מְצוּלִים

שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים

יוֹם בְּצַר נִכְבַּדְתָּ וְאֵלַי נֶחְמַדְתָּ

וְלָךְ עֹז יִסַּדְתָּ מִפִּי עוֹלֲלִים

הִטְבַּעְתָּ בְתַרְמִית רַגְלֵי בַת עֲנָמִית

וַּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית יָפוּ בַנְּעָלִים

וְכָל רֹאַי יְשִׁירוּן בְּעֵת הוֹדִי יְשׁוּרוּן

אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים

דְּגָלַי כֵּן תָּרִים עַל הַנִּשְׁאָרִים

וּתְלַקֵּט פְּזוּרִים כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים

הַבָּאִים עִמְּךָ בִּבְרִית חֹתָמְךָ

וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ הֵם נִמֹּלִים

הֶרְאוּ אֹתֹתָם לְכָל רֹאֶה אוֹתָם

וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם יַעֲשׂוּ גְדִלִים

לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת הַכֶּר נָא דְּבַר אֱמֶת

לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים

וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ וְאַל תּוֹסֶף לְגָרְשָׁהּ

וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים

יְדִידִים רוֹמֲמוּךָ בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ

מִי כָמֹכָה אֲדֹנָי בָּאֵלִים.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

מעשה בר' יוחנן הגבאי

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

א

עייף ויגיע מעבודתו, עבודת-הצבור, נחפז הגבאי ר' יוחנן הביתה. בעברו את חדר-הבשול, שאף אל אפו בחפץ לב ריח מרק ובשר, וריח תפוחים צלויים, ויחש את פעמיו אל החדר השני, אבל – אשתו סושה לא קבלה אותו שם בסבר פנים יפות.

– בטלן! קראה בזעם, בהראות הגבאי על המפתן.

– ומה החרי, סושה? – שאל הגבאי, בשבתו על כסא לנוח.

– עוד ישאל! ומתי, בטלן, תעשה לביתך?

– לביתי? – השתומם הגבאי – ומה לי לעשות לביתי? בנינו, תהלה לאל, כבר היו לאנשים, וגם אנחנו, כאשר אדמה, לא נדע מחסור… ומה לי לעשות. הגידי?

ובפנותו כה וכה, הוסיף: המטה, רואה אני, מוצעת בלעדי; הרצפה מברקת בלי עזרתי; ידי לא נגעו בקירות, ואין בהם לא מראות נגעים ולא קורי-עכביש. והנה גם השולחן ערוך: המפה לבנה כשלג, הסכינים והכפות מזהירים כאור החמה, וגם צנון אני רואה, גם חזרת, ויין-שרף הולך למישרים בבקבוק…

– הרף מלהג, לך ורחץ!

– לא, סושה, אני לא ארחץ ולא אוכל, עד אם דברתי דברי; עד אשר תוכחי לדעת, כי אתי הצדקה. הלא רואה את, כי פה אין לי עבודה, אבל שם, בבית-המדרש, עבודה רבה לי, כי מי ישית לב לבית-המדרש, בלעדי? היתעסק בצרכי הצבור יוסי הסוחר, אשר אין לו פנאי לבלוע רוקו? או יחיאל הרוכל, היוצא במוצאי-שבת אחרי ההבדלה לנוע על הכפרים ושב בערב שבת עם חשכה? או ראובן המלווה, המחזיר כל היום על פתחי העניים לקבּץ את פרוטות הנשך? או אולי הצאן, צאנו, בעלי-המלאכות, העובדים בזעת אפיהם להביא טרף לנשיהם ולטפם וגם – לראובן המלווה?

– אבל אני אינני רוגזת עוד.

– אין דבר, אין-דבר; אני יודע, כי נוחה את לרצות, אבל עתה חפץ אני להוכיח לך, כי אמנם אני עושׂה לביתי, סוֹשה. הביטי נא אל לובן זקני ופאותי! האומנם תחשבי, כי עוּל-ימים אנוכי? האם לא הגיעו הימים להכין צידה לדרך?

– לדרך? לאיזו דרך? – שאלה סוֹשה בתמהון, ותוך כדי דבּוּר, כאשר ירדה לסוף דעתו, קפצה ממקומה ותקרא בחרדה?

– חס ושלום! אל תפתח פה לשׂטן!

– אל תפחדי, אשתי סוֹשה, גם אַתּ לא בת עשׂרים… ומה נעשׂה, אם ישאלונו שם על מעשׂינו בעולם הזה? מה נאמר ומה נדבר? אכלנו, נאמר, שתינו; ומה יאמר הקב"ה? אַתּ, למשל, תתהללי בהתעסקך בהכנסת כלה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.