מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[יאמץ לבבך ומועדך יחלי]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יֶאְמַץ לְבָבֵךְ וּמוֹעֲדֵךְ יַחֲלִי

מַה תַּחְשְׁבִי קֵץ שְׁבִי וְתִתְבַּהֲלִי

הִתְגַּבְּרִי דַּבְּרִי וְשִׁיר חַבְּרִי

כִּי אָהֳלִיבָה שְׁמֵךְ וּבָךְ אָהֳלִי

וּבְזִי דְבַר לֹעֲגִים וְאִם שֹׁאֲגִים

נֶגְדֵּךְ לְאַט נַהֲגִי וְהִתְנַהֲלִי

דּוֹדֵךְ יְעַנֵּךְ וְהוּא אֲשֶׁר יַעֲנֵךְ

הוּא הַצֳּרִי לַכְּאֵב וְהוּא הֶחֳלִי

הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ בְּיַחֲלֵךְ גֹּאֲלֵךְ

אַל תַּחְפְּזִי תֶּחֱזִי הֲדַר פָּעֳלִי

אִמְרִי לְמִתְאַמְּרִים בְּמֶלֶךְ וְשָׂר

מַלְכִּי קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְצוּר גֹּאֲלִי.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

מציון לאוגאנדה

מאת משה ליב לילינבלום (מאמרים ומסות)

הרבה נכנסו לפני איזו שבועות להקונקלאווה ברומי אפיפיורים ויצאו חשמנים, והרבה יותר מהם נכנסו בשנה הזו אל אולם הקונגרס בבאזיל ציונים, ויצאו אפריקנים.

כמדומה לי, שהחזיון הזה הוא תולדה פסיכולוגית מוכרחת לפי מצב הציוניות כמו שנקבעה בתחלה בבאזיל בקונגרס הראשון וכפי שנתרחבו עתה גבולותיה, לפי התוצאות שעלו בידי מנהיגיה הראשים ולפי רוח רוב הציונים.

תכנית הקונגרס הראשון היתה “להשיג מקלט בטוח בארץ-ישראל”, ועם זה גזרה כעין איסור על הישוב הקטן בארץ-ישראל עד השגת הטשארטר. עבודת הציונים נצטמצמה בקבוץ שקלים, ואחרי כן, כאשר נוסדו הבאנק והקרן הלאומית, - במכירת מניות ובנדבות להקרן. מנהיג הציונים, בהיותו אז איש חדש בהתנועה, האמין אז, כי בזמן קצר ישיג את מטרתו, ועל-פי השפעתו האמינו כן גם כמעט כל הציונים החדשים ורבים מן הישנים ממחנה חבת-ציון, ובהיות מטרתם קרובה הניחו העבודות ההן את רוחם. אך עברו ימים רבים וישועות בל נעשו ארץ, ובמחנה הציונים נשמע קול תלונה: “האמנם כל עבודתנו תהיה קבוץ פרוטות, ומה נעשה מחוץ להזמן הזה?” במשך חמש-עשרה שנה עד העת ההיא עבדו החובבים את עבודתם, שגם היא הצטמצמה בקבוץ פרוטות (אספות, קריאת מכתבים חוזרים ובחירות היו להציונים יותר תדירות ויותר מרובות מאשר להחובבים) ומעולם לא נשמעה התלונה הזו על פיהם. גם התלונה עצמה, בסגנון שנאמרה, אין לה כל מובן. אטו בבטלנים וטיילים עסקינן, שיש להם י"ב שעות חפשיות כל יום, ואין להם במה למלא את זמנם אחרי קבוץ הכספים? הלא כל ציוני יש לו גם דאגות עצמו ורבה עליו העבודה גם להמציא טרף לביתו, גם לחנך את בניו וכיוצא בזה, ובעל-כרחו יכול הוא להקדיש להציוניות זמן מועט, ודי הוא שיקדישנו להפצת הרעיון ולקבוץ כספים! אבל השאלה היתה באמת שאלה פסיכולוגית לפי מהלך הציוניות החדשה. תלמידי חוני המעגל אנו, ואין לנו סבלנות לעבוד עתה בנטיעת חרובים, אשר פרים יבוא אחרי עשרות שנים. חושב אני, כי גם הכלל “היום לעשותם ומחר לקבל שכרם” לא היה מעורר שום איש למעשי המצוות, אלמלא היה מאמין עם זה, כי בעד בטול המצוות צפויים לו לעצמו עונשים קשים, אם גם אחרי המות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.